מכתבים ממחוזות סרטניים פרק 4
יקר שלי , הבוקר קיבלתי מדודתי מכתב , אני מצרפת פה העתק של תשובתי . דודתי היקרה , הבוקר זה מכבר סיימתי את הג´יינט (סיגרית החשיש ) שגילגלתי לעצמי בהנאה , ואמא ישבה לידי והשתנקה . אבל מה לעשות , יש לי סרטן , ואני ילדה מתוחכמת , כבר למדתי איזה דברים טובים מביא הסרטן . או במילים אחרות כמו שהתבטאתי לפני כמה מחברי : " לפני כמה חודשים קיבלתי בתת-מודע קופסא . - פתחתי אותה והיה רשום שם סרטן . היה גם דף הוראות מצורף ומקופל , ובו נרשמו הוראות השימוש . בראש הדף היה רשום - פריווילגיות . מה אני אגיד לך סימה יקרה שלי , אני ילדה יפה ומשוגעת , ואני ילדה שמאד אוהבת פריווילגיות אז ישר בלי לחשוב פעמיים , אמרתי מגניב , ולקחתי את הקופסא אלי . נדמה לי שבחרתי את הטוב ביותר מבין האפשרויות שניתנו לי , נכון , קוראים לזה סרטן , וכולם מאד מתרגשים ומפחדים , אבל מי יודע מה התת-מודע שלי היה מציע במקום ? זה יכול היה להיות דבר הרבה יותר נורא . וחוץ מזה , אינטואטיבית ישר הבנתי שיש הרבה דברים חיוביים בסרטן , וכל יום חולף מראה לי צדדים נפלאים נוספים . סימה שלא תביני לא נכון , אולי אם המחלה היתה מוצעת לי במודע , אולי הייתי חושבת אחרת , אבל מה שקרה בתת-מודע , כבר קרה , אז מה אני אסרב ללמוד מכך כל מה שאני יכולה , רק בגלל שאני לא זוכרת מתי עשיתי את הבחירה ? בואי תראי איך זה פועל , היום למשל כשקראתי את מכתבך היה לי קל להפעיל פריווילגיה . - התעלמתי מכמה שורות , וקפצתי על חלקים מסויימים , לא בגלל שאני חושבת שדיברת שטויות , ההפך הוא הנכון , אלא בגלל שהבחירה שלך במילים נוגדת כרגע את הלקסיקון שלי . בואי תביני , במשך השבועות הקרובים כל עוד אני על כימו , הולכת להיות סביבי חגיגה . את מוזמנת להצטרף אליה , אבל מוזמנים אליה רק אנשים שמוכנים לחגוג את החיים , אני אספר לך קצת על המסיבה הזאת כדי שתוכלי לשבת ולכתוב לי מכתבים מגניבים בלי שאצטרך לצנזר משפטים הכתובים בזוית הראייה הכהה של החיים . בואי ואגלה לך כמה דברים . אולי אם את תביני את הצורה בה אני מתייחסת לסרטנים , זה יעורר אצלך כתיבה הרבה יותר פוריה ומשוחררת . קודם כל , - הסרטן הזה , הוא שלי . .... . ו-אשמה , היא מילה לגמרי לא נכונה . אני לא אשמה , אשמה זה מושג רחוק ומוזר , כשמדובר בסרטן , . אני הוא גופי , וגופי הינו ביתי , אני הילדה , אני היוצרת , אני האמן של חיי . אני הבוגרת , וכל מה שקורה לי בפנים לטוב או לרע , אני יצרתי , במודע , או בתת מודע . בדיוק כמו שאני יוצרת משפטים ממילים , מטביעה אותם בדפים , אם כתבתי משהוא וזה לא נראה לי מסיבה זו או אחרת , אז פשוט , משמידים את הנייר , ומתחילים מהתחלה . אז אני לפני כמה חודשים יצרתי פסל קטן . בואי , תפתחי את עצמך ותני למילותי להובילך למחוזות דמיונך . .... לפני כמה חודשים היה לי גוש חימר , חלק שבי היה משועמם , כי הבוגרת שבי זרקה את הקטנה שבי וסגרה אותה היכן שהוא בתוכי , זו הקטנה , לקחה את גוש החימר והלכה לתור בחלקים הנסתרים של דימיוני . היא צרחה ובכתה , והמבוגרת לא שמעה ולא שעתה . אז הקטנה כדרך ילדים כנראה החליטה לשחק בדווקא , אחרי הכל צרכיה נשארו בלתי ממומשים . אז היא הלכה והתיישבה בדיוק בין הלב והריאה , היא התנדנדה על העורק הראשי שמספק את הדם לראשי , אולי היא רצתה להיות קרובה אלי שמחליטה מה עושים ואיך חיים , כנראה שלא שהיתי אליה , היא כנראה שהתעצבה לה ובכתה ודמעותיה המסו את החימר , וזה נזל וסתם את הווריד שמספק חמצן לראש . והתחיל לגדול , ולגדול . מתי שהוא כשהגוש איים בחניקה וגופי הפך תשוש מהמעמסה , הבנתי שהפעם הריב הפנימי שקיים בתוכי אכן חולל דבר קשה נורא . אז הלכתי לרופאים , להרבה רופאים , ואמרתי להם , תראו יש בי משהוא שמקנן בי והילדה שבי זו שיכולה לתור בקלילות המרחבים הפנימיים שלי , מתחמקת , היא כמעט נעלמה , ואינה רוצה לגלות לי את הסיבה . והם , הרופאים חיפשו , ואמרו לי שאני הוזה שהכל איתי כשורה . ושאני אפסיק להמציא שיש לי מחלה , ובכל מקרה כבר הפכתי להם למטרד , אז הם אמרו שאני פסיכוזומתית , וניקו את ידיהם . מצבי הלך והורע , בכל יום חולף יותר ויותר , בסוף כבר הייתי בטוחה שכל מה שקורה לי הוא הצגה ואם היה נשאר מספיק כוח בגופי בוודאי הייתי קמה והולכת להתאשפז במחלקה סגורה בבית חולים לחולי נפש . בסוף אחרי הרבה חודשים מעייפים , הגינקולוג שלי , נשאר היחידי למעט אחותך - (אמא שלי) ,שעדיין האמין לי , הוא היה זה שמצא . ( הוא היה רופא אנושי . הוא לא שיחק אלוהים כמו מרבית הרופאים , ) אני אפילו הבטחתי לו בצחוק שאני ארים את הרחם לבית החזה כדי שהוא יוכל להמשיך ולטפל בי . כי איתו הרגשתי בטוחה . את יודעת סימה כשגילו לי שיש לי סרטן , הרגשתי הקלה . תראי , כשאני חשתי בברור שכוחי אוזל במשך החודשים שקדמו לידיעה , ולא מצאו מה יש לי , חוסר הידיעה הוציא אותי למסעות ארוכים בצדדים המפחידים של המוח . אבל סרטן , - סרטן זה שום דבר , . את יודעת , אני הייתי רק בת אולי 11 כשלאמא היה סרטן , קשה לי להגדיר את מה שחוויתי , אבל אני בברור זוכרת שראיתי את אמא יוצרת את הסרטן , וחוויתי באמא מרפאה את עצמה מהסרטן . והיא התרפאה . אחר כך במשך שנים ניסיתי להסביר לאמא את מה שאני ראיתי כילדה . היא אף פעם לא שמעה , היא לא רצתה לשמוע , אמא לחמה בסרטן בדרכה . כשלאמא היה סרטן , זה היה עדיין בתקופה שלא היו קיימות התרופות שכיום נמצאות . אז , סרטן היה נחשב בסטטיסטיקות הרפואיות כמחלה חשוכת מרפא . אמא הסתירה ככל יכולתה את תחושותיה , אבל מה לעשות , אני עדיין הייתי ילדה וראיתי לה בעיניים , וגם בלילות הייתי מסתתרת וצופה בה כשהיא היתה יושבת שעות על גבי שעות עם עצמה , מקדמת את אור הבוקר המפציע עדיין בכיסאה . מה שאני זוכרת בחוויה האישית שלי עצמי , זה שאז , בשעות ההן של הלילה היה לי נראה כאילו היא מנהלת משא ומתן עם האלוהים שלה , סימה , שם היא ריפאה את עצמה . אמא עדיין בטוחה שהרופאים שלה הצילו אותה . אם אמא היתה רואה מה שאני ראיתי כשצפיתי בה , היא לבטח היתה כה מתגאה בעצמה , ואולי היתה מודעת פעם אחת ולתמיד לכוח שיש בה עצמה . אולי היא היתה יודעת שכשיש כל כך הרבה כוח , אז אפשר להפסיק לפחד . סרטן זה שום דבר , אני ראיתי את אמא מתרפאה , אז בטוח שאם אני ממש רוצה , אז גם אני יכולה .
יקר שלי , הבוקר קיבלתי מדודתי מכתב , אני מצרפת פה העתק של תשובתי . דודתי היקרה , הבוקר זה מכבר סיימתי את הג´יינט (סיגרית החשיש ) שגילגלתי לעצמי בהנאה , ואמא ישבה לידי והשתנקה . אבל מה לעשות , יש לי סרטן , ואני ילדה מתוחכמת , כבר למדתי איזה דברים טובים מביא הסרטן . או במילים אחרות כמו שהתבטאתי לפני כמה מחברי : " לפני כמה חודשים קיבלתי בתת-מודע קופסא . - פתחתי אותה והיה רשום שם סרטן . היה גם דף הוראות מצורף ומקופל , ובו נרשמו הוראות השימוש . בראש הדף היה רשום - פריווילגיות . מה אני אגיד לך סימה יקרה שלי , אני ילדה יפה ומשוגעת , ואני ילדה שמאד אוהבת פריווילגיות אז ישר בלי לחשוב פעמיים , אמרתי מגניב , ולקחתי את הקופסא אלי . נדמה לי שבחרתי את הטוב ביותר מבין האפשרויות שניתנו לי , נכון , קוראים לזה סרטן , וכולם מאד מתרגשים ומפחדים , אבל מי יודע מה התת-מודע שלי היה מציע במקום ? זה יכול היה להיות דבר הרבה יותר נורא . וחוץ מזה , אינטואטיבית ישר הבנתי שיש הרבה דברים חיוביים בסרטן , וכל יום חולף מראה לי צדדים נפלאים נוספים . סימה שלא תביני לא נכון , אולי אם המחלה היתה מוצעת לי במודע , אולי הייתי חושבת אחרת , אבל מה שקרה בתת-מודע , כבר קרה , אז מה אני אסרב ללמוד מכך כל מה שאני יכולה , רק בגלל שאני לא זוכרת מתי עשיתי את הבחירה ? בואי תראי איך זה פועל , היום למשל כשקראתי את מכתבך היה לי קל להפעיל פריווילגיה . - התעלמתי מכמה שורות , וקפצתי על חלקים מסויימים , לא בגלל שאני חושבת שדיברת שטויות , ההפך הוא הנכון , אלא בגלל שהבחירה שלך במילים נוגדת כרגע את הלקסיקון שלי . בואי תביני , במשך השבועות הקרובים כל עוד אני על כימו , הולכת להיות סביבי חגיגה . את מוזמנת להצטרף אליה , אבל מוזמנים אליה רק אנשים שמוכנים לחגוג את החיים , אני אספר לך קצת על המסיבה הזאת כדי שתוכלי לשבת ולכתוב לי מכתבים מגניבים בלי שאצטרך לצנזר משפטים הכתובים בזוית הראייה הכהה של החיים . בואי ואגלה לך כמה דברים . אולי אם את תביני את הצורה בה אני מתייחסת לסרטנים , זה יעורר אצלך כתיבה הרבה יותר פוריה ומשוחררת . קודם כל , - הסרטן הזה , הוא שלי . .... . ו-אשמה , היא מילה לגמרי לא נכונה . אני לא אשמה , אשמה זה מושג רחוק ומוזר , כשמדובר בסרטן , . אני הוא גופי , וגופי הינו ביתי , אני הילדה , אני היוצרת , אני האמן של חיי . אני הבוגרת , וכל מה שקורה לי בפנים לטוב או לרע , אני יצרתי , במודע , או בתת מודע . בדיוק כמו שאני יוצרת משפטים ממילים , מטביעה אותם בדפים , אם כתבתי משהוא וזה לא נראה לי מסיבה זו או אחרת , אז פשוט , משמידים את הנייר , ומתחילים מהתחלה . אז אני לפני כמה חודשים יצרתי פסל קטן . בואי , תפתחי את עצמך ותני למילותי להובילך למחוזות דמיונך . .... לפני כמה חודשים היה לי גוש חימר , חלק שבי היה משועמם , כי הבוגרת שבי זרקה את הקטנה שבי וסגרה אותה היכן שהוא בתוכי , זו הקטנה , לקחה את גוש החימר והלכה לתור בחלקים הנסתרים של דימיוני . היא צרחה ובכתה , והמבוגרת לא שמעה ולא שעתה . אז הקטנה כדרך ילדים כנראה החליטה לשחק בדווקא , אחרי הכל צרכיה נשארו בלתי ממומשים . אז היא הלכה והתיישבה בדיוק בין הלב והריאה , היא התנדנדה על העורק הראשי שמספק את הדם לראשי , אולי היא רצתה להיות קרובה אלי שמחליטה מה עושים ואיך חיים , כנראה שלא שהיתי אליה , היא כנראה שהתעצבה לה ובכתה ודמעותיה המסו את החימר , וזה נזל וסתם את הווריד שמספק חמצן לראש . והתחיל לגדול , ולגדול . מתי שהוא כשהגוש איים בחניקה וגופי הפך תשוש מהמעמסה , הבנתי שהפעם הריב הפנימי שקיים בתוכי אכן חולל דבר קשה נורא . אז הלכתי לרופאים , להרבה רופאים , ואמרתי להם , תראו יש בי משהוא שמקנן בי והילדה שבי זו שיכולה לתור בקלילות המרחבים הפנימיים שלי , מתחמקת , היא כמעט נעלמה , ואינה רוצה לגלות לי את הסיבה . והם , הרופאים חיפשו , ואמרו לי שאני הוזה שהכל איתי כשורה . ושאני אפסיק להמציא שיש לי מחלה , ובכל מקרה כבר הפכתי להם למטרד , אז הם אמרו שאני פסיכוזומתית , וניקו את ידיהם . מצבי הלך והורע , בכל יום חולף יותר ויותר , בסוף כבר הייתי בטוחה שכל מה שקורה לי הוא הצגה ואם היה נשאר מספיק כוח בגופי בוודאי הייתי קמה והולכת להתאשפז במחלקה סגורה בבית חולים לחולי נפש . בסוף אחרי הרבה חודשים מעייפים , הגינקולוג שלי , נשאר היחידי למעט אחותך - (אמא שלי) ,שעדיין האמין לי , הוא היה זה שמצא . ( הוא היה רופא אנושי . הוא לא שיחק אלוהים כמו מרבית הרופאים , ) אני אפילו הבטחתי לו בצחוק שאני ארים את הרחם לבית החזה כדי שהוא יוכל להמשיך ולטפל בי . כי איתו הרגשתי בטוחה . את יודעת סימה כשגילו לי שיש לי סרטן , הרגשתי הקלה . תראי , כשאני חשתי בברור שכוחי אוזל במשך החודשים שקדמו לידיעה , ולא מצאו מה יש לי , חוסר הידיעה הוציא אותי למסעות ארוכים בצדדים המפחידים של המוח . אבל סרטן , - סרטן זה שום דבר , . את יודעת , אני הייתי רק בת אולי 11 כשלאמא היה סרטן , קשה לי להגדיר את מה שחוויתי , אבל אני בברור זוכרת שראיתי את אמא יוצרת את הסרטן , וחוויתי באמא מרפאה את עצמה מהסרטן . והיא התרפאה . אחר כך במשך שנים ניסיתי להסביר לאמא את מה שאני ראיתי כילדה . היא אף פעם לא שמעה , היא לא רצתה לשמוע , אמא לחמה בסרטן בדרכה . כשלאמא היה סרטן , זה היה עדיין בתקופה שלא היו קיימות התרופות שכיום נמצאות . אז , סרטן היה נחשב בסטטיסטיקות הרפואיות כמחלה חשוכת מרפא . אמא הסתירה ככל יכולתה את תחושותיה , אבל מה לעשות , אני עדיין הייתי ילדה וראיתי לה בעיניים , וגם בלילות הייתי מסתתרת וצופה בה כשהיא היתה יושבת שעות על גבי שעות עם עצמה , מקדמת את אור הבוקר המפציע עדיין בכיסאה . מה שאני זוכרת בחוויה האישית שלי עצמי , זה שאז , בשעות ההן של הלילה היה לי נראה כאילו היא מנהלת משא ומתן עם האלוהים שלה , סימה , שם היא ריפאה את עצמה . אמא עדיין בטוחה שהרופאים שלה הצילו אותה . אם אמא היתה רואה מה שאני ראיתי כשצפיתי בה , היא לבטח היתה כה מתגאה בעצמה , ואולי היתה מודעת פעם אחת ולתמיד לכוח שיש בה עצמה . אולי היא היתה יודעת שכשיש כל כך הרבה כוח , אז אפשר להפסיק לפחד . סרטן זה שום דבר , אני ראיתי את אמא מתרפאה , אז בטוח שאם אני ממש רוצה , אז גם אני יכולה .