מכור למין?

דברנו על כל הלילה

הוא הבטיח שהוא לא ישתמש בילדות ככלי להחזיק אותי. הוא הבטיח שהוא יראה אותן היכן ומתי שאני אקבע.

הוא כרגע מאוד מצתער ומאוד מדוכא. דברנו על זה שצריך ללכת לדבר עם בעל מקצוע והוא בכה. אבל לי זה לא נראה בכי של הקלה או בכי של מחילה אלא יותר בכי של פחד.
משהו אצלו לא משכנע אותי. פתאום כל חלקי הפאזל נפלו למקומום והוא ברור לי כל כך.
עצוב, עצוב. אלו לא חיי. זו לא המערכת שרציתי.

ולכל מי שמבקרת את הסבלנות שלי והמוכנות שלי לסבול ולוותר על חיי מין במשך שנים.. כנראה שאתן שונות ממני. הרצון שלי לשמור על זוגיות, האשליה של מה שהיה פעם.. טיפשה, בסדר טיפשה, מה כבר נשאר להגיד.

כרגע המחשבה על שנים של גמילה לא יושבת לי טוב בכלל.
הינה הגיע עוד סופ"ש. מעניין מה יהיה הלילה. ישב כל הלילה מול המחשב או יבוא למיטה איתי? יתחמק מלבוא להורים בשבת וישאר בבית מול מחשב? ברור לי שהגילוי הוא לא ההחלמה הכל עכשיו כל כך מגעיל אותי.
 


יקירתי, את לא טפשה, את בן אדם. כל אחד מאיתנו מתמודד אחרת עם סיטואציות לא פשוטות ואין כאן בכלל שחור ולבן. את *לא* אשמה, את *לא* טפשה, את אשה, אמא, בת זוג שרצתה (ואולי עדיין רוצה) לשמור על הזוגיות שלה. את צריכה לזכור שכל מה שתחליטי זה בסדר, כי זה בסדר לך.

ועכשיו כשהכל מגעיל ושורף וכואב את צריכה למצוא את המקום שנותן לך פשוט להיות, שמכיל אותך, שתומך בך, ללא שיפוטיות או ביקורתיות - לא על העבר, לא על ההווה ולא על העתיד.

מחבקת אותך
 
נדמה לי שאת מדברת על rc11 החכמה

וגם אני ישר נזכרתי בו - לסלוח לעצמך על הבחירות שעליהן ויתרת.
 
רק דבר אחד

אולי זר לא יבין זאת, אבל את לא טיפשה ולא מטומטמת על הבחירה לחיות בלי חיי מין במשך שנים.
מבחוץ זה תמיד נראה אחרת מאשר מבפנים.

זה לא שבחרת לחיות ככה כשהכרתם. זה לא שלא היה מין בכלל, את בסך הכל אמרת לעצמך שבשביל חיי מין לא מפרקים משפחה. דבר שהרבה נשים היו עושות.

בתור מחוסרת מין בעצמה, ולא מבחירה, בתור מי שהלכה ובדקה את הנושא מכל הכיוונים, כולל ייעוצים מקצועיים - יש לא מעט זוגות כאלה רק שהרבה יותר נחמד מעל גבי הפורום, בשם המשתמש המוכר, לדבר על חיי מין מוצלחים. לא על חיי מין חסרים - ומהצד הפחות "זוהר" שלהם.
האשליה שלך והבחירות שלך לא מעידות על טפשותך. אם כבר, הן מעידות על חומרת הבעיה כי זה אומר שהוא הצליח להסתיר כ"כ הרבה שנים - מה שהצריך ממנו אנרגיות אינסופיות ומודעות גבוהה מאד לעניין 24X7.

חיבוק גדול כי נשמע לי קשה ביותר מה שאת עוברת.
לא יכולה לשים את עצמי בנעליים שלך, ומתרחקת מאד ממתן עצות מהמותן לגבי מה לעשות כרגע.
לצערי, גם לא יכולה להגיד שאני מאמינה שאנשי מקצוע יעזרו לך בזה יותר מדי
לפחות מנסיוני.

מה שבטוח אפשר להבטיח לך, כנראה שעכשיו את בפסגת הקושי. מכאן יילך ויהיה קל יותר, לא משנה באיזה מסלולים תבחרי.
 

very yellow

New member
אני חייבת להגיב לזה. אני אמנם

סמויה, לא כותבת פה בכלל, רק קוראת (אבל נרשמתי במיוחד כדי להגיב לך).
אני לא מבינה את ההגיון שבהאדרת והדגשת הזוגיות ללא המין. אני לא טוענת שאת מאדירה את יתרונותיה (כי אין.. למיטב ידיעתי), אבל את בהחלט מציינת שיש הרבה כאלה זוגות. וזה ברור. השאלה למה זה טוב? האם זה לא סוג של "צרת רבים - נחמת טיפשים?". נשים גם נשארות במשך שנים בזוגיות מתעללת, או סתם בזוגיות לא טובה .. זה לא אומר דבר. זה רק אומר שנשים יסבלו הרבה ח*א (בשביל הילדים, בשביל "המשפחה", וכו' וכו').
מין הוא לא "רק" מין; זה לא בום טראח, חדירה וגומרים. זה גם אינטימיות, ומגע, ומשהו אחד שאת חולקת רק עם הבן זוג ולא עם אף אחד אחר (כי גם אם הבן זוג הוא חבר ממש ממש טוב, יש לך עוד חברות טובות, המין הוא משהו, שמקפיץ את החברות למקום אחר והרבה יותר קרוב וחזק). אני לא מתכוונת לזרות לך מלח על הפצעים, אני בטוחה שאת מבינה אולי אפילו יתר טוב ממני, מה מין עושה לקשר .. אבל אני לא מבינה את "ההנמכה" שאת עושה לו (אולי נוכח המצב שלך?).
לפרק זוגיות ללא מין, זה לא לפרק זוגיות "רק" כי אין מין. זה פשוט לא ככה. וחורה לי שאת ועוד נשים מציגות את זה ככה.. כאילו נשים אמורות להתפשר על זה.
 

rc11

New member
להרגשתי, זרית ובענק

(מלח על הפצעים).

למה את חושבת שהיא סובלת בשביל הילדים או המשפחה?
אולי המכלול הזה שלא כולל מין הוא מספיק מתאים עבורה בתא המשפחתי-זוגי-אישי?
ותשמעי, יש כאלה שבשבילם מין הוא רק מין.

מזכיר לי את הדיון של אמא טובה לעומת אמא טובה דיה.
בתיאוריה, לזוגיות טובה יש כללים די ברורים.
במציאות, אנשים נשארים יחד ממכלולים שונים של סיבות, גם אם לאחרים זה נראה מוזר. וזה לגיטימי והגיוני ואפילו טוב.
 

Neo Me

New member
מסכימה איתך לגמרי. ובמכלול של מין, אהבה

וחברות אני מאמינה שיכולתי לחיות בזוגיות בלי מין ובלי אהבה אפילו ולהיות מרוצה אם יש חברות. כלומר- חברות היתה משאירה אותי בתוך זוגיות בלי להיות אומללה מזה.
אם אין חברות אז זוגיות שיש בה רק אהבה או רק מין שמשאירים אותך בתוכה היא אומללות בעיניי.
 
לא מנמיכה

האמיני לי שאם יש מישהי שלא מקלה ראש בהעדר מין במערכת יחסים זו אני.

עם זאת, כשהדיון הוא לא תיאורטי אלא מעשי, כשעל כף המאזניים השאלה היא לא האם לטפל, אלא תחושת היאוש לאחר נסיונות טיפול שונים ומשונים - והחלטה מעשית ופרקטית אחת ויחידה - האם לפרק את המשפחה בגלל העדר המין, או לקבל את הקיים, על מגרעותיו, להישיר מבט למציאות ולהבין שזה מה יש - לטוב ולרע.

אני בחרתי, ועדיין בוחרת להשאר.
לא "בשביל" הילדים.
בשבילי.
כי במכלול השיקולים שלי, החברות, השותפות לדרך, האינטימיות הרגשית, הידיעה שהוא שם בשבילי תמיד ובכל מצב, החלומות המשותפים שלנו ששואפים לאותם מקומות, כל אלו - בשבילי - חשובים יותר.

וכן, ברור שבדיון התיאורטי הייתי אומרת שאני לא יכולה לחיות בלי מין.
אבל כשהגעתי לגשר, החלטתי לא לחצות אותו.
 


ברור שכעת הכל צף ומציף וקשה ומרתיע. זה טבעי.

קחי נשימה עמוקה. הדברים כעת על השולחן. אמנם הכל סוער ומסעיר אבל אין כאן מצב חירום (כלומר: שאת צריכה כעת לברוח כדי לשרוד, גם אם זה מרגיש ככה).

אם זה שגרתי למדי שהוא מתחמק מלבוא להוריך בסוף השבוע אז בטח לא יראה מוזר אם תסעי לשם בלעדיו ותקבלי חיבוק מהוריך (גם מבלי לשתף אותם לעת עתה, אם זו הבחירה).

ותורידי ממך את נטל האשמה. מספיק קשה לך גם ככה. בתחילת השבוע, חפשי לך איש מקצוע ולכי לפרוק דברים ולחשוב מה עושים ואיך לרווחתך, לרווחת הבנות ואם אפשר גם לרווחתו.

התחושה הזו שהכל נופל למקומו בפאזל אולי חושפת תמונה קשה אבל לפחות מחזירה לך את עצמך, את ההבנה שאת מבינה מה קורה ואין פער בין הבטן לראש, למשל.
 
אני כל כך מצטערת


על הכאב
ועל ההתמודדות עם הנחתה פתאומית כה זרה לעולמך כפי שהכרת אותו
 

פוליlcנה

New member


כל כך קשה מה שאת עוברת והתחושות שמציפות אותך. מותר לך לנוע בין יאוש לתקווה, מותר לך להגעל ולכעוס, מותר לך לרחם, מותר לך להיות עצובה, מותר לך לא להאמין לו, מותר לך לרצות להאמין- את עוברת טלטלה קשה, ומחכה לך תהליך של הכרה והסתגלות (בכל דרך בה תבחרי, לא משנה מה היא). ולא, את ממש לא טפשה, את עשית את הטוב והנכון שהאמנת עבורך ועבור המשפחה שלך. סבלנות והכלה הן לא תכונות ראויות להשמצה.

אם יתאים לך, תעדכני אותנו מה איתך
 

לבנה123

New member
לא כתבתי לך עד עכשיו, אבל קראתי הכל.


קודם כל שתדעי שאין לי גרם של ביקורת על הסבלנות שלך, על ההתמודדות שלך, או כל דבר אחר. רק התפעלות. אני חושבת שלהעיף את הכל מבלי לחשוב, ולנשום לאט זה בעיקר ילדותי. אולי תלכי, אולי תשארי ואולי יהיה פתרון אחר. את בכלל לא טיפשה בעיניי, רק מאוד מאוד אומללה כרגע, ואני בעיקר רוצה לשלוח לך מיד וכמה שיותר אמפתיה ופרספקטיבה. לאט לאט. זה באמת לא קל.

חוצמזה - נראה לי מצוין שדיברתם. לדעתי אתם כרגע צריכים לפנות שניכם ביחד לאיש מקצוע. לא הייתי שולחת אותו לבד, לטיפול אלא לפחות לפגישות ההכרות וההערכה הולכת ביחד איתו כדי להיות בטוחה שהדברים הושמו על השולחן שם.

בעיניי - מבחינה טיפולית גרידא, יש פה שני עניינים - האחד זה מה שהוא עשה, ואני לא יודעת אם זו התמכרות או לא, ובטח ובטח שאין לי מושג אם זו הפרעת אישיות או לא (ואני מציעה לך לא לקבל אבחנות מחברות הפורום שלנו, כולל לא ממני). ואני בכלל לא בטוחה שמדובר על טיפול של שנים או לא. יכולים להיות טיפולים תרופתיים, וטיפולים מאוד ממוקדים גם. אבל את זה צריך להגיד לכם איש מקצוע. שכדאי למצוא מהר מאוד.

וברובד השני - יש פה משבר זוגי שהוא מאוד מאוד קשה. יש פה משבר אמון, שהוא קשור אבל לא רק קשור לתוכן.

ביחס לשאלה למי לפנות - אני בעד אחד משניים -
או פסיכולוג קליני עם התמחות גם בטיפול זוגי ומיני.
או פסיכיאטר עם התמחות גם בטיפול מיני, שעשה בי"ס לפסיכותרפיה (עם הכשרה מקיפה בפסיכותרפיה).

תחזיקי מעמד. יש לך פה את כל התמיכה והחיזוק שמגיע לך. מבטיחה.
 

rc11

New member
את כל כך בסדר

וזה מאוד מאוד עצוב להיות במקום שאת נמצאת כרגע, במובן הכי אמיתי של המילה.
מאחלת לך כוחות וצלילות דעת לעבוד את התקופה שלפנייך.
לאור מה שסיפרת עד עכשיו, יש לי תחושה שאת תצאי ממנה מחוזקת וחכמה אפילו יותר משאת כרגע.
 
למעלה