אוקי...
אני התכוונתי ל"משפיל" במובנים של חברה דמוקרטית-מערבית. אין ספק שהם צריכים לעשות בדיקות בטחוניות. אבל הם בהחלט יכולים להשתפר עוד הרבה בצורת הקבלה של הלקוחות. זה מתחיל מזה שעמדנו חצי שעה בחוץ (ברחוב!) רק כדי שיכניסו אותנו לתוך הבניין. אחר כך עוברים לחדר המתנה ריק, מחכים עוד ונכנסים בקבוצות לחדר הבא. בחדר הבא עושים לך בדיקה ביטחונית נוספת- שיקוף, הורדת נעליים, הפקדת פלאפונים/חפצים חדים/מכשירי חשמל/אוזניות וכו', מי שיש לו בקבוק שתייה צריך להראות להם שהוא שותה ממנו. בהמשך אתה עובר לחדר (ריק) נוסף, ושם מחכה עד שיכניסו אותך (בקבוצות) לחדר הבא, לצורך העניין- "חדר הגאולה". זה החדר הגדול, שבו תבלה את השעתיים הקרובות. לאט לאט מתקדמים בתור עד שמגיעים לדלפקים, ששם עוברים שלושה שלבים (כולל לקיחת טביעות אצבע...) אחר כך ממשיכים לדואר והולכים הבייתה (אגב, השגרירות נמצאת ממש ליד הים, אם בא לך לבלות קצת אחרי...) אז לא, לא קיללו אותי וגם לא היכו. הפשיטו אותי רק חלקית (חח.. נו, נעליים זה גם בגדים). אבל משום מה לכל אורך הדרך לי ולאנשים סביבי הייתה תחושה ממש רעה. כמו קבצן שמחזר אחרי הפתחים של עשירי העיר... אגב, לגבי הישיבה שהזכרת- רק בעשר דקות האחרונות יש כיסאות לשבת. רוב הזמן אכן תמצא את עצמך עומד... לגבי הסיבה- גם אם תגיד שאתה סתם הולך לחופשה לדעתי יתנו לך. אחרי המון המון זמן של עמידה פיתחתי לעצמי משחק: לנחש אם הבנאדם שעומד בדלפק יקבל ויזה או לא (הרי שומעים במיקרופון את השיחות של כולם). היו אנשים שהייתי בטוחה שלא יתנו להם. היה אחד שהתחיל לגמגם להם שם, אמר שיש לו משפחה בארה"ב ושהוא מתכנן לנסוע לשם "סתם, נראה" (במילים אחרות: מתכנן להשתקע). והוא קיבל. ממש הייתי בשוק. אז הבנתי שבעצם זאת לא כ"כ בעיה לקבל ויזה. אם תראה שאתה מתכנן לחזור- יתנו לך. אגב, אם בא לך שיכניסו אותך בלי תור כדאי לך לבוא עם אח/אחיין/סבא שלך. כשהם רואים קשישים או ילדים קטנים- הם מסכימים לעקוף בתור (ייאמר לזכותם...) מבחינת היחס רובם היו דווקא סבבה, רק שישנו את השיטה המוזרה הזאת של החדרים...