מכתב תלונה נגד רכזת מתנדבים משטרת התנועה דרום
עבור: שר לביטחון פנים – מר יצחק אהרונוביץ. 27 אפריל 2010 מפקד מתנ"א דרום – נצ"מ אמנון איציקוביץ. סגן מפקד מתנ"א דרום -רב פקד דודו בוהדנה. קצין מתנדבים דרום – רפ"ק עופר פיטוסי. מפקד משטרת התנועה תחנת העיירות – רפ"ק איציק לוי. לידיעת: רכזת מתנדבים משטרת העיירות – איילת דולב מתנדבי משטרת התנועה – במדינת ישראל. הנדון: תלונה על התנהלותה והתנהגותה של איילת דולב- רכזת מתנדבים-מחלקת התנועה, דרום אדון/גברת נכבדים, שמי מרדכי ארזי, מתנדב במשטרת התנועה מעל 25 שנים. ארץ ישראל היא ביתי, כסותי ואהבתי הראשונה. מהות התלונה גברת איילת דולב, מרכזת המתנדבים במשטרת העיירות, אינה ראויה למלא משרה זו, לא כל שכן כל משרה ציבורית. במה דברים אמורים? מתנדב משמע = מִי שֶׁעוֹשֶׂה דְּבַר-מָה מֵרְצוֹנוֹ הַטּוֹב, נֶחְלָץ לְטוֹבַת מַשֶּׁהוּ לְלֹא שָׂכָר אוֹ גְּמוּל. כפי שכבר ציינתי, אני מתנדב באהבה מעל 25 שנים במשטרת התנועה ומעולם לא נתקלתי בהתנהגות משפילה, לעגנית, מבזה כפי שיודעת לעשות זאת איילת דולב ביד רמה, בקור רוח ובהנאה בלתי נתפסת. במשך מספר חודשים אני ורבים מחברי שמתנדבים "במשטרת התנועה" "זוכים" להשפלות, יחס מזלזל ומעליב מאיילת דולב שדואגת לכנות אותנו "הזקנים החולים", "אתם לא שווים כלום" אין לי צורך בכם ומתפקידי "לנפנף" את כל "הזקנים". בחג העצמאות נערך טקס למתנדבי משטרת התנועה בשלוחת העיירות, לטקס זה אני ועוד רבים מחברי המתנדבים הושמטנו מרשימת המוזמנים. סביר להניח שמעשה זה נעשה בזדון על-מנת לשבור את רוחנו המתנדבים "הזקנים". אכן כן, אירוע קשה זה הינו נדבך לשרשרת האירועים "שזכיתי" לו שבר את רוחי. מתנדבים רבים עזבו בראש מורד ובלב מלא כאב. אני מרדכי ארזי, שמעולם לא אמרתי נואש, כעת איבדתי תקווה, בצער רב נאלץ לעזוב, כאשר ליבי נחמץ ועייני דומעות. היום אני בן 67, משפשף את עייני הדומעות ושואל את עצמי האם לזה ייחלנו!? נולדתי בקיבוץ גן שמואל, וחונכתי בחינוך ספרטני, חינוך קפדני, שמסתפק במועט, חי בצנע, בלא מותרות ובלא פינוק. אולם, את מדינת ישראל בחרתי כן לפנק, ולתרום למדינה שלי את הטוב שבטוב וכמה שאפשר בכל תחום שרק יכולתי. אני וחברי בנינו את מושב נתיב העשרה, בשנת 1973, בפתחת רפיח שבצפון סיני. עם חתימת הסכם השלום עם מצרים בשנת 1982, המושב פונה מפתחת רפיח והוקם מחדש בחולות זיקים. במהלך כל השנים, הישוב נמצא תחת אש צולבת ומטר רקטות קסאם. ילדיי ונכדי הינם הדור הבא שמיישב את גבולה של מדינת ישראל בישוב נתיב העשרה, אנחנו כולנו ועוד רבים משמשים כמגן למדינתינו... לחמתי כמעט בכל המלחמות, נפצעתי קשה במלחמת ששת הימים ולא הסכמתי להתפנות עד תום הקרבות. בשנת 2001, לקיתי בליבי, כעבור יומיים חזרתי לשגרת חיי , עבודת חקלאות וכמובן שהמשכתי להתנדב במשטרת התנועה עד אתמול. לכן במעט שכתבתי לעיל...ויפה שעה אחת קודם...המחשבה, יש לכם אפשרות לבוא אל המקום שבכם עכשיו. בכבוד גדול מרדכי ארזי מס' טלפון:0509-307381 מכתב זה יתפרסם במספר פורומים באינטרנט, כגון: "תפוז", "נענע" "וואלה" ועוד...
עבור: שר לביטחון פנים – מר יצחק אהרונוביץ. 27 אפריל 2010 מפקד מתנ"א דרום – נצ"מ אמנון איציקוביץ. סגן מפקד מתנ"א דרום -רב פקד דודו בוהדנה. קצין מתנדבים דרום – רפ"ק עופר פיטוסי. מפקד משטרת התנועה תחנת העיירות – רפ"ק איציק לוי. לידיעת: רכזת מתנדבים משטרת העיירות – איילת דולב מתנדבי משטרת התנועה – במדינת ישראל. הנדון: תלונה על התנהלותה והתנהגותה של איילת דולב- רכזת מתנדבים-מחלקת התנועה, דרום אדון/גברת נכבדים, שמי מרדכי ארזי, מתנדב במשטרת התנועה מעל 25 שנים. ארץ ישראל היא ביתי, כסותי ואהבתי הראשונה. מהות התלונה גברת איילת דולב, מרכזת המתנדבים במשטרת העיירות, אינה ראויה למלא משרה זו, לא כל שכן כל משרה ציבורית. במה דברים אמורים? מתנדב משמע = מִי שֶׁעוֹשֶׂה דְּבַר-מָה מֵרְצוֹנוֹ הַטּוֹב, נֶחְלָץ לְטוֹבַת מַשֶּׁהוּ לְלֹא שָׂכָר אוֹ גְּמוּל. כפי שכבר ציינתי, אני מתנדב באהבה מעל 25 שנים במשטרת התנועה ומעולם לא נתקלתי בהתנהגות משפילה, לעגנית, מבזה כפי שיודעת לעשות זאת איילת דולב ביד רמה, בקור רוח ובהנאה בלתי נתפסת. במשך מספר חודשים אני ורבים מחברי שמתנדבים "במשטרת התנועה" "זוכים" להשפלות, יחס מזלזל ומעליב מאיילת דולב שדואגת לכנות אותנו "הזקנים החולים", "אתם לא שווים כלום" אין לי צורך בכם ומתפקידי "לנפנף" את כל "הזקנים". בחג העצמאות נערך טקס למתנדבי משטרת התנועה בשלוחת העיירות, לטקס זה אני ועוד רבים מחברי המתנדבים הושמטנו מרשימת המוזמנים. סביר להניח שמעשה זה נעשה בזדון על-מנת לשבור את רוחנו המתנדבים "הזקנים". אכן כן, אירוע קשה זה הינו נדבך לשרשרת האירועים "שזכיתי" לו שבר את רוחי. מתנדבים רבים עזבו בראש מורד ובלב מלא כאב. אני מרדכי ארזי, שמעולם לא אמרתי נואש, כעת איבדתי תקווה, בצער רב נאלץ לעזוב, כאשר ליבי נחמץ ועייני דומעות. היום אני בן 67, משפשף את עייני הדומעות ושואל את עצמי האם לזה ייחלנו!? נולדתי בקיבוץ גן שמואל, וחונכתי בחינוך ספרטני, חינוך קפדני, שמסתפק במועט, חי בצנע, בלא מותרות ובלא פינוק. אולם, את מדינת ישראל בחרתי כן לפנק, ולתרום למדינה שלי את הטוב שבטוב וכמה שאפשר בכל תחום שרק יכולתי. אני וחברי בנינו את מושב נתיב העשרה, בשנת 1973, בפתחת רפיח שבצפון סיני. עם חתימת הסכם השלום עם מצרים בשנת 1982, המושב פונה מפתחת רפיח והוקם מחדש בחולות זיקים. במהלך כל השנים, הישוב נמצא תחת אש צולבת ומטר רקטות קסאם. ילדיי ונכדי הינם הדור הבא שמיישב את גבולה של מדינת ישראל בישוב נתיב העשרה, אנחנו כולנו ועוד רבים משמשים כמגן למדינתינו... לחמתי כמעט בכל המלחמות, נפצעתי קשה במלחמת ששת הימים ולא הסכמתי להתפנות עד תום הקרבות. בשנת 2001, לקיתי בליבי, כעבור יומיים חזרתי לשגרת חיי , עבודת חקלאות וכמובן שהמשכתי להתנדב במשטרת התנועה עד אתמול. לכן במעט שכתבתי לעיל...ויפה שעה אחת קודם...המחשבה, יש לכם אפשרות לבוא אל המקום שבכם עכשיו. בכבוד גדול מרדכי ארזי מס' טלפון:0509-307381 מכתב זה יתפרסם במספר פורומים באינטרנט, כגון: "תפוז", "נענע" "וואלה" ועוד...