מי עוזרת לי כאן?

ידעתי שתישאלי

יש בגן חבורה מאד מגובשת של ארבעה-חמישה בנים שעולמם סובב אומניות לחימה, נסיכות קשורות בטירות אפילות, ליאונרדו וחבורתו, חרבות וטילים, טנקים ופצצות שמופעלות בכוח המחשבה... החבורה הזו נפגשת כל הזמן בינה לבין עצמה. הם לא סופרים את הבנים האחרים, וכמובן שלא רואים ממטר את הבנות, פרט ל-Y שיודעת להילחם ולהיות מפקדת ואפילו "לנצח את גנב הממתקים הנוראי והאכזרי" שמתגורר מתחת לצריף עץ הממוקם בחצר הגן...
 

irisgov

New member
הוא תמיד ברטרו, אבל בגלל הצמבל (או הטרמבל)

חשבתי שאולי הוא חורג ממנהגו.
 
מהמרת

שהסיסמה שלך היא אות ראשונה של שמות הילדים+שנת הלידה שלך. תנסי ותדווחי
 
עדכון

אז אמא של X התקשרה אלי - במטרה לקדם עינינים. אמרתי שהמלאך לא רוצה, וגימגמתי משהו על עומס בחברים שחווינו לאחרונה. היא אמרה "סבבה" והציעה ש"בפעם אחרת"... שאלתי את המלאך למה הוא לא רוצה לפגוש את X. הוא ענה שכשילד מזמין אותו הוא חושב בתוך המוח "אם בא לו או לא בא" ועם X לא בא לו... (ממש לא חשבתי להכריח, אין מצב. רשימת ה"מוכרחים" אצלינו מאד קצרה)
 

irisgov

New member
ברור שמדהימותו של ג'וניור ברורה.

זה היה ברור עוד לפני הסיפור הזה. אבל, היות ואני קצת מכירה בעיות תקשורת למיניהן, אני גם יודעת שזה לא קשור לשיפוט של ג'וניור. יש מצבים שמתפתחים בשניות בחוסר פרופורציה לחלוטין למה שקורה, ובאופן בלתי צפוי לחלוטין. עובדה שערבה מדברת פה על ילדים שמתים מפחד ומתחבאים מתחת לשולחנות.. זה לא בכדי. גם הם ילדים עם רגישות לנויאנסים. יש בסיפור הזה שני דברים שלא קשורים בכלל האחד לשני. הראשון הוא הדרך של ג'וניור להתמודד מול הילד, וזה ראוי לכל ההשווצה והתשואות. הוא באמת מדהים, ובאמת יש במה להתגאות וגם לטפוח ככה על השכם של האמהות. ברור שזה מבית. השני, הילד הספציפי ההוא שעם כל העזרה שמקבל כנראה שצריך לגייס עוד, כי זה לא מספיק. ואם ג'וניור היה שם ולקח אותו ביד למנהלת, ובמשך כל הזמן הזה מרגע ההתפרצות, הרמת הכסא, גו'ניור שניגש אליו, הושיט לו יד, וצעד איתו למנהלת (סיפור כמו כלום של 7 דקות לפחות) ולא היה שם מבוגר בסביבה לתפוס פיקוד.. ילד שערבה מעידה ששני מבוגרים לא מצליחים להשתלט עליו כשנכנס לטנטרום.. לי זה עושה רע. אולי אני הסטרית, אבל זה מפחיד שמא בפעם הבאה כושר השיפוט יתפקשש...ולאו דווקא זה של ג'וניור. ובסה"כ ג'וניור בגיל שאסור לו לחצות כביש לבד..
 
כן

בפגישה כזאת בגיל הזה עדיין אני נמצאת הם לא לבד. ובמקרה הזה גם אמא שלו היתה. ואני מזכירה לך שבגן הוא כן הרביץ עד שהפסיק. ואני זוקפת את זה לזכות הגננים שלא נטרו לו טינה. וגם לזכות הילדים שגרמו לו להרגיש טוב , מקובל ורצוי. כשהוא לא התפרץ. ילדים (אני לא יודעת אם זה סוד או לא) מרביצים אחד לשני לפעמיים. זה התפקיד שלנו לדאוג לזה שהמשחק יהיה נעים. ואם כבר אז אני חושבת שכל כך מעט זמן יש לנו להתערבות בהתחברות. זה חלון הזדמניות קטן שאני יכולה להסביר להם מה אני רואה כחבר טוב. בעיניי זה ערך. ערך זה משהו שאנחנו לפעמים מוכנים לשלם עליו מחיר. ואני חייבת לציין שהמחיר לא גדול כל כך. והתמורה בעיניי היא ענקית. הילדים שלי לומדים דרך זה לראות את האחר. להיות אמפטיים. ולהבין שגם הם יכולים לצאת נשכרים מכך.
 
זה כמובן תלוי מה הסיבה לאלימות

והאם היא מטופלת. לא הייתי מטילה על הילדים שלי טיפול בילד אלים. אבל אם הגננת והאמא מודעות לבעיה והיא מטופלת והילד כרגע בבעיה חברתית. כן הייתי מצפה מהם לעזור. ולא לעמוד מן הצד.
 
אם

הוא לא מתעניין באף ילד מחוץ לחבורה המגובשת הזו, זה בעיניי פחות גרוע ממצב שבו הילד מחרים ילד מסויים... אבל, אני גם את זה לא כ"כ מאפשרת. גם לג'וניור וגם לתלתלית יש חבורות כאלה בכיתה, שהולכות יחד כבר מהגן... (אצל ג'וניור זה לא ממש חכמהLOL) ואני דווקא מקפידה לפחות פעם בשבועיים, באופן יזום , לארגן בילוי כולל הורים, עם ילדים מחוץ לחבורות. לא רוצה לגדל סנובים מתגודדים. זה לא גורם להם לחיות מחוץ לחבורה , אבל אני חושבת שנורא חושב, ואלו שנים ספורות שיש לנו בכלל השפעה על חיי החברה שלהם.
 
חחחחחחחחחחחחח

שמעת שסיפרתי על זה לאיריס? ברור שזה שם של איזה ילד עם איזושהי שנת לידה... אבל מתברר שהחזקתי מעצמי כ"F אינטיליגנטית (הוממפפפ) הפעם, שעשיתי הצלבות
3 ילדים אשה ו4 שנות לידה שונות, עם אפשרות של שם מקדים מספר או להיפך.. יוצא מלאן אפשרויות... מהיום - ססמא אחת גורפת !
 
גם לי יש עדכון (והשווצה)

בבצפר של ג'וניור יש כתה קטנה.. ילדים עם כל מני מגבלות. בניהם אחד עם שם מבהיל, נניח מוחמד עלי, וגודל מפחיד ( נניח ילד בכתה ב' בגודל של ילד בכתה ה'), ואלים ככה שהסייעת האישית וסייעת הכתתית לא מצליחות להתגבר עליו כשהוא בטנטרום. היום הוא נכנס לסטרס במסדרון. ילדים מתים מפחד ויש כאלב שנכנסים מתחת לשולחנות כשהוא עובר... הרים כסא ו.. נהיה ממש לא נעים. ג'וניור עבר לידו, נתן לו יד ולקח אותו למנהלת. (ג'וניור מגיע לו עד הפופיק)... שאלתי אותו אם הוא לא פחד ממוחמד עלי והדרדס ענה: "לימדת אותי להיות חבר של כולם... גם הוא חבר שלי אפילו שהוא לא מתנהג יפה".
 
האמת שאת צודקת לחלוטין

ואחרי שסיימתי להקשיב לו, עניתי לו שזה מאד יפה שהוא דאג למוחמד עלי (הוא הבין שאם המתאגרף לא יגיע למנהלת יהיו צרות...) - אבל אני מבקשת שבפעם הבאה אם יש צורך ילך למנהלת לבדו ויודיע לה מה מתרחש, ולא יפתור את כל המצב בעצמו. לזכותו של הדרדס שלי ייאמר שהוא הרהר ואמר: "את צודקת. הוא היה יכול לברוח לי בדרך"... בכלל לא העלה בדעתו שהילד עשוי לתקוף אותו...
 
ועוד נקודה ...

מאז ומעולם היתה לי הרגשה שמי שמפריע בגן זוכה להכי הרבה תשומת לב מהגננת ומכל הצוות. הגננת לוקחת אותו לשבת לידה כדי שלא יפריע, מחבקים אותו במסיבות, כדי שלא יהרוס את הטקס וכל מיני דברים כאלה. בעצם, בהרבה מובנים, הרבה יותר מתאים לכולם להתמודד עם ההפרעות, כי זה פשוט מפריע.. לעומת זאת, יש ילדים שהם שקטים, נחבאים אל הכלים, ולעולם לא יפריעו או ירביצו. גם הם זקוקים לתשומת לב וטיפוח. לפעמים הם מרגישים בודדים ולא יודעים איך להתקרב לחבורת הילדים העליזה. הם זקוקים לא פחות לכך שאמהות עם מודעות כמוך, יסבו את תשומת הילדים שלהם לשחק איתם, להזמין אותם הביתה ולהציע להם חברות. לא רק מי שעושה רעש זקוק להושטת יד.
 
מי עוזרת לי כאן?

אמא של X תפסה אותי לפני כמה ימים בגן "X נורא רוצה להיפגש עם הבן שלך אחה"צ". מיד חששתי שיש לי כאן בעיה. שהבן שלי לא ירצה להיפגש עם X. רק שהאמא של X היתה מאד אסרטיבית, התקילה אותי, וחילצה פגישה על גבול הטנטטיביות למחר. הנחתי את הסוגיה לפתחו של המלאך שקבע מיד בפסקנות נחרצת "לא רוצה!". ניסינו לפתות בגיבורים, אבירים ובחרבות המרהיבות שבטח יש לX בבית, ניסינו להציע פעילויות מפתות אצלינו בבית - ונאדה, המלאך פשוט לא מעוניין בפגישה. עכשיו, מה אני אומר לאמא (שאגב, חמודה ממש)?
 
רגיש הג'וניור

יד מושטת לפעמים זה כל מה שצריך כדי לרדת מהעץ.בטח לא העלה בדעתו תקיפה,הרי אמר,אני יודע מתי השור זועם ורואה אדום בעיניים ומתי סתם עקצה אותו דבורה בתחת.
 
למעלה