אחח אחחח
``אכן יופי של דיאלוג היה בינינו``, חשבה לעצמה הישות, אין היא מלאך, זאת אומרת, מלאך הוא הרי סמל ככלות הכל. לפני שהתפוגג. `ומהם החיים?` חשבתי לעצמי `החיים הן גם סמל, ולא רק הטוב שמיוחס להן. למה אנחנו חיים אם כך? כי ככה טוב לנו ונוח לנו.` קול שאון החריש את אוזני, בעצם לא היה זה קול שאון, אם כי קול שעון. קמתי לי במיטתי. בביתי, מהו בית? למה זהו ביתי? מה ההבל בין ``ביתי`` ל``ביתו``? שקעתי במחשבות משמיממות. מדוע התעוררתי בכלל? השעה לקום - מהי שעה? למה אנחנו עובדים לפי חלוקה פרימיטיבית ומפגרת שכזאתי? כך המשכתי שנים מספר, שקוע במחשבות פרוכות - עד שהבנתי - שאין להן שחר. ופשוט המשכתי לחיות.
