מכתב לפסיכולוגית האקסית המיתולוגית שלי

[שירה כמים 1959]

אז את מבינה...

לי אין כ"כ עם מי לדבר. יש רק שני אנשים בחיי - שתי נשים, יותר נכון, שלא ישפטו אותי - אמא וחברה טובה, אבל יש דברים שאני לא יכולה להגיד לאמא שלי כי אני לא רוצה לאכזב אותה וגם כי היא מאוד שונה ממני ביחס לחיים. מבחינתה, אם את בריאה, יש לך אוכל במקרר וקורת גג מעל הראש, אז אין לך על מה להתלונן. ונבכי הנפש זה לא התחום החזק שלה. אל תביני אותי לא נכון, היא נפלאה והיא אוהבת אותי ומקשיבה לי, וגם מסוגלת להקשיב במשך שעה וגם שעתיים, אבל אני רואה את חוסר האונים שלה ואת המבט הריק בעיניים, וזה מוריד לי בשניה וכבר לא בא לי לדבר. או שהיא מתחילה עם המנטרה הקבועה של "אולי תלכי לפסיכולוג", ואני יודעת שזה בא ממקום טוב, אבל כל מה שאני שומעת באותו רגע זה "תפסיקי לחפור לי, יש אנשי מקצוע בשביל זה". למרות ששוב, אני יודעת שזאת ממש לא הכוונה שלה, אבל כשהכל צף לי, אני כבר לא חושבת בהיגיון.
והחברה... יש דברים שאני מדברת עליהם איתם, מוציאה קצת קיטור וכאלה, אבל אלו נושאים די שטחיים או קשורים לעבודה.
הדברים האמיתיים והרציניים באמת - אני לא יודעת איך להגיד אותם בקול רם, איך לדבר עליהם עם מישהו. ניסיתי כמה פעמים להתחיל דיבור על זה, אבל לא ממש קיבלתי איזשהו פידבק, אז העברתי נושא.
אני גם תמיד במחשבה שאני לא רוצה לבאס אף אחד עם הצרות שלי (שאולי הן בכלל לא צרות אמיתית ואין לי באמת זכות/סיבה להתלונן).

אני מבינה מאוד.
אז קודם כול, אני אישית אשמח לקרוא אותך.
ושנית, אם זה לא אישי או פולש לך מדי - למה בעצם לא ללכת לשיחות או לקבוצה תומכת?... רק אם מתאים לך....

 

[.Eliana]

אני מבינה מאוד.
אז קודם כול, אני אישית אשמח לקרוא אותך.
ושנית, אם זה לא אישי או פולש לך מדי - למה בעצם לא ללכת לשיחות או לקבוצה תומכת?... רק אם מתאים לך....

זה בסדר גמור, זה לא אישי/פולש מדי
בשיחות את מתכוונת לפסיכולוג? אני לא יכולה להרשות לעצמי להוציא סכומים כאלה. פניתי לפני חצי שנה לשירותי בריאות הנפש של מכבי (אמרתי לפחות משהו...), מילאתי את טופס הפניה, ממש השקעתי במענה לשאלות, פירטתי, הבאתי דוגמאות, לקח לי מלא זמן למלא את הטופס. אחרי כמה ימים התקשרה אליי מישהי ואומרת: "שלום, מדברים מהמרכז לבריאות נפש של מכבי, שלחת אלינו פניה", אני אומרת לה "כן, תודה שחזרת אליי". כמה שניות של דממה ואז היא אומרת לי: "אז באיזו עזרה את מעוניינת?" אמרתי לה "מה? מה ז"א?" היא אומרת לי: "את מעוניינת בטיפול תרופתי או פסיכולוגי?" אמרתי לה: "אני לא יודעת אם אני צריכה טיפול תרופתי. חשבתי שכל הפואנטה זה שאני אשלח פניה ורופא יסתכל והרופא הוא זה שיחליט איזה טיפול אני צריכה." היא אמרה לי: "טוב, אני ארשום טיפול פסיכולוגי. תדעי שזו המתנה של כשנתיים". אמרתי לה "אז לא תודה". היא אמרה לי שאני יכולה לנסות לחפש פסיכולוג בהסדר עם קופ"ח, אבל גם זו המתנה של כשנה וחצי.

מה זה קבוצה תומכת? אני לא מכירה...

 

[שירה כמים 1959]

זה בסדר גמור, זה לא אישי/פולש מדי
בשיחות את מתכוונת לפסיכולוג? אני לא יכולה להרשות לעצמי להוציא סכומים כאלה. פניתי לפני חצי שנה לשירותי בריאות הנפש של מכבי (אמרתי לפחות משהו...), מילאתי את טופס הפניה, ממש השקעתי במענה לשאלות, פירטתי, הבאתי דוגמאות, לקח לי מלא זמן למלא את הטופס. אחרי כמה ימים התקשרה אליי מישהי ואומרת: "שלום, מדברים מהמרכז לבריאות נפש של מכבי, שלחת אלינו פניה", אני אומרת לה "כן, תודה שחזרת אליי". כמה שניות של דממה ואז היא אומרת לי: "אז באיזו עזרה את מעוניינת?" אמרתי לה "מה? מה ז"א?" היא אומרת לי: "את מעוניינת בטיפול תרופתי או פסיכולוגי?" אמרתי לה: "אני לא יודעת אם אני צריכה טיפול תרופתי. חשבתי שכל הפואנטה זה שאני אשלח פניה ורופא יסתכל והרופא הוא זה שיחליט איזה טיפול אני צריכה." היא אמרה לי: "טוב, אני ארשום טיפול פסיכולוגי. תדעי שזו המתנה של כשנתיים". אמרתי לה "אז לא תודה". היא אמרה לי שאני יכולה לנסות לחפש פסיכולוג בהסדר עם קופ"ח, אבל גם זו המתנה של כשנה וחצי.

מה זה קבוצה תומכת? אני לא מכירה...

פששש, מזעזע!!! פשוט מזעזע!!!
אבל קודם כול לא הייתי מתייאשת והייתי כן מנסה למצוא פסיכולוג.ית דרך קופת חולים.
גם אם את נכנסת לרשימת המתנה, את לפחות יודעת שהמועד יגיע מתישהו.
חוצמזה יש כל מיני שיטות טיפול ומטפלים - לווא דווקא פסיכולוגים - שיכולים לעזור.
נכון שצריך להיזהר משרלטנים, אבל כך גם עם פסיכולוגים. זה שהם למדו לא הופך אותם לאתיים ומקצועיים.
יש גם שיטות משולבות גוף נפש, כמו טיפול באמנות.. במחול, שיאצו ושיחות.. ועוד ועוד.
ואפשר למצוא גם לא יקרניים.
צריך לדעתי לפתוח את הראש לכל מיני אפשרויות מחוץ לקופסה, לדוגמא, ללכת רק פעם בשבועיים.. ואז זה מוזיל. ובמקביל אפשר ללכת לקבוצות לעזרה עצמית.
אני שמה לך פה קישור של קבוצות לעזרה עצמית.. תעייני קצת...

עזרה עצמית בישראל

עזרה עצמית הינה גישה אשר מעודדת אזרחים לקחת אחריות לגורלם ולפעול עם אחרים במצבם לשיפור חייהם.

self-help.org.il

ואם את רוצה שנמשיך לחשוב יחד, את מוזמנת בכיף גם לכתוב לי באישי

 

[.Eliana]

תודה רבה, אני אעיין באתר ששלחת לי.

כך יצא שהיום הייתי אצל רופאת המשפחה שלי ושיתפתי אותה במה שעובר עליי, אבל זה היה לי ממש ממש קשה, והיא ישר הרגיעה אותי, אמרה לי "זה בסדר, אל תפחדי, הכל בסדר, חצי מהמדינה על כדורים ואצל פסיכולוגים". היא שאלה אותי כל מיני שאלות ואמרה שזה נשמע שיש לי דיכאון. היא נתנה לי כדורים נגד דיכאון במינון מאוד חלש לחצי שנה (אמרה שאם אחרי חצי שנה לא יהיה שיפור, לפנות לפסיכיאטר), ואמרה לי להתחיל לעסוק בספורט (בעיה בפני עצמה כי יש לי פציעה בכף הרגל שמונעת ממני לעשות מלא דברים פיזיים, אז היא הציעה שחייה.. ואני נהנית לשחות בקיץ בים, אבל לא אוהבת בריכות אנסה ללכת פעם-פעמיים, אולי יהיה בסדר. הייתי בבריכה אולי 2-3 פעמים בחיי וגם זה לפני יותר מעשור).

לפני שנה ככה ניסיתי קואוצ'ינג, הלכתי לחמישה מפגשים עם מישהו שכולם ממש התלהבו ממנו והמליצו עליו, והרגשתי כל כך לא בנוח!!! הייתי יוצאת ממנו מזיעה! גם מצאתי את עצמי משקרת כשהוא שאל שאלות ממש קשות שהתשובות עליהן היו נוראיות מדי מכדי להגיד... ומה הפואנטה ללכת לטיפול ולשקר?

 

[שירה כמים 1959]

תודה רבה, אני אעיין באתר ששלחת לי.

כך יצא שהיום הייתי אצל רופאת המשפחה שלי ושיתפתי אותה במה שעובר עליי, אבל זה היה לי ממש ממש קשה, והיא ישר הרגיעה אותי, אמרה לי "זה בסדר, אל תפחדי, הכל בסדר, חצי מהמדינה על כדורים ואצל פסיכולוגים". היא שאלה אותי כל מיני שאלות ואמרה שזה נשמע שיש לי דיכאון. היא נתנה לי כדורים נגד דיכאון במינון מאוד חלש לחצי שנה (אמרה שאם אחרי חצי שנה לא יהיה שיפור, לפנות לפסיכיאטר), ואמרה לי להתחיל לעסוק בספורט (בעיה בפני עצמה כי יש לי פציעה בכף הרגל שמונעת ממני לעשות מלא דברים פיזיים, אז היא הציעה שחייה.. ואני נהנית לשחות בקיץ בים, אבל לא אוהבת בריכות אנסה ללכת פעם-פעמיים, אולי יהיה בסדר. הייתי בבריכה אולי 2-3 פעמים בחיי וגם זה לפני יותר מעשור).

לפני שנה ככה ניסיתי קואוצ'ינג, הלכתי לחמישה מפגשים עם מישהו שכולם ממש התלהבו ממנו והמליצו עליו, והרגשתי כל כך לא בנוח!!! הייתי יוצאת ממנו מזיעה! גם מצאתי את עצמי משקרת כשהוא שאל שאלות ממש קשות שהתשובות עליהן היו נוראיות מדי מכדי להגיד... ומה הפואנטה ללכת לטיפול ולשקר?

אני מבינה מאוד מאוד מאוד.
והמאמן הזה בטוח לא טוב, לא בשבילך, לא עם הרגישויות שאת זקוקה לו.
ברור שאין טעם ללכת לטיפול ולשקר, אבל אולי לא הלתייאש ולחפש מישהו או חישהי אחרת?....
ובהצלחה עם הים (אני מתרגלת צ'י קונג ויוגה אם תרצי לשמוע יותר אספר לך)

 

[אהבה 99]

רגישה הרבה יותר מדי, לצערי הרב. אני אומרת 'לצערי הרב' לא כי אני חושבת שזו תכונה רעה - נהפוך הוא - אבל בעולם שלנו, שבו כל אחד "גיבור מקלדת" ברשת, ובחיים האמיתיים מרבית האנשים שמים פס על הרגשות של אחרים - קשה מאוד לחיות ככה. אני רואה אחרים שמתנערים מחוויות רעות תוך שעות ספורות או מקסימום תוך יום-יומיים, כאשר אני סוחבת איתי דברים במשך שנים, ואני מקנאה בהם! ואז אותם אנשים אומרים לי "את לוקחת את החיים ברצינות מדי" או "את רגישה מדי" או "תשכחי ותמשיכי הלאה" וזה מרגיז אותי עוד יותר. מה אתם חושבים לעצמכם, שלא הייתי רוצה להיות אחרת ולהרגיש אחרת? אבל ככה המוח שלי מחווט, מה אני אעשה? ולא משנה כמה אני אומרת לעצמי "זה/הוא/היא לא שווה את זה" - זה לא עוזר. אז אני לא מספרת שום דבר לאף אחד. שלא ישפטו. שלא יגיבו בחוסר טקט/רגישות. שלא יזרקו עצות בנאליות לאוויר שלא עוזרות לאף אחד. ומנסה לשרוד ככה איכשהו...

מזכיר אותי אני גם כזאת
ממש קשה לחיות ככה
בכל אופן תכתבי פה אנו לא שופטות מבינות אותך ומזדהות כל כך .
שמחה שאת פה איתנו .

 

[שירה כמים 1959]

מזכיר אותי אני גם כזאת
ממש קשה לחיות ככה
בכל אופן תכתבי פה אנו לא שופטות מבינות אותך ומזדהות כל כך .
שמחה שאת פה איתנו .

את חמודה. אהבה

 

[פילוסוף רוחני33]

מזכיר לי את הסיפור שלי: אני כבר שלושים שנה אוהב אהבה עצומה את עובדת ההשמה שהייתה לי פעם ועכשיו היא פסיכולוגית, והיא לא רוצה לדבר אתי או לשמוע ממני מלה. אני עצוב. מעניין שגם היא טיפלה בי ארבע שנים. אני אוהב אותה פשוט כי נראתה לי כאישה נהדרת ומיוחדת, אף פעם לא הכרתי אישה שהשפיעה עליי כל כך לטובה.

 

[פילוסוף רוחני33]

אין רע בכך שאת מעריכה את הפסיכולוגית. אני התגברתי חלקית על האהבה בעזרת פיתוח אהבה עצמית. צריך לזכור את הרגעים היפים שהיו עם האדם, לקוות שיהיה מאושר, ולהמשיך הלאה.