אני מתנצלת
כנראה לא ניסחתי מספיק בבהירות את השאלה הלא מנומסת שלי.
לא התכוונתי איך אתה נוהג באופן אישי ביחס למשפחתך.
כששאלתי איך אתה מסתדר עם זה - התכוונתי מבחינה לוגית, מבחינת החשיבה, או רצף ההיגיון שלך.
איך מסתדרים ולא מסתדרים עם זה קובעי המדיניות אנחנו בחלקו יודעים, ובחלקו מנחשים....
ברור לי שאין אידיאלי. וברור שלא ניתן לפתור את הסבך הזה בקלות.
לעולם לא יהיה דבר שהוא יציר כפיו של אדם שיניח את הדעת וישביע את רצון כולם,
זה גם נושק לגוון פילוסופי משהו.
אני מאמינה שיש לחתור אל מצב אופטימלי. אמרתי את זה בעבר.
במקום שיש בו כשלים, או ליקויים חמורים - יש לחתור להבנתם, על מנת לתקן ולשפר.
זה דבר שלא ניתן לעשות ממקום של הכחשת הלוקה.
אי אפשר לאמוד את היחס בין תועלת, יעילות ונזק - אם לא מכירים בנזק.
במקום שהמתודולוגיה אינה מספקת, ואינה מכסה מספיק את רמת הדיוק הנדרש - יש ליצור מתודולוגיות נוספות, או לשלב מסלולים מקבילים של מנגנוני ניסוי.
ובמקום שבו מסתמן שהנזק עולה על התועלת - יש לסגת, לפרק שוב את הידע למרכיבים, לארגן מחדש את הידע, בתוספת הידע החדש - ואז לנסות לפרוץ את זה שוב.
זה לא בהכרח שכל המגבלות תישארנה. אפשר להסיר חלק מהמגבלות.
השארת לי הרבה חומר למחשבה, שוב תודה, גם על תרבות הדיון, וגם על הסבלנות לתקן את הניסוחים וההבנה שלי.
הלוואי כולנו היינו מספיק פנויים ובריאים בכל עת לחזות בשלכת של פריחת דובדבן,
זה היה משביע את רצון כולם (למעט הציניקנים).
כנראה לא ניסחתי מספיק בבהירות את השאלה הלא מנומסת שלי.
לא התכוונתי איך אתה נוהג באופן אישי ביחס למשפחתך.
כששאלתי איך אתה מסתדר עם זה - התכוונתי מבחינה לוגית, מבחינת החשיבה, או רצף ההיגיון שלך.
איך מסתדרים ולא מסתדרים עם זה קובעי המדיניות אנחנו בחלקו יודעים, ובחלקו מנחשים....
ברור לי שאין אידיאלי. וברור שלא ניתן לפתור את הסבך הזה בקלות.
לעולם לא יהיה דבר שהוא יציר כפיו של אדם שיניח את הדעת וישביע את רצון כולם,
זה גם נושק לגוון פילוסופי משהו.
אני מאמינה שיש לחתור אל מצב אופטימלי. אמרתי את זה בעבר.
במקום שיש בו כשלים, או ליקויים חמורים - יש לחתור להבנתם, על מנת לתקן ולשפר.
זה דבר שלא ניתן לעשות ממקום של הכחשת הלוקה.
אי אפשר לאמוד את היחס בין תועלת, יעילות ונזק - אם לא מכירים בנזק.
במקום שהמתודולוגיה אינה מספקת, ואינה מכסה מספיק את רמת הדיוק הנדרש - יש ליצור מתודולוגיות נוספות, או לשלב מסלולים מקבילים של מנגנוני ניסוי.
ובמקום שבו מסתמן שהנזק עולה על התועלת - יש לסגת, לפרק שוב את הידע למרכיבים, לארגן מחדש את הידע, בתוספת הידע החדש - ואז לנסות לפרוץ את זה שוב.
זה לא בהכרח שכל המגבלות תישארנה. אפשר להסיר חלק מהמגבלות.
השארת לי הרבה חומר למחשבה, שוב תודה, גם על תרבות הדיון, וגם על הסבלנות לתקן את הניסוחים וההבנה שלי.
הלוואי כולנו היינו מספיק פנויים ובריאים בכל עת לחזות בשלכת של פריחת דובדבן,
זה היה משביע את רצון כולם (למעט הציניקנים).