מכיוון ששאלו, אני אענה

[הtטקסטואלית]

מכיוון ששאלו, אני אענה

הי, מקווה שזה בסדר שאני פותחת שרשור חדש, בכל מקרה הרבה אנשים שאלו אותי למה אני 'מנחיתה' על עצמי כל כך הרבה משימות ואם אני לא משתגעת, אז החלטתי לענות. ( אני מקווה שאני אוכל להסביר את עצמי ) אחת השאיפות הגדולות שלי בחיים היא להפוך לעורכת דין לזכויות אדם שמשנה הרבה עבור אחרים. בביוגרפיה של אהרון ברק סופר לא אחת איך באישון לילה, במעצר מנהלי או אירוע אחר, הגיעו לביתו עורכי דין לבג"ץ אד-הוק. מה שאני מנסה לאמר זה שבשביל להיות עורכת דין לזכויות אדם צריך בנוסף לשעות העבודה הרגילות ש נועדו בשביל להתפרנס לעשות את השעות של זכויות האדם אחרי שעות העבודה. והשעות הבלתי רגילות האילו של עורך דין מסור ללקוחו, כל זה דורש הרבה אנרגיה והתמסרות למשימה, והרבה מאד משמעת עצמית ועבודת פרך. אני מדמיינת את עצמי עוד 6 שנים, עם לקוחות עם מצוקות נוראיות: כל יום יהיו לי המון פקסים לשלוח , סיכומים ומה לא. אני רוצה ללמוד להיות מאורגנת ויעילה ויסודית ונמרצת וחרוצה ומסורה למען הלקוחות שלי לעתיד וגם למען עצמי והשאיפות שלי. כלומר- מה שאני מנסה לאמר: דרך חיים של עשיה עניפה זו דרך חיים שבחרתי בה, אבל יש לה מחיר: עבודה מפרכת ומשמעת עצמית גבוהה. אני מודה: היום בשעת כתיבת היצירות הרגשתי עייפות נפשית מהפחד שהיצירות לא תצאנה טוב, הן יצאו ממני ממש בקושי, ממש במאמץ נפשי כבד ( מן תהליכי יצירה כאלו ) אבל אני רוצה, בנוסף להיותי עורכת דין, להתפרסם ככותבת מוכשרת, ועל זה אני צריכה להתאמן ולעבוד קשה. מה שאני אומרת הוא שאני רוצה להגיע רחוק בחיי: להיות עורכת דין לזכויות אדם וכותבת מפורסמת , לערוך שינויים חברתיים ולעשות דוקטורט בסוציולוגיה ( גם לצורך עשיית שינויים חברתיים ) וכאן מגיע המקום ששואלים: ואיך עושים את כל זה, נראה המון וזה בדיוק העניין, את ההמון הזה אני פורטת למטרות יומיות קטנות בכדי שכל החלומות הגדולים הללו יהיו יום אחד ממשיים. זה כרוך בעבודה קשה, מתישה, מעייפת ומפרכת אבל אני בחרתי בזה ואני רוצה לעשות את זה. אני מאד מתעניינת בשינויים חברתיים וקריאת היסטוריה של מהפכות חברתיות מלמדת אותי שהאנשים שהצליחו לחולל מהפכות חברתיות גדולות היו אנשים שהייתה להם קרקע כספית, פרסומית או עוצמתית אחרת. אני צריכה להעצים את עצמי בכדי שאוכל לעזור לאחרים.

הרצל הצליח להקים את התנועה הציונית רק משום שהיה אמיד ויכול היה לתרום סכומי עתק למפעל שלו, וכן משום שהיה עיתונאי בכיר באירופה, מה שאיפשר לו להפגש עם שליטי מדינות ( כלומר בכדי לעזור לאחרים אתה קודם כל צריך לעזור לעצמך )

אמיל זולא, כותב ה'אני מאשים' המפורסם של דרייפוס היה סופר עם רזומה של 40 רומנים מפורסמים ברחבי העולם, עשיר ככורח ובורגני מצוי. רק בזכות היותו 'אמיל זולא' חפותו של דרייפוס הוכרה. מה שאני מנסה להגיד הוא, כשיש לך כוח, פרסום, עוצמה ויוקרה הרבה יותר קל מהנקודה הזאת לעזור לאחרים והרבה יותר אפקטיבי. שרי אריסון, עם כל הירידות שלנו עליה, תורמת מליונים כל שנה לגופים חשובים. מה שאני רוצה לאמר שחשוב לי לקדם את עצמי בכדי שמהנקודה הזאת העזרה שלי לאחרים תהיה אפקטיבית, וגם כי אני רוצה לעשות את כל הדברים לעי"ל. והדברים האילו מיתרגמים לעבודה יום יומית מעשית קשה: בכדי להצטיין במשפטים צריך לקרוא הרבה פסקי דין וללמוד, בכדי להתפרסם ככותבת צריך אימוני כתיבה מפרכים לשכלול ושיוף כושר הכתיבה. אז אני יודעת מה אני רוצה וזה כרוך ברמה היום יומית בעבודה מפרכת מאד. txt

 

[אנילה1]

הtטקסטואלית רק חבל שאת זקוקה לכל

כך הרבה שעות שינה. אלברט איינשטיין ישן רק 4 שעות בלילה. ונימנם פה ושם במשך היום. הרבה אנשים שמצליחים להגיע רחוק ישנים מעט שעות במשך הלילה.

 

[הtטקסטואלית]

but i cant!

me i have got this weekness of 8 hrs a day sleep. i could have done more if i slept less but i jest cant txt

 

[BU BP]

כל עוד זה עושה לך טוב ../images/Emo45.gif אבל...

תזכרי בדרך לנשום, תזכרי בדרך לחיות באוטובוס הדוהר של החיים, תזכרי לעצור ולהסתכל היכן את ביחס לסביבה שלא תפספסי את התחנה בה את צריכה לרדת, ובמציאות של היום לך תדעי (לא עלינו חלילה - רק במטאפורה)אם תזכי לרדת מהאוטובוס ולכן עצתי לך: please stop for a while and smell the roses חבר טוב שלי ,בחור מצחיק וחכם בטירוף - החליט לכבוש את העולם בגיל 27 כבר קיבל את הדוקטורט שלו מ- MIT אחד המוסדות המובילים לטכנולוגיה בארה"ב, משם זינק מעבודה מדהימה אחת לשניה ומשכורות של 250 אלף דולר לשנה. עוד לפני גיל 30 הוא כבר ניהל פגישות עבודה מול ביל גייטס בכבודו ובעצמו. אבל לפני שנה הוא הגיע לתובנה - מה כל זה נותן לי - כשבשנים הכי יפות, לא עצרתי לחיות! אז ממרומי גילי, עם קצת קנאה על גילך הצעיר - מטרות ויעדים - דבר נפלא , אבל הכל באיזון , לשלב עם שאר הנאות החיים. הערה - את פשוט הזכרת לי אותו בשטף ה"דיבור"= כתיבה שלך. אך תטעי - נכתב עם המון אהבה ופרגון BUBP

 

[הtטקסטואלית]

thank you

sory for writing in eng - in order to write heb i need to first write in word and then paste here. im not taking that as bikort , but as a nice advice- unfortunatelly im far away from there- from where your friend is......

 

[BU BP]

בטח רחוקה - פשוט הצבתי לך "מראה"

לעתיד, הוא כיום בן 33 ומסתכל אחורנית לנעוריו שמתרחקים כל עוד תחיי גם בהווה ולא רק בעתיד הכל יהיה טוב! מילת המפתח א י ז ו ן BTW עכשו ברור לי מדוע ההודעות שלך כה ארוכות , הרי לא נשקיע בגזור והדבק בשביל 3 שורות

 

[האם של איתי]

יקירתי הטקסטואלית

מול כל האנשים העוצמתיים שהפכו נירות לרגליך, יש עוד המון אנשים שעלו מעלה מעלה בדרכים שונות. אין דרך אחת. יותר מזה, כשאת מכניסה את עצמך לסד המטרה עם כרטיס בכיוון אחד, את כאילו פועלת על פי מירשם האם המירשם הזה ממש מבטיח שהעוגה אכן תהיה גם יפה, וגם טעימה. אני ממש לא על תקן יועצת. נראה לי שאת נכנסת למחול התשה עצמית מורכב, שעלול לבלות את כוחותיך הרבה לפני שתגיעי אל המטרה. ורק לשם תזכורת, ויקי כנפו, אחת מדימונה אני חושבת, בלי כסף, ובלי השכלה, עשתה בארץ מהפכה שלמה והעלתה את סוגית החד הוריות על המפה, עם תבונה אנושית, עם אותנטיות ועם חום רב. ואין בי ביקורת עליך בכלל. לטעמי כל אחד חייב לבשל את הדיסה של עצמו על אחריותו. אבל משום שבחרת לציין את כל אלה דווקא בפורום של שינוי, חישבי למה בחרת בפורום הזה, ולא בפורום אחריות, או השגיות מנסיוני, אני יכולה לומר לך שעל השגיות והצלחה חומרית משלמים תשלום נפשי גבוה. לא כל בני האדם נבנו בדרך שמאפשרת להם לעמוד בתשלומי המיסים הנפשיים. מבחינתי זו היתה בריחה למרחקים ארוכים מעצמי. המחיר לא היה שווה. המסע היה מרתק לחלוטין

 

[א ס י ת]

האם של איתי אני מבינה שעברת משהו

אישי בקשר לעודף אמביציה. אבל יש לזכור שלא כל בני האדם שוים. יש כאלה שזאת המנה הרגילה שלהם. לא מפריע להם לעסוק במיליון דברים בו זמנית. לדעתי הטקסטואלית היא אותנטית לחלוטין. הבחורה פשוט מאוד מוכשרת. בעלת תפיסה מהירה ויכולת ריכוז גבוהה, וגם זיכרון טוב. אז מי אנחנו שנגיד לה מה הכמות הנכונה לעשיה? ולמה שיקרה לה משהו בעשייה אינטנסיבית?

 

[BU BP]

לא התייחסתי לכמות עשיה אלא רק

לצורך לאזן בין החיים בהווה והחיים העתידיים.

 

[א ס י ת]

BU BP אנחנו חיים רק את ההוה.

אף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד. אז למה בכלל לחשוב עליו? אפשר לתכנן באופן כללי מה רוצים להשיג בעוד 5 שנים. אבל תמיד יש הפתעות. למשל לסיים את התואר, וכו'. פתאום אפשר לפגוש את האיש של חייך, ואז כל התוכניות משתנות.

 

[BU BP]

מסכימה לחלוטין

אבל נראה לי שפיספסת את ההודעה הראשונה שעליה בעצם הגבתי.

 

[א ס י ת]

BU BP קראתי את כל ההודעות של

אולי תעדכני אותי שוב, ל-מה את בדיוק מתכוונת?

 

[הtטקסטואלית]

הי אסית ../images/Emo24.gif

קודם כל רציתי להודות לך על הדברים שלך. לדעתי אנחנו כאנשים אינדיבידואלים, ואין דבר שמתאים לשני אנשים. נסיון החיים שלי לימד אותי שבאמת, כל אדם 'הכי קרוב אצל עצמו' ויודע רק מה טוב עבור עצמו, וכל מיני רעיונות בדבר 'דרך מסוימת' המתאימה לכולם פשוט לא עובדים. לדעתי כל אדם צריך ללמוד את עצמו מתוך ניסוי וטעייה, ובדרך של הסקת מסקנות ולמידה מנסיונות שלו לגבש לעצמו דרך פרטית: אצלי למשל עובד פארדוכס: ככל שאני פעילה יותר אני אנרגטית יותר ומרגישה טוב יותר ויש לי יותר כוחות. פחות פעילות- היא זו ש'סוחטת' את כוחותיי. אני חושבת שלכל אדם ישנו צירוף ייחודי, מעין טביעת אצבע יחודית שהיא נסיון חיים, מסרים שקיבל בחינוך שלו, אירועים שאירעו בחייו, התנסויות שלו, מבנה האישיות שלו ונתונים כאילו או אחרים, אלפי נתונים שמצטרפים ליחודיות שלו, כך שמה שטוב לאחד לא טוב לאחר. מפעם לפעם מתפרסמים ספרים של 'איך לעשות מה' ואני חושבת שלמרות שישנו מכנה משותף בין בני האדם ה'איך לעשות מה' הטוב ביותר הוא פשוט שכל אחד ייטיב ללמוד את עצמו ומה 'פועל עליו' הכי טוב ויגבש לו דרך פרטית. מצאתי למשל שבכל תחום בחיים, למרות שישנה "דרך מקובלת" לעשות דברים רק הקשבה לעצמי ולניסוי והטעייה שלי והסתמכות על מה שהוכיח את עצמו כמועיל בעבר עבורי, הם אילו הדברים שעוזרים. בקיצור, כל אחד הוא צירוף נסיבות יחודי למדי ותודה המון על תמיכתך

txt

 

[א ס י ת]

הtטקסטואלית מכיון שאת מכירה את

עצמך ואת היכולות שלך, הרי שאין סיבה שלא תשיגי את כל מה שהצבת לך למטרות. אגב שכחת להוסיף גם את הביולוגיה. יש לך כנראה גוף חסון שיכול לשאת את הנפש הגדולה שלך. ולכן יש אצלך איזון בין הרצוי למצוי. אין ספק שתגיעי להשגים גדולים בעיני החברה, שלך יראו כהשגים נורמלים. איינשטין לא ידע שהוא גאון, לולי החברה אישרה לו גאונות. הוא פשוט עשה את מה שהיה צריך לעשות. לגבי עצמו הוא לא הרגיש שהוא גאון. הוא הרגיש שהוא חי את חייו בהתאם ליכולות שלו. החברה מאשרת לנו מי אנחנו. אבל אנחנו לא חייבים להקשיב לה. אנחנו עושים הכל למרות החברה. לרוב החברה בישראל מעודדת בינוניות. בארה"ב זה לא כך. בתי חיה שם, היא לא הייתה יכולה להגיע להישגים בארץ כמו שהגיע שם, שם תומכים במצוינים. בארץ אומרים לך שמה שאת חושבת זה טוב, ולא יצליח, במקום לומר, וואלה איזה רעיון מקורי בואי נעזור לך לממש אותו. ואם את מצליחה את מקבלת ביקורות גרועות, יש המון קינאה וצרות עין בין האנשים פה. בארץ צריך כוחות נפש גדולים בכדי להתעלות מעל הביקורות השליליות (הורים, חברים, קולגות לעבודה). איזה ביזבוז אנרגיה להדוף את השלילי.

 

[האם של איתי]

הכל אישי אסית. אנחנו לא בתאוריות

יש לא מעט ספרים שנכתבו על שחיקה נפשית. על אנשים שבילו את עצמם לדעת. על מתיחת גבולות היכולת הפרטית ועל השבר המתבקש מאותה סיבה ממש. גדולי המנהלים בעולם, בספרי האוטוביוגרפיה שלהם, אינם מצדדים בעבודה בלי גבולות. איקוקה הגדיל לעשות וקבע שמי לא נוטל חופש לעצמו, או לא מאפשר חופשה לעובדיו איננו מנהל והוא על דרך ללא דרך. אין לי בכלל ספק שהבחורה מוכשרת, אחרת לא הייתי טורחת. יש לה משאבים טבעיים מופלאים, ויכולת טובה של עשייה.יש לה גם יכולת הבנה לא קטנה במספר רובדים .היא נכנסה לאתר שעוסק בשינוי, כדי לקבל אינפוטים על הדרך של עצמה, וחשפה אותה בכנות. אדם רציונאלי צריך לקחת בחשבון את כל האופציות, גם כשהוא תובע מעצמו, ומעמיס אין סוף מטלות. לא התרשמתי שהיא מאושרת, או שמחה בחלקה. היא מכינה את עצמה ליום בו היא תפרע את שטר ההשקעה. לא מלומד אחד אמר שהמטרה חשובה, אבל הדרך לא פחות. מאד קל אפילו להתפעל מהמחויבות למשימה הפרטית שלה, שקשורה בעבודה עם אנשים, עם החוץ. אני בטוחה שדאגה לנפשה, שנמצאת בתחתית הרשימה, לא פחות חשובה. מי אנחנו שנגיד לה השאלה לא רלוונטית אנחנו חברים וחברות בפורום, שבו כל אחד יכול ורצוי שיביע את דעתו, ובתנאי שיחשוב שיש בדבריו כדי להעצים את הזולת ולא להפחית מערכו

 

[א ס י ת]

האם של איתי צדקת במאה אחוז.

נכון שיש שחיקה בחיים. רק אי אפשר להתכונן אליה. מרגישים אותה כשהיא מגיעה. ואז עושים משהו בנידון. היא דוקא אמרה שהיא הכי מאושרת כשיש לה הרבה מטלות. וכשהיא אנרגטית ומבצעת אותם היא מרגישה הכי טוב, מלאת מרץ ומלאת אנרגיות. לא נראה לי שתהיה לה שחיקה עקב כל כך הרבה דברים שהיא עושה, להיפך. שוב לכל אדם יש את האנרגיות האישיות שלו. ואת החוסן הגופני שלו. נסיון אישי אינו מצביע שכך נכון לכולם. אם אני מרגישה שחיקה, הדרך שלי היא לא לעשות כלום. סתם להעביר את היום. אני לא מרגישה בכלל ריגשי אשמה. אני מרגישה שאני צוברת כוחות. בשבילי סתם להעביר את היום, זה לשוחח עם חברות, להיות בפורום, לצפות בטלויזיה, לקרוא ספרים. אני קוראת כמה יחד. וגם בין לבין לבשל משהו נחמד וקל. וקצת לסדר את הבית. אני מודעת שמה שאני עושה סתם ככה, זאת עשייה רצינית עבור אחרים. אני בנויה אחרת. אני לא יכולה לתת לאחרים את הנסיון שלי, רק לעודד עשייה אישית בקצב שמתאים לו.

 

[הtטקסטואלית]

הי ../images/Emo13.gif

גם אני הטיפוס של לקרוא כמה ספרים בבת אחת

אני לא יכולה לקרוא 'ספר אחד' מהתחלה עד הסוף אלא תמיד בו זמנית קוראת כמה. ויש לי תחביב מוזר לספרי היסטוריה

אז עכשיו אני קוראת בבת אחת את 'רפובליקת ווימר' , ותולדות חייו של מהפכן רוסי וגם ספר פילוסופי של קארל פופר, וגם אוטוביוגרפיה של שמואל תמיר וגם ספר מעולה של מהפכן מזרחי בשם סמי שלום שטרית. אני פשוט אוהבת את הקטע הזה של להיות באמצע כמה ספרים מסקרנות גרידא, ואם מותר לי לשאול, מה את קוראת עכשיו? txt

 

[א ס י ת]

הtטקסטואלית, אני קוראת עכשיו

"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" של מארק האדון על מחשבות של ילד אוטיסטי. מעניין כקוריוז, אפשר לוותר. "גולרן של נשמות" של ד"ר מייקל ניוטון, על נשמות וגילגולים, מדהים. "התיקונים" של ג'ונתן פראנזן, ספור על חיים בורגניים של משפחה אמריקאית מהמעמד הבינוני. כתוב מדויק מאוד. ממליצה. ו"סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז. אני ירושלמית במקור והוא מזכיר לי נשכחות. מאוד נהינת לקרוא אותו. אני קוראת לאט, כי אני מאוד נהנית מהכתיבה. בוחנת אותה גם בצורה "מיקצועית".

 

[האם של איתי]

אני לא יודעת אם צדק היא הגדרה נכונה

את יודעת אסית, מה שמצטלם לנו במוח או במערכת השיפוטים הפרטית מוכר, הוא נכון, או צודק. אני ניסיתי להביע את דעתי מתוך נסיוני. שחיקה היא תופעה ידועה נפשית, והיא נובעת, אם לומר זאת בפיוטיות, ממרד של הנפש במוח, או מרד של הגוף במוח לא משנה התופעה ידועה ומוכרת ואין איש המחוסן נגדה. מי שחווה שחיקה יודע, ולכן הוא מתנהל טוב יותר במכת השחיקה הבאה. החכמה היא לא להגיע לשחיקה, ולאמץ את התובנה של המוגבלות הנפשית, וחוסר השליטה שלנו במה שקורה. אני ממש לא נגד גודש של עשיה. גם אני קוראת כמה ספרים בעת ובעונה אחת מכל מיני סיבות. כרגע אני נמצאת בסיומה של הסאגה מלחמה ושלום, את הכלב הידוע סיימתי בארבע דקות בערך, ספר מאד מהנה, אני באמצע של מצעד האיוולת, ומסיימת ספר שעוד לא פורסם, ונדרשתי לחוות עליו את דעתי. באופן נורמאלי, אני אוהבת לגמרי לסיים ספר כי זה סוג של דיאלוג ביני לבין הסופר. כדי לחוות את המסע בדיאלוג, אני משתדלת לא לערבב דיאלוגים ולהתמיד. משום מה נקלעתי לטרוף הזה של קריאת השלושה בעת אחת. אבל את השלישי אני כבר מסיימת. את ברברה טוכמן אני רוצה לגמור, ולהגיע אל טולסטוי בסוף. אני גם עשויה לשנות את הסדר. תלוי במצב הרוח. ואם נחזור לשחיקה, איש לא מחוסן מפניה . כל התורות האיזוטריות נועדו לשמש סוג של מניעה. כל כך הרבה אנשים שמדברים על חווית השחיקה, וממצאים כל מיני פטנטים להעצים את בנית תאי הרגש ולהרחיב את המרחב הנפשי, לא ממש טועים

 

[BU BP]

איזה כיף לאיתי יש לו אמא כה חכמה |מ