מריבות
וואו כמה נכתב על מריבות בין אחים, כמה דובר על זה.
זה אחד הנושאים שמעסיקים כל הורה לדעתי.
מצד אחד אנחנו רוצים שהילדים יהיו ביחסים טובים, שיאהבו אחד את השני, שיסתדרו. אנחנו רואים בעיני רוחנו שני דברים אחד שאנחנו רוצים שקט יחסי בבית והשני אנחנו רואים את העתיד. מי לא היה רוצה שהילדים שלו יהיו ביחסים טובים אחד עם השני?
אז לטווח הארוך אני חושבת שדווקא האימון במריבות ובחילוקי דעות יכול לתרום. אם ילד לא מסתדר עם אחיו הוא בעצם מתאמן במערכות יחסים, אם אנחנו לא מתערבים ונותנים להם לפתור את הבעיות בעצמם ולא מהווים "קהל" להצגה שלהם הם יכולים למצוא פתרונות מאוד יצירתיים כדי להסתדר, אולי אפשר לכוון אותם קצת אבל ברגע שאנחנו מתערבים אנחנו הופכים להיום העניין, אז המריבה הופכת להיות על תשומת הלב שלנו הטעות הכי נפוצה שהורים עושים זה לשפוט בין הילדים שלהם ואז זה הופך להיות על תשומת לב (למרות שזו לא הבעיה המוצהרת) בכל מקרה ילדים כל הזמן רבים על תשומת הלב ההורית. אנחנו עושים טעות שאנחנו לוקחים צד בלי להתכוון.
צריך תמיד לדבר ברבים, לא לפתור להם את הבעיה אלא רק לתווך את חילוקי הדעות בהקשבה, לתת להם לפתור על הענינים ביניהם וסמוך עליהם ולשדר להם שסומכים עליהם שהם יכולים לעשות את זה. לעודד פעמים שהם מסתדרים יפה ובמריבה להזכיר להם את הפעמים הללו. בקיצור אומנות.
בדרך כלל בגלל שבטווח הקצר אנחנו רוצים שקט אנחנו לא עושים את זה אלא פותרים את הבעיה בדרך לא יעילה לטווח ארוך. אנחנו מחליטים מי צודק, מי התחיל, מי עשה, מי לא עשה, בלי באמת לדעת. גם אם היינו שם. וזה מייצר ביניהם עניינים אחרים שרק מקלקלים את היחסים.
אני חושבת שאם רוצים לשמור על מערכת יחסים טובה צריך לתת להם ריב אבל פשוט לתווך את הריב, לא להיות שם כשופט, לתת להם להסתדר בעצמם...
כמה שזה טריקי ומאתגר כשרוצים שקט....
