שוחה עם הגלים
New member
מכתב לה. ממני ט.
המכתב הזה הוא אלייך ה. ובטח לא תקראי אותו לעולם. יש הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך, שאת חושבת שאת מבינה אבל כנראה את לא. סיבותייך איתך להגיד את הדברים שלך ואני רוצה עוד הזדמנות להגיד את שלי - אז ככה: מעולם לא באתי אלייך לטיפול. באתי אלייך כקולגה 'צעירה' וראיתי בך מההתחלה קולגה. ולא רק קולגה אלא מישהי שמצאה חן בעיניי מהרגע הראשון באופן רומנטי. ככה התייחסתי אלייך מההתחלה, רק שזה לא האפשר... כי המסגרת בינינו לא התאימה... כי אני נשואה... כי לא שיערתי בדעתי שאת יכולה להרגיש כלפיי משהו כזה... ושכבר אמרתי ורמזתי לך על כך אז התחלת להתייחס אליי כ'מטופלת פוטנציאלית'... אז לקחתי צעד אחורה כדי להסתיר את עצמי ושמתי על עצמי את 'התפקיד' ששמת את עליי 'מטופלת פוטנציאלית'. גם בתפקיד הזה תמיד תמיד תמיד רציתי אותך בכל המובנים. כשמשהו ממה שאצלך 'הוסגר' זה לא הבהיל אותי. אני חשבתי שאת האישה הכי יפה בעולם וכל כך רציתי שתסתכלי עליי שוב במבט הזה שלך... ואני מניחה שאני צודקת במה שאני כותבת כאן...
המשכתי 'להתחבא' בתפקיד של 'מטופלת' כי הדבר שהכי הפחיד אותי זה דחייה... והרי כשחשפתי את רגשותיי אז את לא התייחסת אליי כבת-זוג פוטנציאלית אלא ככזאת שאת ה'מנטורית-מטפלת פוטנציאלית' שלה. והרי אני כל כך אוהבת אותך אז הייתי מוכנה להסתפק בזה... עדיף על כלום. בהתחלה לא יכולתי לשמוע מה איתך כי כל תשובה הייתה סיכון למשהו שלא בטוח שאעמוד בו: לא הייתי מוכנה לשמוע 'לא' כי זה יכאב מידיי ולא הייתי מוכנה לשמוע 'כן' כי אז הנישואים שלי בסכנה... לקח לי זמן לעכל, עם עצמי לחשוב איפה אני ומה אני יכולה ורוצה... וכל הזמן הזה התחבאתי מאחורי תפקיד המטופלת הפוטנציאלית שלך. שתינו התבלבלנו לגביי - הייתי כמו קטנה ואת האמא... התבלבלנו לגמרי. זה לא מה שרציתי ממך. נכנסתי למשחק. היום לפי דברייך אי אפשר לצאת יותר מהמשחק הזה... את אומרת שלעולם זה יהייה הקשר בינינו כי ככה זה. אני לא חושבת שככה זה. אני חושבת שאת באיזשהו מקום לא רוצה לנסות אחרת. וסיבותייך איתך.
שאלת אותי אם אני מצטערת... איך אוכל להגיד כזה דבר?! את הרי האהבה הכי גדולה שלי.. אז לא מצטערת. את מדהימה על כל תכונותייך... בעיניי את האישה הכי יפה בעולם.
עכשיו אני עם לב שבור, כואבת מאוד מאוד. רוצה להסביר לך ששתינו התבלבלנו וטעות לעולם חוזרת ואולי בכל זאת תתני סיכוי... אך את אמרת שלעולם לא. נראה לי שלנצח אתגעגע אלייך מאוד מאוד מאוד. תחושת ההחמצה גדולה מנשוא.
אוהבת ט.
המכתב הזה הוא אלייך ה. ובטח לא תקראי אותו לעולם. יש הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך, שאת חושבת שאת מבינה אבל כנראה את לא. סיבותייך איתך להגיד את הדברים שלך ואני רוצה עוד הזדמנות להגיד את שלי - אז ככה: מעולם לא באתי אלייך לטיפול. באתי אלייך כקולגה 'צעירה' וראיתי בך מההתחלה קולגה. ולא רק קולגה אלא מישהי שמצאה חן בעיניי מהרגע הראשון באופן רומנטי. ככה התייחסתי אלייך מההתחלה, רק שזה לא האפשר... כי המסגרת בינינו לא התאימה... כי אני נשואה... כי לא שיערתי בדעתי שאת יכולה להרגיש כלפיי משהו כזה... ושכבר אמרתי ורמזתי לך על כך אז התחלת להתייחס אליי כ'מטופלת פוטנציאלית'... אז לקחתי צעד אחורה כדי להסתיר את עצמי ושמתי על עצמי את 'התפקיד' ששמת את עליי 'מטופלת פוטנציאלית'. גם בתפקיד הזה תמיד תמיד תמיד רציתי אותך בכל המובנים. כשמשהו ממה שאצלך 'הוסגר' זה לא הבהיל אותי. אני חשבתי שאת האישה הכי יפה בעולם וכל כך רציתי שתסתכלי עליי שוב במבט הזה שלך... ואני מניחה שאני צודקת במה שאני כותבת כאן...
המשכתי 'להתחבא' בתפקיד של 'מטופלת' כי הדבר שהכי הפחיד אותי זה דחייה... והרי כשחשפתי את רגשותיי אז את לא התייחסת אליי כבת-זוג פוטנציאלית אלא ככזאת שאת ה'מנטורית-מטפלת פוטנציאלית' שלה. והרי אני כל כך אוהבת אותך אז הייתי מוכנה להסתפק בזה... עדיף על כלום. בהתחלה לא יכולתי לשמוע מה איתך כי כל תשובה הייתה סיכון למשהו שלא בטוח שאעמוד בו: לא הייתי מוכנה לשמוע 'לא' כי זה יכאב מידיי ולא הייתי מוכנה לשמוע 'כן' כי אז הנישואים שלי בסכנה... לקח לי זמן לעכל, עם עצמי לחשוב איפה אני ומה אני יכולה ורוצה... וכל הזמן הזה התחבאתי מאחורי תפקיד המטופלת הפוטנציאלית שלך. שתינו התבלבלנו לגביי - הייתי כמו קטנה ואת האמא... התבלבלנו לגמרי. זה לא מה שרציתי ממך. נכנסתי למשחק. היום לפי דברייך אי אפשר לצאת יותר מהמשחק הזה... את אומרת שלעולם זה יהייה הקשר בינינו כי ככה זה. אני לא חושבת שככה זה. אני חושבת שאת באיזשהו מקום לא רוצה לנסות אחרת. וסיבותייך איתך.
שאלת אותי אם אני מצטערת... איך אוכל להגיד כזה דבר?! את הרי האהבה הכי גדולה שלי.. אז לא מצטערת. את מדהימה על כל תכונותייך... בעיניי את האישה הכי יפה בעולם.
עכשיו אני עם לב שבור, כואבת מאוד מאוד. רוצה להסביר לך ששתינו התבלבלנו וטעות לעולם חוזרת ואולי בכל זאת תתני סיכוי... אך את אמרת שלעולם לא. נראה לי שלנצח אתגעגע אלייך מאוד מאוד מאוד. תחושת ההחמצה גדולה מנשוא.
אוהבת ט.