תורת ההצדקה לעומת תורת ההרשעה
הַמָּשִׁיחַ שִׁחְרֵר אוֹתָנוּ אֱלֵי חֵרוּת, לָכֵן עִמְדוּ וְאַל תִּכָּנְעוּ שׁוּב לְעֹל הָעַבְדוּת. אֲנִי, שָׁאוּל, אוֹמֵר לָכֶם שֶׁאִם תִּמּוֹלוּ, לֹא יוֹעִיל לָכֶם הַמָּשִׁיחַ. אֲנִי חוֹזֵר וּמֵעִיד בְּכָל אִישׁ אֲשֶׁר יִמּוֹל, כִּי חוֹבָה עָלָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל הַתּוֹרָה. אַתֶּם הַמְבַקְשִׁים לְהִצָּדֵק בַּתּוֹרָה נֻתַּקְתֶּם מִן הַמָּשִׁיחַ, נִשְׁמַטְתֶּם מִן הַחֶסֶד. וַאֲנַחְנוּ, בְּרוּחַ, עַל-יְסוֹד אֱמוּנָה, מֵיַחֲלִים לַתִּקְוָה, פְּרִי הַצְדָּקָתֵנוּ; שֶׁכֵּן בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֵין חֲשִׁיבוּת לֹא לַמִּילָה וְלֹא לָעָרְלָה, אֶלָּא לָאֱמוּנָה הַפּוֹעֶלֶת בְּדֶרֶך אַהֲבָה. (גלטים ה': 1-6) כשאנו באים לדבר ה', חשוב שלא ניקח פסוק או שניים ונוציא אותם מהקשרם, אלא לקחת את הפסוקים, ולחבר אותם לא רק להקשרם אלא לכל הדבר. האמונה בישוע המשיח נובעת מכל דבר ה', יש חלקים שאנו מבינים יותר ישנם חלקים שאנו מבינים פחות, אך בין אם פחות ובין אם יותר, יש קו מאד ברור, שמתחיל מבראשית ומסתיים בהתגלות. אלוהים כורת בריתות עם בני אדם בכדי להתחבר עם בני אדם, הוא כרת ברית עם אברהם כשברית המילה הוא חלק מהברית הכוללת שאלוהים כרת עימו. הוא כרת ברית עם משה ועם ישראל בסיני, ברית שהיא שונה לחלוטין מהברית שאלוהים כרת עם אברהם, אך היא לא נוגדת את הברית שאלוהים כרת עם אברהם, ואף מאשרת את הברית. בירמיה הנביא אלוהים מבטיח שהוא יכרות את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר הוא כרת עם ישראל כשהוא הוציא אותם מארץ מצרים. ובישוע המשיח אנו רואים את כריתת הברית בדמו שמכפר משחרר ומרפא. הברית החדשה היא ברית שונה לחלוטין מהבריתות הקודמות שאלוהים עשה, אך היא לא נוגדת את הברית שאלוהים כרת עם אברהם, והיא לא נוגדת את הברית שאלוהים כרת עם משה ועם ישראל בסיני, ההפך - הברית החדשה מגשימה ומשלימה את שאר הבריתות שאלוהים כרת. ישוע המשיח מצדיק אותנו בדמו מתוך מתנת החסד שקיבלנו ממנו באמונה. ישוע המשיח שיחרר אותנו מהעבדות לעצמנו, מהעבדות לדעת של עצמנו שהיא דעת של טוב ורע, והביא אותנו לדעת שלו, לדעת של עץ החיים. התורה הראתה לנו מיהו אלוהים, מהי קדושה, מהו חטא ושאנחנו חוטאים ואיננו יכולים בעצמנו לעמוד בתורתו הקדושה, הוא נתן לנו את התורה כאמונת שתשמור אותנו עד לבואו של הדבר האמיתי, הוא עצמו שירד למטה מהשמים לבש דמות של אדם, לקח את כל החטאים שלנו על עצמו, לקח את כל קללות התורה על עצמו, ונתן לנו שלום עולמים עם אלוהים, הוא ריצה אותנו אל אלוהים, ונתן לנו את תורת ההצדקה שבחסד שמתוך אמונת המשיח. האגרת אל הגלטים נכתב אל הגויים, שכפי שכתבתי מקודם, חשבו שהם יוכלו לקבל הצדקה אם הם ימולו את בשרם. שאול אומר פה שמי שמבקש להיצדק על-ידי המילה, כלומר להיצדק על-ידי המעשים, ינותק מהמשיח מהחסד של אלוהים שבא מאמונה ולא ממעשים. לא מדובר על ברית המילה שאנו עושים לילדנו בגיל שמונה ימים, שאז אנו מכניסים אותם אל תוך ברית ה' עם עם ישראל - הדבר לא מצדיק אותנו, רק משייך אותנו אל אבותינו. מדובר על מחשבה שהייתה לגלטים, שעליהם לימול את בשרת ערלתם, בכדי להיות רצויים לאלוהים במשיח, דבר שהוא נוגד את הבשורה, נוגד את ההצדקה שבדם ישוע המשיח שבאה מתוך אמונה ולא מתוך מעשים. אַתֶּם הַמְבַקְשִׁים לְהִצָּדֵק בַּתּוֹרָה נֻתַּקְתֶּם מִן הַמָּשִׁיחַ, נִשְׁמַטְתֶּם מִן הַחֶסֶד. וַאֲנַחְנוּ, בְּרוּחַ, עַל-יְסוֹד אֱמוּנָה, מֵיַחֲלִים לַתִּקְוָה, פְּרִי הַצְדָּקָתֵנוּ; אנחנו מוצדקים ברוח על יסוד אמונה במשיח ישוע. זה משהו שאלוהים עצמו עשה, לא אנחנו. ולכן אם אנו חושבים שעתה לאחר שכבר הוצדקנו במשיח, אנחנו צריכים עתה לעשות מעשים שיצדיקו אותנו מחדש, אנו כופרים במשיח ומתנתקים מהחסד של המשיח. אנו עומדים בחסדו של המשיח, בזכות האמונה בו, ולא בזכות המעשים שלנו, שכן אם בזכות מעשינו אנו מוצדקים, אז המשיח מת לשווא. ואנו יכולים להמשיך לעשות את כל המעשים המתים שנובעים מתוך הדעת של טוב ורע. אך זה לא רצונו של אלוהים, אלוהים רוצה שאנו נחזור אליו, ונקבל את מתנת החסד שבאמונה, שנשתנה בדעתנו מהדעת טוב ורע, לדעת החיים שבמשיח ישוע.
