בוחרת להתחיל..
עניתי לך לפני החג במסר קצר, אבל אבחר להמשיך בשיחה זו דווקא כאן. כפי שציינתי מה שכתבת לי היה עוצמתי, מדוייק ועמוק, ואולי לעוד אנשים יהיה מה לקחת. תשובתייך , ובעיקר שאלותייך, פתחו ויצרו לי כמה כיווני חשיבה ובהירות חדשה. וברשותך, אשתפך ב"ממצאי": אז ככה- הקשר הוא בעיקרו וירטואלי ואלמנט "האללה"- מפה הכל התחיל. מדובר באדם המבוגר ממני בכמעט שני עשורים שחייו נראים (לפחות מפה) בדיוק כפי שהייתי מאחלת וחולמת לעצמי ולמשפחתי. (ולפחות ממה שנראה מפה, זה קצת מוטל בספק...) הקשר התחיל, מבחינתי, כי הרגשתי שאני רוצה ללמוד ממנו את "נוסחאות החיים להצלחה" (כי אני, אפפס, נפלתי פה ושם..). וכך זה התחיל. הוא כתב, אני התפעלתי, וכתבתי בחזרה שגם אני די נפלאה (שלא יחשוב חלילה שאני לא...), ושנינו התמכרנו די מהר למיילים אינסופיים על חיינו המופלאים. אבל אפפס, שנינו נשואים- והמיילים האלו הפכו לדבר העיקרי והמרכזי, והתחלתי לשאול חדשות לבקרים האם זה חוקי? ("כן" הוא אמר " אם אף אחד אינו נפגע..")...וכך במשך חודשים כתבנו, נפרדנו וחזרנו. אני חושבת שמה שחיפשתי בתחילה זה חיזוקים וערך עצמי. וקיבלתי (ולו רק מזה שאני כתבתי כמה שאני נפלאה...) בהמשך המכתבים נתנו לי כוח לחיות, לעשות, לחשוב על הבדיחה הבאה, חייתי כדי שאוכל לרוץ ולספר כמה היה נהדר. הרי הייתי חייבת לעשות את כל מה שכתבתי, כי אני כנה ונהדרת... גם הליבידו העדין שהלך ובער מבין השיטין תרם לדרייב, ליצירתיות, לשמחת החיים... אבל האשמה...כל הזמן שיסעה אותי- זה רע, זה בוגדני.. וכך הייתי מזגזגת את שנינו בין מותר לאסור. לאחרונה נפרדנו (שוב) לכמעט שלושה חודשים (נשבר השיא). נותרתי חלשה, חסרת משענות, ללא כוחה המתדלק של האהבה. (כן, כבר קראתי לזה כך בתוכי..) בכיתי המון. הוא במקביל הלך לפורום המשותף לשנינו ופיזר אייקוניו לכל עבר. (והלשון המופלאה, המיומנת כבר, מיהרה להניב תוצאות). ואני רואה ומתייסרת יותר. עכשיו חזרנו. "בלי מניירות רגשיות" - ביקשתי. אני עם כוונה לשמור על קשר מהוגן וממלא כוחות, (כי כל כך נחלשתי בפרידה, והדרייב, אליו התגעגעתי יותר מכל..) אבל הוא כבר לא מתמסר כמו פעם. אפילו הייתי אומרת, מכאיב לי בכוונה, בקור מקפיא. אני יודעת שאני צריכה להרפות ולשחרר. קודם כל מתוכי. קודם כל משאלת המליון דולר שנהפכה לעיקרית ואובססיבית "האם הוא עדיין אוהב אותי? ( או חלילה שקמה לי יורשת?..., או יותר חמור, שנמאס לו כבר ממני???) אני לא יודעת אם צריכה שוב לקום וללכת בדרמטיות ומכתבים קורעי לב. (נגמרו לי הניסוחים, ובטח גם הכבוד העצמי לדגלים צדקניים..) אבל צריכה להמשיך קדימה מתוכי. הערך העצמי?- גיליתי אותו. (זה לא יאומן, צ'מעי...אני די עלאכיפאק..שכנעתי את עצמי) והדרייב, הכוח לחיות, לעשות, ליצור לחייך? הוא בטח יגיע מתוך הערך העצמי והשמחה הפנימית שיש בתוכי. (הרי אני בעצמי כתבתי את המיילים המופלאים.. ) ויש לי משפחה שאפשר לאהוב אותה ,חינם, בלי להרגיש כל כך אשמה.. את עזרת לי מאוד להגיע לזה. וברכות, יש לומר. פעם ראשונה שאני לא מרגישה איזו חרב מדממת בתוכי, אלא איזה אור גדול. ואיתו? מה אני עושה איתו? ופה שאלת שני מליון הדולר. האם מי שעישן קופסה ליום יכול לעשן רק פה ושם? באהבה גדולה, שקמה.
סליחה סליחה סליחה לא התכוונתי לזה ככה. סעמק יצאתי דפוקה רצח.. ממש שכחתי שכתבת את זה פה. טוב שמעו יש לי בעיה אני קשה לי להיכנס לפה זה כואב לי מידי. את מוזמנת לכתוב פה יותר.....:/ וואי