מי עובדת משרה מלאה?

[Nona a]

עובדת מ-07:30 עד 17:00

אך כיוון שגרה יחסית רחוק וגם תלויה בהסעות ... יוצאת לפני 7 וחוזרת אחרי 17:30 ויום-יומיים בשבוע גם יותר מאוחר אם יש לחץ ... הייתי בבית כמעט 11 חודשים והילדה היתה עד לאחרונה עם מטפלת. עכשיו כשהיא נכנסה לגן (היא בת שנה וחצי) אני מנסה לחשוב על פתרונות כדוגמת להגיע מוקדם יותר ולצאת מוקדם יותר מהעבודה ... יש קצת משברים אבל בסה"כ אני מאוד מרוצה ונהנית מהעבודה אז בינתיים אני לא ממש שוקלת לשנות משהו.

 

[מעין26]

אני עובדת משרה מלאה

משעה 7 בבוקר עד קרוב ל4. זה יוצא בדיוק על השעות של הפעוטון בקיבוץ והפסקת צוהריים אני תמיד קופצת לבקר אותה. לא מרגישה שאני מוותרת על כלום. כשהייתי בבית השתעממתי והיו לי ימים שהיה לי קשה כל כך הרבה שעות ביחד. היום אני מגיעה אליה ב4 מלאת כוחות ואנריגות. חוצמיזה שיש כמובן את השיקול הכלכלי. אנחנו צריכים את הכסף. והמקום עבודה חיכה לי!

 

[גוליגל]

אני עובדת משרה מלאה

בממוצע עד 5 (חלק מהימים עד 4, חלק עד 6-7). אני מרגישה פספוס כלשהו לגבי הילד (שנה וחודש) - אבל זה ממש ממש תלוי במצברוח שלי לגבי העבודה באותו שבוע. אם טוב לי בעבודה אז טוב לי גם בבית. אגב - הפספוס היותר רציני בתחושה שלי הוא בבוקר, אני יוצאת נורא מוקדם ומפסידה (וגם עייפה

) ולגבי הגעה הביתה רק בערב - מתי תגיעי הביתה? 17:30? 18:30? קחי בחשבון שסדר היום של הילד ישתנה קצת גם הוא, ויכלול יותר שעות אמא. הוא גם יגדל.

 

[טלי בארץ הלמה]

אני, אבל עד 15:30

(פשוט מתחילה מוקדם - בשעה 7:15). ככה אני מצליחה לשלב בין עבודה (שלא לומר "קריירה") ובין האימהות שלי.

 

[dorlim]

משרה מלאה +

אני עובדת משרה מלאה + שזה אומר המון שעות נוספות ופעמים רבות אני מגיעה לקחת את הילדה מאמא שלי אחרי השעה 19:00 (ואז יש לנו עוד חצי שעה-שלושת רבעי שעה של נסיעה הביתה). ואותח הדבר גם החצי השני שלי אין ספק שזה קשה!!!!!!!! זה קשה לילדה שמתגעגעת אלינו! זה קשה לי שאני גם עובדת מאד קשה וגם מתגעגעת לילדה וגם יסורי מצפון ... זה קשה לבעלי שסובל מאותן תסמונות שלי. אבל! לשנינו ברור שכרגע אין לנו ממש ברירה אחרת. אוטוטו כשהילדה תלך לגן, אחד מאיתנו יצטרך כל יום (תורנות) להגיע להוציא אותה מהגן, כך שנשפר מעט את נושא יסורי המצפון

אני לא מוותרת על עבודה ולא על הילדה, אני מנסה להחיות את כולם בכפיפה אחת וזה אומר שאם באמצע השבוע אנחנו עובדים נוןסטופ אז בסופשבוע אנחנו נטו עם הילדה

אין לי ספק שללא "מוסדות תמיכה" מהבית (=הורים ובעל) שלוקחים חלק בטיפול בילדה לא היתי צולחת את הדרך ואני מודה להורים שלי ולבעלי היקר על כל רגע ועל התמיכה הרבה. בהצלחה!

 

[עכשיו אמא של גל]

אני עובדת משרה חלקית ו"עובדת" על

הסבה מקצועית שתאפשר לי עוד יותר גמישות בשעות. אני לא יודעת עד כמה גל צריכה אותי בבית אבל אני יודעת שאני צריכה להיות איתה כמה שיותר.

 

[אמא של עופרי וטל]

../images/Emo150.gif מורידה בפנייכם את הכובע

מהאמהות שמצליחות לנהל קריירה רבת שעות ביום. בי כנראה אין את מה שצריך כדי לנהל קריירה - מאז מעולם לא הייתי בחורה קרייריסטית. אני עובדת ונהנית לעבוד (בדרך כלל). אבל אין בי את מה שצריך כדי להפוך את זה לאחד מממרכזי החיים שלי. ולפעמים, בלילה שאני לבד -אני חולמת על התואר שאני אוציא, ובאורח פלא במקביל אני גם אנהל קריירה מזהירה וכמובן שאני אעשה מיליונים. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. ומה שאני עושה היום גורם לי לחיות עם עצמי בשלום. אני עוזרת בכלכלת הבית ויש לי "עניין" בחיים שהוא יותר מהבית והילדים. אבל... אני יודעת שאני לא ממצה את עצמי ואני לא מוציאה מעצמי את המיטב - וכן לפעמים זה צובט בלב. אבל אף פעם לא מאוחר נכון?

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

אף פעם לא מאוחר!

נראה לי שזה עניין של למצוא משהו שבאמת בא לך לעשות. הילדים גם גדלים ומפתחים חיים עצמאיים יותר אז יהיה לך גם יותר זמן. כשאני חושבת על כל האנשים שעזבו ארץ אחת לטובת אחרת והתחילו מחדש זה מגמד את רוב הבחירות המקצועיות שיש לנו בחיים - הכל אפשרי.

 

[עמית@]

בהחלט - אני מכירה לא מעט שהתחילו

מאוחר יחסית (האיש שלי פצח בקריירה חדשה לגמרי, שהובילה גם להתפתחות אקדמית) רק בגיל מאוחר למדי - ומתוגמל מכל רגע (פחות כלכלית.. הרבה נפשית)

 

[אמא של א וגם של ר]

../images/Emo24.gifמהי ההגדרה שלך לקריירה?

בעיני, כל מי שמתייחסת אל עבודתה ברצינות, משקיעה, מקבלת יחס מעריך והוגן ומפיקה ממנה סיפוק והנאה היא בעלת קריירה. לא בטוחה שהשכלה כשלעצמה גורמת לך להיות בעלת קריירה. אם את נחוצה בעבודתך, מעריכים אותך ואת גם מצליחה להגדיל את התקציב המשפחתי - מבחינתי את בעלת קריירה.

 

[galiaS]

אני יכולה רק לספר לך שחמתי גידלה

3 בנים בבית (לפעמים היא עבדה במשרות חלקיות, לרוב לא) ושהקטן ביניהם היה בן 7 (כשהיא היתה בת 40) היא עשתה הסבה מקצויעת והיום, בגיל 60, יש לה קריירה משגשגת. היא ממלאת תפקיד מאד בכיר ומרוויחה משכורת שרק מעט גברים שאני מכירה מגיעים אליה.

 

[galiaS]

חמותי ולא חמתי ../images/Emo3.gif

 

[neta2]

יש כאלה שהחמות מעלה את חמתם

 

[Tammy52]

גם אני משרה מלאה

לא רציתי רציתי חצי או 3/4 או 80 אחוז משרה לא מצאתי כזאת כולם רוצים עד 17 שזה בלתי אפשרי לי בעליל אז איפה שמצאתי שעות קצת יותר נורמליות 3 פעמים עד 4 ופעמיים בשבוע עד 1800 קשה אבל בשבילי עדיף אלפי מונים על הישיבה חסרת התוחלת בבית וההתמסרות הטוטלית לילדה ולבית כיום שגם לי יש אילוצי עבודה אז בן זוגי שותף הרבה יותר פעיל בבית וממש מרגישה שערכי עלה.

 

[lcילנה]

עובדת משרה מלאה.

אוהבת את המשרה לא אוהבת את המלאה. אבל אין אפשרות במשרה שלי ובסטטוס שלי לעבוד פחות. מאוד מתגעגעת לשקד אבל יש לנו המון זמן איכות ביחד בערבים ובסופי שבוע. אמא שלי כמורה היתה תמיד זמינה עבורנו בצהריים ובגיל די צעיר (איזור גיל העשרה המוקדם) כבר התחיל להפריע לי שהיא כל הזמן שם אז אני לא יודעת להגיד עד כמה זה היה חשוב לי כילדה.

 

[T noki]

אני עובדת משרה מלאה פלוס

כלומר תמיד מעבר לשעה 17:00, לצערי, 6 ימים בשבוע כולל יום שישי. זה מתיש ומעייף ואני אשקר אם אומר שלא הייתי מעדיפה שעות קלות יותר ונוחות יותר ולהגיע הביתה מוקדם יותר לבלות עם הילד שלי. אבל עשיתי את הבחירה שלי במקצוע שלי ואין לי אפשרות לעבוד במקצוע שבחרתי והשקעתי בו שנים בלי לעבוד כרגע את השעות המטורפות האלו. אני לא מדברת על תורנויות וכו' שזה מוסיף לעומס. את הפשרה שלי עשיתי בבחירת התמחות שיחסית פחות דורשת ממני שעות בבי"ח והרבה פחות תורנויות. אבל זו בחירה שכל אחת צריכה לעשות בעצמה (או יותר נכון - בחירה שכל משפחה/זוג צריכה לעשות בהתאם למה שמתאים להם).