מסודר יותר
מכתב האפורים בזמן בו כל יחידה מוצאת לה כמה סרבנים שיכתבו מכתב, לא נשמע כרגיל קולם של אלה שבאמת עושים את העבודה אז אני אנסה לתקן את העוול, ואולי אני אפזר את תחושות האשם שלי שמא אני לא מוסרי. הרי מאז חודש אפריל 1982 עת הוקפצתי כטירון בחיל ההנדסה לרמאללה אני מוצא את עצמי מדי שנה במחוזות הללו, ואם עד עכשיו טרם כתבתי מכתב אולי משהו פגום בעולמי המוסרי. ביחידה בה אני משרת לא הולכים עם נעליים אדומות, גם אין לנו כנפי צניחה, או כנפי טיסה. היחידה לא נחשבת יחידת עילית , לא זוכה לתהילה בעיתונות ובתקשורת . היחידה שלנו לא הצמיחה ראשי ממשלה ושרים (לכל היותר מנכ"ל מע"ץ,ראש עירית בת-ים). אף נערה לא נפלה מהרגליים מהעובדה שאני משרת בהנדסה. כשהחבר'ה טסו לאנטבה הם השאירו אותנו בבית, בהפצצת הכור בעיראק לא מצאו לנו תפקיד. שורות אלו נכונות לרוב מערך הלוחם בצה"ל אשר רחוק מכותרות אבל הוא זה שמביא את הניצחונות במלחמות. קצת תמוה בעיני שדווקא אותם אלה שרמת החיכוך שלהם עם האוכלוסייה הפלסטינאית נמוכה הם אלו הסרבנים. הטייסים רואים את המציאות מגובה ודרך כוונות ובסוף הגיחה חוזרים למועדון בטייסת. סיירת מטכ"ל יוצאת למבצע סודי ובסיום חוזרת למועדון עם מכונת האספרסו שהחבר'ה מעמותה תרמו. אנו(יתרת המערך הלוחם) יוצאים מדי שנה לתעסוקה בשטחים בתנאים הרחוקים ממלון 5 ככוכבים, עומדים במחסומים, סורקים בתים חשודים ורואים את המציאות באמת במרחק של "הלבן בעיניים". המציאות בשטחים אינה קלה ובהחלט מעמידה אותנו במצבים לא קלים, אך לא עלה בדעתנו הפתרון הקל של לשבור את הכלים. המצב הזה שכל כמה חברה ולא משנה מאיזה יחידה הם יקומו ויחליטו האם הם מוכנים למלא פקודה כל שהיא או לא הוא בלתי נסבל במדינת חוק. הכשרתם הספציפית של לוחמי העילית אינה הופכת אותם להוגי דעות, למבינים יותר או רגישים יותר למציאות . ואם אנו, שדרת המסע העיקרית הנושאת בנטל חושבת שאנו "עדיין בסדר". אנו האפורים נמשיך לעשות את המוטל עלינו בגאווה תוך שמירה על ערכי יסוד האדם. כתב: יצחק יובל – קה"ד 5280 על החתום: קציני גדוד חה"ן 5280