מכירים את ההוא שנופלת עליו עז ?
היום זה קרה לי. עז ראשונה השכימה קום : בשש בבוקר הבת קמה לנסיעה ליום כיף של הנוער. בשביל מי שהתרגל לקום בצהריים - זה ממש אמצע הלילה, וכך היא שכחה שגם אחיה צריך לנסוע איתה. אמנם מדריכה, אבל שכחה
. חצי שעה אח"כ התעורר הילד בזעקות שבר - שכחו אותו בבית ! אבא נסע איתו לרדוף אחרי ההסעה, ונכשל. הילד מצטרף לאבא ליום עבודה בשטח. חצי שעה אח"כ - העז השנייה : הרכב נתקע, וצריך גרירה למוסך.
אבא עצבני וילד מאוכזב ומצוברח מחכים בשטח חצי יום עד שהגרר מואיל בטובו להגיע. כמובן שזה יום נאחס גם בעבודה
(אבל זה לא עז, זה כבר מצב שקורה יותר מדי בזמן האחרון), ספק הכוח של המחשב נשרף, ועד שמגיע הטכנאי אני מנוטרלת, מתעסקת בשטויות (תיוק, מיון...) ומסתכלת על הררי הניירת שממתינים לי. סוף סוף אפשר להתחיל לעבוד ? חלילה, עוד עז בדרך : הטכנאי של מכונת הכביסה מודיע שהוא מגיע עכשיו ולא בערב. מכיוון שהררי הכביסה המלוכלכת כבר חוסמים את האמבטיה - אני מסכימה. עוזבת את העבודה ונוסעת הביתה. (כן, היתה בבית בת גדולה בחופש, אבל היא יצאה מזמן כי יש לה חזרות למסיבה, אז אין מלבדי מי שיקבל את הטכנאי. הבעל עדיין תקוע אי שם בציפייה לגרר). הטכנאי מגיע, פותח את המכונה - ונרתע בצעקה. חשבתי שהוא התחשמל - אבל לא : מתוך המנוע מציץ אליו עכבר, מבוהל כמעט כמוהו...
הוא מסרב לגעת במנוע, עד שאני (אני ! שמפחדת מעכברים עוד יותר מאשר מג'וקים
) אגרש את האורח. עצמתי עיניים, וגירשתי אותו. ואת אחיו. ועוד אח. מה העכברים האלה חיפשו במנוע ? באמת אין לי מושג. אבל מכיוון שאוכל לא היה להם שם, הם אכלו מה שיש : צינור מים, חוטי חשמל...
המים שטפטפו על החוט החשוף יצרו קצר, והביטוח לא מכסה נזקים של חיות טרף (כך הגדיר אותם הטכנאי) ועוד עז נכנסת הביתה, היישר לכיס המדולדל שלנו... בינתיים הבנים עוד לא חזרו מהקייטנה (היה יום מעניין, כנראה) והקטן לבד בבית. אי אפשר לחזור כך לעבודה, נכון ? אני מחממת צהריים, וברגע שהם מגיעים - ממריאה
בחזרה למשרד. שעה וקצת אח"כ - ועוד עז פוסעת בקלילות לתוך סדר היום שלי : אם האיש והרכב תקועים בשטח, זאת אומרת שאני צריכה לקחת את התינוק מהמעון... שוב יוצאת מהעבודה, הפעם באופן סופי, ומגיעה למעון בדיוק בזמן לראות איך המטפלת שופכת את החלב (השאוב !) מהבקבוק לכיור, כדי לשטוף את הבקבוק. אבל אני לא אתרגז. רק אחבק חזק את איתן, והריח המתוק שלו ישכיח את כל תלאות היום. נכון ? אז זהו, שלא. הריח לא מבשר טובות. מסתבר שבדיוק היום המטפלת שכחה לחתל אותו בזמן, כמובן שברכב אין מגבונים (יש, אבל החבילה פתוחה ויבשה, זה לא נקרא) והישבן של הילדון אדום וכואב.
מהר הביתה, שטיפה יסודית ומשחה, ולהמשיך בסיבוב ההסעות : לילד יש מסיבת פרידה מחבר שעובר לעיר אחרת. בגדים נקיים צריך ? המכונה עוד לא מכבסת, אבל מצאנו משהו. מתנה צריך ? נוסעים מהר לקנות
. בינתיים הבת מתקשרת שנביא לה להופעה חולצה לבנה (אין לה מושג איפה, ולמצוא משהו בחדר שלה רק ארכיאולוג יכול, וגם זה לא בטוח), ומשהו
לאכול - כי מהבוקר היא לא הספיקה לאכול. (גם אני רק חיה מהקפה של הבוקר, ומרגישה בהתאם). כמה עיזים ספרנו עד עכשיו ? יש לי כבר עדר שלם, וכל אחת דורשת בקולי קולות את היחס הראוי לה. אני חורקת שיניים ויוצאת עם איתן למסיבת הסיום של הגדולה, מתפללת שזו העז האחרונה להיום. <אייקון מתרגש נורא>
לפני שעה חזרנו הביתה. אין עיזים, הם נעלמו. או שבגלל הדמעות אני לא רואה אותן יותר ?
חזרנו ממסיבת סיום, סוף י"ב. אני חושבת שרק ביום שנולדה הבת הבכורה שלי התרגשתי כך... הבת שלי מחובקת עם כל החברות שלה. בעוד כמה שבועות הן מתפזרות - צבא, שירות לאומי... וגם הבת שלי פורחת מהקן. פתאום, בדיוק היום, נפל לי האסימון שיש לי בת גדולה בבית, נערה בת 18, שמתחילה עכשיו את החיים שלה, למרות שלא מזמן היא רק נולדה והפכה אותי לאמא
. אז התחלנו את היום במבול של עיזים, וסיימנו במבול של דמעות. אולי מחר יהיה לי יום משעמם...
היום זה קרה לי. עז ראשונה השכימה קום : בשש בבוקר הבת קמה לנסיעה ליום כיף של הנוער. בשביל מי שהתרגל לקום בצהריים - זה ממש אמצע הלילה, וכך היא שכחה שגם אחיה צריך לנסוע איתה. אמנם מדריכה, אבל שכחה
