מי שומעת גל"צ עכשיו?

[אמא של עופרי וטל]

מי שומעת גל"צ עכשיו?

 

[isidora]

נו, מה היה? אני סקרנית...

 

[נונינקה]

את מתכוונת לדיון שהיה בנוגע

לדיאטות? אז כן שמעתי בחטף. לא ממש העמקתי, אבל אולי גם לא הייתי צריכה כי אני כבר מזמן מיישמת כהלכה את מה שטענה הדיאטנית...

 

[אמא של עופרי וטל]

כן אני מדברת על זה

אולי בנות כאן יגידו שזה לא פייר שאני מדברת. אבל אני באמת חושבת שלכל אחת יש צורת גוף שלה ומספיק כבר לחשוב שרק מידות של דוגמנית זה דבר יפה. אני לא מבינה מה רע בלא להיות רזה נורא. אני לא אוהבת את התרבות הזאת שרק רזון זה יפה - ומי שמכירה אותי יודעת שאני הייתי מאוד שמחה לעוד כמה ק"ג עלי. לא נראה לי שכמה שבועות לפני פסח זה מתחיל - וכל עיתוני הנשים וגם לא הנשים - מתחילים לדבר על "איך תכיני את עצמך לקיץ" "הדיאטה שתגרום לך להראות טוב" וכ"ו. הדיאטינית דיברה על כך שבדרך כלל מי שעושה דיאטות מגיע חזרה למשקלו ואף יותר מזה. וזה גם התקשר לי לטור של דנה (?) - בעמוד האחרון של ידיעות סופשבוע, על כך שחבר שלהם התחתן עם מישהי שמנה והוא בעצם תמיד אהב שמנות רק שזה בושה מבחינת ה"חברה" להודות בכך, אז לחברה הוא היה מביא איזה דוגמנית על - ואח"כ הולך הביתה עם מישהי שמנה שעושה לו טוב. אז למרותש אני רזה - אני מאוד מתחברת לזה.

 

[מעיןבר]

כמה שיש לי לומר על זה

כמה מילים כבר נשפכו מהמקלדת שלי על מודל היופי הנוראי והבילתי הגיוני שמציבים לנו, על הסכנות שבמודל הזה (אנשים לא יודעים שגם הרעבה עצמית ורזון קיצוני לא טובים לבריאות? לא מבינה את זה). המלחמה שלי - אני פשוט חיה בשלום עם עצמי. אמנם חזרתי לשמור ומשתדלת לרזות כי ה- BMI שלי נסק, אבל אני לא שואפת ל- BMI של 20, 23 יספק אותי בהחלט.

 

[שִירָה]

אני שבויה לחלוטין. מה לעשות?

אני אוהבת את עצמי רק כשאני רזה רזה רזה, ולכן אני מקפידה תמיד להיות רזה רזה רזה (ולא. זה לא בא לי טבעי). רק כך אני מרגישה טוב עם עצמי, ואני לא רואה טעם להילחם בזה... כל הכבוד לכן שאתן מקבלות את עצמכן כמו שאתן...

 

[טיפוטף]

כמוני כמוך, שירה

לא הייתי מגדירה את עצמי בתור "רזה רזה רזה" אלא רק "רזה" פעם אחת. אבל עדיין זה לא מספיק לי, אני מנסה לקבל את עצמי ולהיות מרוצה, אבל זה לא ממש עובד. בכל אופן חשוב לזכור שאישה שמנה, זה חד משמעית לא אישה בריאה, מנקודת המבט של רפואה מנועת, וזה בכלל לא עניין אסתטי. כמובן שרזון קיצוני, הרעבה עצמית מכל סוג שהוא גם אם היא לא מגיעה עד כדי אנורקסיה אלא אכילת חסה, יוגורט ועשרה תותים ביום כמו שהיה כתוב על ויקטוריה של דיוויד בקהאם - גם זה לא בריא. עודף משקל רב, יש לו סיכון גדול לגרום לתחלואה שאף אחת לא היתה רוצה לסבול ממנה, אבל גם עודף משקל קל מעלה את הסיכונים, ולכן אני כן חושבת שכדאי להילחם בזה. כל זאת, בלי קשר כמובן לכך שנשים מלאות ואפילו שמנות יכולות להיות מאוד יפות. באשר לברברת בעיתוני הנשים ובטלוויזיה, של "הכיני גוף לקיץ", נו, מה יש להגיד, ברור ששטיפת המוח הזו שמונעת לאו דווקא בידי האינטרס הבריאותי אלא האופנתי, ושגורמת לנשים בנות 50 ו- 60 לרצות להיראות ולהתלבש כמו שאני לא מעיזה להתלבש בגילי היום, דוחה בעיני.

 

[שִירָה]

מתעבת את מראה בנות ה-50 הללו ../images/Emo5.gif

 

[עינבלית]

עוד יותר מתעבת כשזה על בנות 12-16

צעירות תמימות ואופנתיות. היה לזה כינוי כשהייתי טיפשעשרה: חולצת ומכנסי fuck-me. עדיף שזה יהיה על מישהי בת 50 מאשר על נערה בת 12.

 

[שִירָה]

אותי בנות ה-50 מצמררות יותר משום מה

 

[עינבלית]

מעניין מה תחשבי כשתגיעי לגיל 45../images/Emo6.gif

 

[yaelia]

ולהיות מתוסכלת כל החיים זה כן בריא?

חד משמעית לא. עצוב שהכי נוח להיטפל לשמנות להסביר להן כמה הן לא חיות נכון, כמה רע להן וכמה הן לא בריאות אובייקטיבית. גם לעשן לא בריא, גם לחיות בסטרס ולעבוד מיליון שעות זה לא בריא, גם להיות בולימית זה לא בריא (ותתפלאי כמה נשים רזות שחייבות לרוץ לשרותים חמש דקות אחרי כל ארוחה אני מכירה אישית), גם לחיות חיים לא מספקים זוגית ולהתבשל בכעס ובתסכול זה לא בריא. אני שמנה. מאוד. אני לא עושה דיאטות ולא מוכנה לחיות את החיים שלי בתחושה שאני לא בסדר, אני הכי בסדר. אני אוכלת בריא ומתעמלת, אין לי שום בעייה פיזית שהיא. נמאס לי לשמוע כמה אני לא בריאה וכמה נורא להיות שמנה כשזה בכלל לא נורא. אם הייתי רוצה להכנס לבגדים שלבשתי בגיל 25, ברור שכן (בעיקר כי יש לי טעם כה משובח בבגדים), אבל מכאן ועד לחיות בתסכול וברעב מתמיד, לא תודה. הביקורת הגלויה והסמויה כל כך נמאסו עלי שאני מוכנה להיכנס בכל מי שרק פותח את הפה.

 

[lulyK]

תענוג לקרוא אותך.

 

[yaelia]

../images/Emo9.gif

 

[בלינקה]

מסכימה איתך חלקית

קודם כל, לאף אחד אין זכות להיכנס לי לפה או לבטן. אבל להשמנה, באופן כללי, לאו דווקא אצלך, כן יש השפעה מצטברת לא בריאה על הגוף. ובתור שמנה שעד לפני שנתיים היתה רק "מלאה" (שונאת את ההגדרה המטומטמת הזאת), זה מה שמפריע לי. וזה (והסנטר הכפול שצימחתי לאחרונה) הדבר היחיד שגרם לי לעשות משהו עם העניין הזה, של עליה מתמדת במשקל. ויעל, מי בכלל שם לב לאיך שהגוף שלך נראה? את נורא יפה

 

[yaelia]

ברור שאת צודקת

אני לא מדברת על השמנה גורפת כעניין חיובי. אבל בין התחלואים והצרות, השמנה היא לא הדבר הכי נורא שיכול לקרות למישהו. היו לי תקופות שהקילואים המיותרים תפסו לי מקום במחשבות יותר מכל דבר אחר שעשיתי (כולל ש. כולל העבודה והלימודים וחיי היומיום), לא עוד. חוץ מזה תודה על המחמאה נשארתי פעורת פה. ועוד חוץ מזה, כיפה אחת אל רעותה, אולי נארגן מפגש יפות בתל אביב בקרוב?

 

[עמית@]

אני אולי לא יכולה לדבר על זה מכיוון

של מישהי שעושה דיאטות, אבל אני כן יכולה לדבר על זה מכיוון של אישה שלא אוהכת את איך שהיא נראית (בלי שום קשר למשקל) קראתי את הטור, ולמרות שבד"כ אני לא מתה עליה הטור היה טוב, מעורר מחשבה. וזה ככה, נכון שטירוף קלוריות הקניידלך לפני פסח שובר שיאים (ומה עם "אחרי החגים"..) וילדות הופכות להיות רזות יותר ויותר וזה מפחיד.

 

[עמית@]

וברח לי ההמשך..

אבל חוץ מחינוך, אני לא רואה דרך להילחם בזה, וחינוך מערכתי לא ההי כי זה נוגד את האינטרס של המפרסמים, כמה אכזרי ככה פשוט.

 

[ו שתי]

או-הו, כמה שיש לי להגיד בסוגיה הזו

אף פעם לא היתי מהרזות-רזות, ותמיד ידעתי שאין מה לעשות. גם 20 קילו פחות ממה שאני שוקלת יום תהיה לי בטן קטנה, ואגן עגלגל. זה הגוף לי, זו נקודת ההתחלה שלי, וטוב לי איתה. (כן.) ויש משהו מרגיז ומקומם, לשמוע הערות על המשקל שלך, ועל כמויות האוכל שאת אוכלת, כשאם היה מדובר בבחור בן גילי, שסובל (או חי בשלום, תלוי בענין) מאותו עודף משקל באופן יחסי ואכל ככה, הוא ממש, אבל *ממש* לא היה מוגדר כשמן.גם לא כמלא. אולי, כ"לא רזה". והעובדה שגם כשאני שוקלת 15 קילו פחות, אני לא מוצאת אף זוג מכנסיים שנראה סביר, כי כידוע, גוף האשה צר במתניים אך רחב בקרסוליים, ולא ההפך, והישבן זה החלק שאורכו 2.5 סמ' מעל לקצת הירך ותו לא. לפני כמה שנים, נמאס לי להרעיב את עצמי למוות ולטמטום, נמאס לי תמידית להלחם בעוד 2-3 קילואים שהם מה שמפריד בין כ"כ הרבה נשים נבונות ונאות לבין האושר האוטימטיבי, והחלטתי להשקיע אנרגיות בלחנך את העולם. כן, אני מגדולות המאמינות בתיאורית הקונספירציה- שמעודדים נשים להיות רזות, כדי לשלוט בהן. ואני לא אשכח את הבוסית שהיתה לי פעם, אשה גבוה ורזה (וכעורה וגסת רוח, אבל זה לסיפור אחר), סיפרה שבעלה אוהב רזות-רזות, ולכן היא חיתה במשך שנים על תקציב של 700 קלוריות ליום. אשה מבוגרת, עם ילדים בגיל בה"ס יסודי. משכילה, בעלת עמדה, ממשפחה טובה והכל. יום אחד היא הראתה לי ציור שצייר הבן שלה (אז בן 8) של פרה, ואמר לה בסגנון "אמא, שלא תאכלי ותהי כמו הפרה הזו". אותה זה שעשע שהבן דומה לאבא שלו.

 

[אמא של א וגם של ר]

../images/Emo7.gifהסיפור על הבוסית מדכא