מכתב לאחותי
נולדת יפהיפיה אמיתית, אי אפשר היה שלא להתפעל מהיופי הנשקף ממך, ואז בלי הודעה מוקדמת מראש זה קרה, כשאמא כיבסה את הכביסה בחדר האמבטיה בתוך הגיגית מה שהיה בימים ההם, את הית בחדר משחקת עם שאר אחייך הקטנים והגדולים כאחד, ופתאום כמו שאמרתי בלי שום הודעה את משמיעה אנקת כאב המקפיצה את אמא במהירות אליך, אמא נגשת אליך, ולא מאמינה למה שרואות עיניה, הילדה היפה שלי משותקת מכף רגל ועד ראש, אמא אוחזת אותך בזרועותיה כשאת ``קשיחה`` מתמיד ועם שמלת הבית הבלויה, לא שהיה לה משהו אחר להחליף, היא רצה אל קופת חולים הקרובה כאשר שאר ילדיה אוחזים בה בשמלה. אמא מגיעה לבית החולים עוד באותו היום ושם את נשארת לאשפוז לא לפני שמודיעים לאמא שלקית בשיתוק ילדים, אמא בוכה ומודיעה לאבא רק בסוף שבוע, כי כמו שאת ואני יודעות היום, שאז לא היה שום אמצעי תקשורת, ואבא היה עובד לפרנסת המשפחה ומגיע רק בסופי שבוע. כך ישבת בבית החולים מספר חודשים כשמצבך הולך ומתדרדר עד אשר אבא ואמא שומעים מצוות הרופאים שעומדים לפתוח את ראשך ולבדוק מה מקור הבעיה ומכיון שכך מחליטים אבא ואמא שהם רוצים להוציא אותך מבית החולים, דבר שהוא לא כל כך אפשרי, ואז התחננו וביקשו מצוות הרופאים לתת להם לקחת אותך את הכותל בירושלים ולהתפלל, בבית החולים הסכימו לא לפני שאבא ואמא הבטיחו שיחזירו אותך למחרת. וכך יצאת מבית החולים כשכל גופך מצולק מהניסויים שניסו לערוך בגופך, צלקת מאחורי האוזן, צלקת מאחורי העורף, בברכיים וברגליים ואיפה לא. ראשך היה גדול מאוד באופן לא נורמלי ומלא מים ולא יותר מכך, כל כובד משקל הראש היה מטה את גופך לאן שהיה זז הראש, וכך בגיל שנתיים את יוצאת מבית החולים במצב קשה מאוד. אמא ואבא לקחו אותך לסבא שהציע למרוח את ראשך בשמן עם תערובת כלשהיא אינני זוכרת איזו ואז לאט לאט ראשך התחיל לחזור לעצמו עד גיל 5 אבא ואמא עושים לך פיזוטרפיה ולא משים ממיטתך עד אשר את מתחילה להרפא וללכת סוף סוף בכוחות עצמך ואת בת חמש. הלכת ללימודים ולא ידעת קרוא וכתוב, הית שונה מכל התלמידים גם בגלל הנכות שהיתה לך ואחיותיך שהן אחיותי הגדולות יותר התבישו ממך כילדות קטנות בבית הספר. השנים עברו ולך שידכו גבר אשר נשא אותך לאשה אך לרוע מזלך היכה אותך מהיום הראשון לנישואיכם, אחרי סבל ויסורים הצלחנו לחלץ אותך מהנגע הזה. שוב מצאנו לך שידוך והתחתנת בשנית עם איש מקסים בנכות דומה לשלך. הית בהריון אשר לא מצא חן בעיני שרותי הרווחה אשר ביקשו ממך להוריד את ההריון, אמא סרבה בכל תוקף ואמרה שאת הילד שיצא היא תגדל בחרוף נפש. וכך נולדו לך שלושה ילדים אותם אנחנו האחיות לא עזבנו וטיפלנו מהיום הראשון שהם נולדו כאילו היו ילדינו שלנו. ואמא אחרי שגידלה עשרה ילדים, הסכימה בלב רחב לקחת גם את ילדיך ולטפל בהם. וכך התברר שהמחשבות של עובדי הרווחה שעתידים לצאת לך ילדים נכים התגלו כבדויים כי נולדו לך שלושה ילדים לתפארת. הבנות הגדולות גדלו ואני הספקתי להתחתן והן אלו שעשו לי ביביסיטר פשוט לא יאמן איך גלגל מסתובב. אחרי שילדי גדלו כאילו לא די הם הולכות ומטפלות בנכדים האחרים. אחותי היקרה כל מה שקרה לך זה בעצם נס, ואמא אומרת שסגירת מעגל מבחינתה זה שהילדים המקסימים שלך ינשאו בשעה טובה ומוצלחת.
נולדת יפהיפיה אמיתית, אי אפשר היה שלא להתפעל מהיופי הנשקף ממך, ואז בלי הודעה מוקדמת מראש זה קרה, כשאמא כיבסה את הכביסה בחדר האמבטיה בתוך הגיגית מה שהיה בימים ההם, את הית בחדר משחקת עם שאר אחייך הקטנים והגדולים כאחד, ופתאום כמו שאמרתי בלי שום הודעה את משמיעה אנקת כאב המקפיצה את אמא במהירות אליך, אמא נגשת אליך, ולא מאמינה למה שרואות עיניה, הילדה היפה שלי משותקת מכף רגל ועד ראש, אמא אוחזת אותך בזרועותיה כשאת ``קשיחה`` מתמיד ועם שמלת הבית הבלויה, לא שהיה לה משהו אחר להחליף, היא רצה אל קופת חולים הקרובה כאשר שאר ילדיה אוחזים בה בשמלה. אמא מגיעה לבית החולים עוד באותו היום ושם את נשארת לאשפוז לא לפני שמודיעים לאמא שלקית בשיתוק ילדים, אמא בוכה ומודיעה לאבא רק בסוף שבוע, כי כמו שאת ואני יודעות היום, שאז לא היה שום אמצעי תקשורת, ואבא היה עובד לפרנסת המשפחה ומגיע רק בסופי שבוע. כך ישבת בבית החולים מספר חודשים כשמצבך הולך ומתדרדר עד אשר אבא ואמא שומעים מצוות הרופאים שעומדים לפתוח את ראשך ולבדוק מה מקור הבעיה ומכיון שכך מחליטים אבא ואמא שהם רוצים להוציא אותך מבית החולים, דבר שהוא לא כל כך אפשרי, ואז התחננו וביקשו מצוות הרופאים לתת להם לקחת אותך את הכותל בירושלים ולהתפלל, בבית החולים הסכימו לא לפני שאבא ואמא הבטיחו שיחזירו אותך למחרת. וכך יצאת מבית החולים כשכל גופך מצולק מהניסויים שניסו לערוך בגופך, צלקת מאחורי האוזן, צלקת מאחורי העורף, בברכיים וברגליים ואיפה לא. ראשך היה גדול מאוד באופן לא נורמלי ומלא מים ולא יותר מכך, כל כובד משקל הראש היה מטה את גופך לאן שהיה זז הראש, וכך בגיל שנתיים את יוצאת מבית החולים במצב קשה מאוד. אמא ואבא לקחו אותך לסבא שהציע למרוח את ראשך בשמן עם תערובת כלשהיא אינני זוכרת איזו ואז לאט לאט ראשך התחיל לחזור לעצמו עד גיל 5 אבא ואמא עושים לך פיזוטרפיה ולא משים ממיטתך עד אשר את מתחילה להרפא וללכת סוף סוף בכוחות עצמך ואת בת חמש. הלכת ללימודים ולא ידעת קרוא וכתוב, הית שונה מכל התלמידים גם בגלל הנכות שהיתה לך ואחיותיך שהן אחיותי הגדולות יותר התבישו ממך כילדות קטנות בבית הספר. השנים עברו ולך שידכו גבר אשר נשא אותך לאשה אך לרוע מזלך היכה אותך מהיום הראשון לנישואיכם, אחרי סבל ויסורים הצלחנו לחלץ אותך מהנגע הזה. שוב מצאנו לך שידוך והתחתנת בשנית עם איש מקסים בנכות דומה לשלך. הית בהריון אשר לא מצא חן בעיני שרותי הרווחה אשר ביקשו ממך להוריד את ההריון, אמא סרבה בכל תוקף ואמרה שאת הילד שיצא היא תגדל בחרוף נפש. וכך נולדו לך שלושה ילדים אותם אנחנו האחיות לא עזבנו וטיפלנו מהיום הראשון שהם נולדו כאילו היו ילדינו שלנו. ואמא אחרי שגידלה עשרה ילדים, הסכימה בלב רחב לקחת גם את ילדיך ולטפל בהם. וכך התברר שהמחשבות של עובדי הרווחה שעתידים לצאת לך ילדים נכים התגלו כבדויים כי נולדו לך שלושה ילדים לתפארת. הבנות הגדולות גדלו ואני הספקתי להתחתן והן אלו שעשו לי ביביסיטר פשוט לא יאמן איך גלגל מסתובב. אחרי שילדי גדלו כאילו לא די הם הולכות ומטפלות בנכדים האחרים. אחותי היקרה כל מה שקרה לך זה בעצם נס, ואמא אומרת שסגירת מעגל מבחינתה זה שהילדים המקסימים שלך ינשאו בשעה טובה ומוצלחת.