פרק שישי - העלילה מסתבכת
"למה אתה מעשן מרלבורו?", שאל הקרציה, "אותי אף פעם לא תראה עם מרלבורו." זה לא הפריע לו לקחת ממני את הסיגריה. עוד אני מנסה לחייך בנימוס, והפלאפון שלי מתחיל לצלצל. עניתי. "אהלן מותק, זה אליאב. אתה התקשרת אלי לפני רגע?" "אהמ..כן..", גמגמתי, "רציתי לשאול אם..." "תשמע, אני קצת עסוק עכשיו", שמעתי אותו מתנשף, "אני בדרך לקנות פרחים לאמא שלי לכבוד שבת. אולי נדבר אחר כך?" ועוד לפני שהספקתי לענות, נשמע שוב פעמון הדלת. בסטריאו. "כן, נדבר עוד מעט", גמגמתי אל תוך הפומית. רונית כבר עמדה ליד הדלת והחלה להתעסק עם אוסף המנעולים שלה. מצויין", הוא ענה לי, "אז ביי בינתיים." "אהלן רונית". ואת המשך המשפט כבר שמעתי ללא התיווך של מכשיר הקרינה האישי שלי. עוד כמה שניות, ואליאב כבר עמד בסלון. "אתה!", הוא צעק לעברי והסמיק, "מה אתה עושה פה?" "אה, אתם מכירים?", אמרה רונית וחייכה שוב את החיוך הזדוני שלה. מוטי הקרצייה קפץ מיד ממקומו וניגש אל אליאב. ´יופי´, חשבתי לעצמי, ´עכשיו יהיה על הכוסון שלי ריח של מוטי´. "שלום, אני מוטי!", אמר מוטי, "ואני חבר של גיא. מי אתה? אתה חבר של רונית? מאיפה אתה מכיר את גיא? איזה יופי זה שכולכם מכירים, אה?" אליאב רחרח מעט את האוויר. "מה הריח הזה?", הוא שאל את רונית בתמיהה. "אל תדאג, זה שום דבר", היא ענתה, "בוא תשב." אליאב התקרב לעברי ואני כבר התחלתי להתרגש ולהתבייש בו זמנית מכך שהוא עומד לשבת על ידי. אבל באותו רגע הופיע שוב מוטי והסתער על המקום לידי. מוטי נאלץ לשבת משמאלו, כשהקרציה תקועה בינינו. "אז מה קורה איתכם?", שאל מוטי והניח את ידיו המיוזעות על הירכיים שלי ושל אליאב.
