Abu Znobar
New member
חפ"ש?
האדון (כנראה) VIXVIX סובל מליקוי מאורות מסוים... אז שבו רגע בכסא והקשיבו לכמה מלים של ותיק בגדוד (18 שנים בגדוד נחשב ותיק, לא?)... אנחנו החפשי"ם של 5280 לא מסרבים, לא מתחמקים, לא מתחבאים מאחורי קשקושים של סרבנות כאילו-פוליטית ובאמת ובתמים משתדלים להגיע לכל תעסוקה. אין לי כל כוונה להתנצל על זה שאנו רואים ביחידה מקור גאווה ושאנו בקשר עם חברים לנשק גם כשאנחנו פושטים מדים. יכול להיות שאנשים בסיירת מטכ"ל שרגילים לחיות עם העזים במדבר העיראקי לא מכירים את התחושה הזו וייתכן שחוץ ממקפצה לפוליטיקה, היחידה לא שווה להם הרבה. אצלנו (ונכון אמרו קודמי, אצל רוב יחידות המילואים) המילואים הם הזדמנות לפגוש את החברים ולתת משהו לחברה ולמדינה. זו בפירוש זכות מופלאה. אנחנו לא ששים אלי קרב ואין לנו הנאה אישית בשיטוט ב"סופות" לוהטות בקיץ או בעמידה במחסומים קפואים בחורף. שירות במילואים אינו דבר קל ובוודאי ששירות ככוח שיטור חמוש אינו קל לאיש. איני יודע אם תהיה בכך נחמה לאיש, אולם אם לא אנחנו, אנשים עם יכולת אישית וקבוצתית משולבת ברמת מוסר גבוהה, נעמוד במחסומים ונסייר בבטשי"ם, הסבל האנושי של שני הצדדים של סכסוך אומלל זה יהיו קשים הרבה יותר... אין דרך לעקוף את הצורך להגן על עצמנו, משפחותינו ומדינתנו. ולסיום, בלי להעליב את מרום ושאר הקצינים ביחידה שלנו, אבל מי בכלל רוצה להיות קצין? אנו החפשי"ם שמחים שיש לנו "חניכים תורנים" קבועים עם ארונות ופלאפלים על הכתפיים... ואצלנו ה"פער בין סמכות לאחריות" אינו מורגש והכבוד לא סובל מאומה ואינו מבקש דבר... אני רוצה להודות לכל חברי מ-5280 ובייחוד לחבורה המופלאה מפלוגה א'. חברה, אספרסו הבא, עלי! (והמבין יבין)
האדון (כנראה) VIXVIX סובל מליקוי מאורות מסוים... אז שבו רגע בכסא והקשיבו לכמה מלים של ותיק בגדוד (18 שנים בגדוד נחשב ותיק, לא?)... אנחנו החפשי"ם של 5280 לא מסרבים, לא מתחמקים, לא מתחבאים מאחורי קשקושים של סרבנות כאילו-פוליטית ובאמת ובתמים משתדלים להגיע לכל תעסוקה. אין לי כל כוונה להתנצל על זה שאנו רואים ביחידה מקור גאווה ושאנו בקשר עם חברים לנשק גם כשאנחנו פושטים מדים. יכול להיות שאנשים בסיירת מטכ"ל שרגילים לחיות עם העזים במדבר העיראקי לא מכירים את התחושה הזו וייתכן שחוץ ממקפצה לפוליטיקה, היחידה לא שווה להם הרבה. אצלנו (ונכון אמרו קודמי, אצל רוב יחידות המילואים) המילואים הם הזדמנות לפגוש את החברים ולתת משהו לחברה ולמדינה. זו בפירוש זכות מופלאה. אנחנו לא ששים אלי קרב ואין לנו הנאה אישית בשיטוט ב"סופות" לוהטות בקיץ או בעמידה במחסומים קפואים בחורף. שירות במילואים אינו דבר קל ובוודאי ששירות ככוח שיטור חמוש אינו קל לאיש. איני יודע אם תהיה בכך נחמה לאיש, אולם אם לא אנחנו, אנשים עם יכולת אישית וקבוצתית משולבת ברמת מוסר גבוהה, נעמוד במחסומים ונסייר בבטשי"ם, הסבל האנושי של שני הצדדים של סכסוך אומלל זה יהיו קשים הרבה יותר... אין דרך לעקוף את הצורך להגן על עצמנו, משפחותינו ומדינתנו. ולסיום, בלי להעליב את מרום ושאר הקצינים ביחידה שלנו, אבל מי בכלל רוצה להיות קצין? אנו החפשי"ם שמחים שיש לנו "חניכים תורנים" קבועים עם ארונות ופלאפלים על הכתפיים... ואצלנו ה"פער בין סמכות לאחריות" אינו מורגש והכבוד לא סובל מאומה ואינו מבקש דבר... אני רוצה להודות לכל חברי מ-5280 ובייחוד לחבורה המופלאה מפלוגה א'. חברה, אספרסו הבא, עלי! (והמבין יבין)
) כל הכבוד על היוזמה...יישר כוח.