ההתחלה של ההתחלה של הסיפור
"מזתומרת היא ברחה??? אנחנו חייבים אותה!!!!" שני בני האנוש היו נבוכים במקצת, שכן האורקים באמת היו צריכים אותה. "אבל.." ניסה אחד מהבני האנוש להסביר. "בלי אבל" קבע האורק באכזריות. "אתם צריכים למצוא מישהי חדשה. על זה הרי אנחנו משלמים לכם". "אבל כל הנקבות הטובות כבר נחטפו, והשאר מפחדות מאיתנו וברחו ליער" הבן אנוש השני תירץ את כישלונם. "אז כנראה אנחנו כבר לא צריכים אותכם יותר" תחנוני הבני אנוש לא הועילו להם. הם מתו מוות מהיר ע"י גרזן אורקי כפול להב, הנשק החביב על בעל המערה. "אנחנו חייבים למצוא נקבה מהר, לפני שיהיה מאוחר מדי." היה זה יום אדום חם ויבש של הקיץ. כמעט ושום יצור לא יצא ממערתו. מלבד אולי שני בני אנוש. פאזין ושמנלי צעדו לאיטם בהרים. אגלי זעה זרמו ממצחם של השניים, והרטיבו את חולצת הבד הדקיקה שלבשו. שערו של פאזין היה רטוב כמו אגם האמרונדיה. שערו של שמנלי לא היה רטוב כלל, אבל אך ורק מסיבה אחת פשוטה-לא היה לו שער כלל. הוא גילח את כולו כשהיה ילד קטן בבית היתומים, לפני שהתחיל לעבוד אצל היצורים הירוקים. פאזין ושמנלי דיברו על ההרי האימה שמדרום להם, הרים שאף אחד לא יודע בבטחה מה יש עליהם. כל מי שניסה לבדוק, לא חזר מעולם. " כאוס שוכן בהם", אמר פאזין בבטחה, "אחרי שהאלים החדשים גמרו לבנות את העולם, כאוס ביקש מהם שיצרו לו הרים למייחיתו. בגלל זה גם ההרים האלו כל כך לא מתאימים לשאר הסביבה, הם יוצרו במיוחד בשבילו." שמנלי שתק. בשביל שמנלי ההרים היו דבר רגיש, שני הוריו של שמנלי הלכו לחקור אותם, ולא חזרו. "כאוס לא יעשה דבר כזה" קבע שמנלי, יותר מקווה מאשר בטוח, "לעולם הוא לא היה הורג את מאמיניו". "הוריך לא האמינו בו" השיב פאזין "הם האמינו בשיבה, לא בכאוס". "מה ההבדל?" שאל בן האנוש, שלא הבין במיוחד בנוגע לכל הקשור באלים. "כשהאלים הגדולים יצרו את העולם הישן, הם בראו בו את בני האנוש. האלים גרמו לבני האנוש לשנוא אחד את השני, ובני האנוש התאספו בנסיכויות קטנות, שבכל אחת מספר קטן של אנשים, ושליט אחד. עם הזמן נסיכויות התאחדו, ושליטיהם התעצמו. לבסוף נשארו 13 נסיכויות, שכבר הפכו להיות אימפריות. האלים הגדולים אימצו את השליטים והביאו אותם למישורם..." "אני יודע את כל זה, אבל מה הקשר?" שאל שמנלי שהתחיל להשתעמם מהסיפור הארוך של חברו. "בקיצור, שיבה היתה אחת מהשליטים האלה, וכאוס אימץ אותה, זה הכל" שני הבני אנוש עזבו את ההרים והחלו להתקדם לכיוון עיירת הנופש ויקיניה, במטרה למצוא שם נקבה. הכתוב מתרחש חמשיה ויום לפני ההמשך שכתבתי קודם (בכל חמשיה יש חמישה ימים).
"מזתומרת היא ברחה??? אנחנו חייבים אותה!!!!" שני בני האנוש היו נבוכים במקצת, שכן האורקים באמת היו צריכים אותה. "אבל.." ניסה אחד מהבני האנוש להסביר. "בלי אבל" קבע האורק באכזריות. "אתם צריכים למצוא מישהי חדשה. על זה הרי אנחנו משלמים לכם". "אבל כל הנקבות הטובות כבר נחטפו, והשאר מפחדות מאיתנו וברחו ליער" הבן אנוש השני תירץ את כישלונם. "אז כנראה אנחנו כבר לא צריכים אותכם יותר" תחנוני הבני אנוש לא הועילו להם. הם מתו מוות מהיר ע"י גרזן אורקי כפול להב, הנשק החביב על בעל המערה. "אנחנו חייבים למצוא נקבה מהר, לפני שיהיה מאוחר מדי." היה זה יום אדום חם ויבש של הקיץ. כמעט ושום יצור לא יצא ממערתו. מלבד אולי שני בני אנוש. פאזין ושמנלי צעדו לאיטם בהרים. אגלי זעה זרמו ממצחם של השניים, והרטיבו את חולצת הבד הדקיקה שלבשו. שערו של פאזין היה רטוב כמו אגם האמרונדיה. שערו של שמנלי לא היה רטוב כלל, אבל אך ורק מסיבה אחת פשוטה-לא היה לו שער כלל. הוא גילח את כולו כשהיה ילד קטן בבית היתומים, לפני שהתחיל לעבוד אצל היצורים הירוקים. פאזין ושמנלי דיברו על ההרי האימה שמדרום להם, הרים שאף אחד לא יודע בבטחה מה יש עליהם. כל מי שניסה לבדוק, לא חזר מעולם. " כאוס שוכן בהם", אמר פאזין בבטחה, "אחרי שהאלים החדשים גמרו לבנות את העולם, כאוס ביקש מהם שיצרו לו הרים למייחיתו. בגלל זה גם ההרים האלו כל כך לא מתאימים לשאר הסביבה, הם יוצרו במיוחד בשבילו." שמנלי שתק. בשביל שמנלי ההרים היו דבר רגיש, שני הוריו של שמנלי הלכו לחקור אותם, ולא חזרו. "כאוס לא יעשה דבר כזה" קבע שמנלי, יותר מקווה מאשר בטוח, "לעולם הוא לא היה הורג את מאמיניו". "הוריך לא האמינו בו" השיב פאזין "הם האמינו בשיבה, לא בכאוס". "מה ההבדל?" שאל בן האנוש, שלא הבין במיוחד בנוגע לכל הקשור באלים. "כשהאלים הגדולים יצרו את העולם הישן, הם בראו בו את בני האנוש. האלים גרמו לבני האנוש לשנוא אחד את השני, ובני האנוש התאספו בנסיכויות קטנות, שבכל אחת מספר קטן של אנשים, ושליט אחד. עם הזמן נסיכויות התאחדו, ושליטיהם התעצמו. לבסוף נשארו 13 נסיכויות, שכבר הפכו להיות אימפריות. האלים הגדולים אימצו את השליטים והביאו אותם למישורם..." "אני יודע את כל זה, אבל מה הקשר?" שאל שמנלי שהתחיל להשתעמם מהסיפור הארוך של חברו. "בקיצור, שיבה היתה אחת מהשליטים האלה, וכאוס אימץ אותה, זה הכל" שני הבני אנוש עזבו את ההרים והחלו להתקדם לכיוון עיירת הנופש ויקיניה, במטרה למצוא שם נקבה. הכתוב מתרחש חמשיה ויום לפני ההמשך שכתבתי קודם (בכל חמשיה יש חמישה ימים).
