מלחמה מרחוק

[כומי]

מלחמה מרחוק

כמה שאני שמחה שאנחנו פה ולא בישראל עכשו ועדיין כל כך קשה להתמודד עם השאלות של בן ה-8 הרגיש והחכם שלי. (כמובן...) הוא נורא מודאג בקשר למשפחה ולחברים שלו בישראל. כל מיני שאלות בקשר למוות וצדק ושאר תהיות קיומיות...איך אצלכם?

 

[ronnieyuval]

אצלנו היא עוד קטנה

אבל לגבי בן ה-8 שלך, אני חושבת שגיל 8 הוא גדול מספיק בשביל להתמודד עם האמת, במיוחד אם הוא רגיש ואינטליגנטי כמו שאת מתארת. אתם יכולים לנהל איתו שיחות בוגרות, כמובן שברמת ההבנה של ילד בן 8, ולהסביר לו במה המלחמה כרוכה ומה הסיכונים. תהיות קיומיות הן הרבה יותר מסובכות... גם כמבוגרים אנחנו לא תמיד יודעים את כל התשובות לכל השאלות, אבל זה בהחלט יכול לפתוח שיחה מעניינת ופורה עם הילד ולעזור להבין מה הוא מרגיש וחושב.

 

[כומי]

כן,אבל...

דברנו על זה והיתה שיחה מוצלחת אבל הוא נשאר עם התחושה שכולנו עלולים למות לו יום אחד ואין שום דבר שיכול לשנות את זה...

 

[עדו בן צבי]

הקטע הוא שהשכנים השוויצרים מתרגשים

עד עכשיו הם היו יוצאים להפגנות נגד סגירת סניף הדואר השכונתי ועכשיו הם סוף סוף מפגינים נגד משהוא חשוב באמת. ניסיתי היום לדבר עם השכנה על הגן של הבן שלי והיא הייתה בטוחה שאני מדבר איתה על המלחמה. הרגעתי אותה. אמרתי לה שאומנם בעיר הזו לא הייתה מלחמה מזה 500 שנה (בחלקים אחרים של שוויץ זה 200 שנה) אך במזרח התיכון, מלחמות הן עניין דחוף יותר. זו דרכו של עולם.

 

[אור 4]

לי יש זכרונות נוראיים מ- 91

שאז הכנסנו את הגדולה שלנו לברדס במשך שני לילות עד שהתעשתנו והבננו שזה שטויות... זו פעם ראשונה מאז שיצאנו לחו"ל, שאני שמחה להיות כאן ולא בארץ. הבן שלי דווקא רוצה להיות בארץ עם החברים (בן 11) וקשה לשכנע אותו שאפשר להראות איכפתיות גם מכאן. הוא אמר היום משהו כמו "החיים ממש קשים..." ונאנח אנחה פילוסופית. שאלות קיומיות לא עולות אצלנו, אבל הילדים בהחלט מדברים על המלחמה ותוהים מה יהיה.

 

[טוטי30]

אנחנו מתחרפנים כאן, קרועים לגמרי

רועי רק בן שלושה חודשים וחצי, עדין לא יכול להרגיש את רוחות המלחמה, אבל... ההורים שלנו, האחים, בני הדודים, החברים - כולם בארץ! היום כבר הודיעו על צווי שמונה למילואימניקים. אני כל הזמן חושבת מה היה קורה אם היינו בארץ עכשיו - ודאי היו מגייסים גם את החצי השני שלי. מצד שני, כל הזמן חושבת איך אני יכולה להישאר כאן כשהמצב כזה שם מקומי עם משפחתי, לא?! ממש קשה לי עם זה. כולי תקווה שנעבור את המשבר הנוראי הזה בשלום!!!

 

[Ho Oh]

וואו כומי,

גם לי יש אחד כזה בבית, בן 8.5.

 

[כומי]

אבא שלו

אומר שהוא זקן בן 8...

 

[שילה1]

דברים שרואים מכאן,לא רואים משם!

קשה לך להתמודד עם השאלות?נו באמת..לי קשה להתמודד עם הפחדים,המסכות(ממחר בבוקר-חובה!) כן או לא לשלוח לבית הספר,עם החדר האטום ועם האיום של החיזבאללה! לבי לבנך הצעיר,ולדאגתו הרבה....מרחוק!כמה חכם הילד...וכמה רגישה אימו!

 

[עדי בשמיים]

כאחת שהמוטו בכרטיס האישי שלה

הוא "חייה ותן לחיות", ממש פספסת כאן בגדול. שקלתי אפילו למחוק את הודעתך כיוון שהיא מנוגדת לרוח הפורום הזה, אבל החלטתי להשאירה ולהביע את דעתי בפנייך ובפני כולם. כל אחד מאיתנו בפינתו הוא מתמודד עם פחדים ובעיות שונים ומשונים, לאף אחד מאיתנו אין הזכות לשפוט או להחליט שהפחדים של האחר שווים פחות. ודאי אין כאן מקום להטפות או לזלזול המשתמע מהודעתך. את מוזמנת להשתתף בפורום ולחלוק עם כולנו את ההתלבטויות והפחדים. מי יודע, אולי תמצאי כאן אוזן קשבת ואולי איזו עצה טובה. אבל אם כל מטרתך כאן היא לזלזל בנו כיוון שאנחנו "מרחוק", זה לא המקום בשבילך. ובתקווה שהכל רק דיבורים ושכולנו נישאר בטוחים ובריאים

 

[כומי]

לא שמחה

לא אני לא שמחה, זה היה ניסוח מטופש, נכון. אבל כדאי להרגע קצת עם הלחץ.. בתור אחת שגרה בגבול הצפון בכל השנים הקשות ועברה את הילדות שלה במקלטים בקרית שמונה אז כן אני שמחה שהילד שלי לא צריך לעבור את זה. אם יש משהו שאני שמחה עליו בחיים כאן זה שהמלחמה הזו נחסכת מהילדים שלי. וכן, בשמחה הייתי חוזרת לארץ. כל המשפחה והחברים שלי שם ובהחלט הייתי מעדיפה להיות איתם עכשו. זו הרגשה מחורבנת, ונכון אני מבולבלת. אני לא משווה שום דבר ממה שעובר עלי למה שעובר על האנשים בארץ - זה ברור לי עד כדי כך שאין צורך לפרט. אבל בסך הכל חלקתי דברים שעוברים עלי, לא מחפשת השוואות או רחמים. מה לעשות, אנחנו כאן, ישראלים לחלוטין, עובדים בחברה ישראלית ומחכים ליום שנחזור לארץ. אם זה הוריד לך קצת מהלחץ להשתלח בי, בבקשה, תהני. עם זאת גם לנו יש זכות קיום וגם הילדים שלנו מרגישים דברים.

 

[כוכבית יפה]

למה את שמחה?../images/Emo12.gif

למה את שמחה שאת שם ולא בישראל? אני דוקא שמחה שאני בישראל ולא שם, איפה שלא יהיה שכחת את מגדלי התאומים????????????? זה היה משפט מיותר וחסר טעם

 

[עדי בשמיים]

אני שוב רוצה להזכיר

שאנחנו נמצאים בפורום "להיות הורים בחו"ל", וכל הרגשות שהועלו ומועלים כאן לגיטימיים. זכותך לא להסכים, זכותך להרגיש אחרת ולהביע את דעתך, אני למשל דווקא הייתי מאוד רוצה להיות בישראל עכשיו אבל אני תקועה כאן, אבל להמעיט בערך או לזלזל בדעות של אחרים וברגשותיהם, זה לא לעניין בפורום הזה. אנא המנעי מביקורת מהסוג הזה - כל הדעות כאן לגיטימיות ואין רגשות "מיותרים וחסרי טעם". ולימים טובים יותר.

 

[שילה1]

זו בדיוק שאלתי!וחלילה,אין לי ולא

היתה לי כל כוונה לזלזל,ואם מישהו חש נפגע,אלפי סליחות! יכולת ,מנהלת ,למחוק את הודעתי בלי כל בעייה,וגם את הודעתה של הגב'...אכן?כי היא פגעה בי!בישראליות שלי,בגאווה שלי,ברגשות שלי!גם לי יש ילדים,והם ממש לא שמחים הבוקר! שני צדדים לכל מטבע,מנהלת יקרה,גם אם לא מקובל עלייך!

 

[עדו בן צבי]

אצלינו מתארח ילד נוסף לרגל המלחמה.

אישית, עם החינוך שלי, אני שש אלי קרב ומרגיש צורך עז לרוץ חזרה לארץ. אני יודע שאם אגיע ארצה לא אשתתף בשום קרב.... בכל מקרה, הייתה לי היום פליטת פה בשיעור צרפתית. הייתי צריך לתת שלילי משפט עם הפועל לרצות. יצא לי: לא רוצה להיות בשוויץ. אני לא יודע כמה מכם ביקרו פה לתקופה ארוכה יותר משבועיים. אלה שכן ביקרו ודאי מבינים למה הספר 'הקלות הבלתי נסבלת של הקיום' עוסק גם בגלות לשוויץ.

 

[ק ל מ ן]

האם באמת?

כומי היקרה! אני מאמין שיש עדיפות לראות את המלחמה פה בCNN זה רחוק ממני זה לא פה זה בארץ אני לא אמור לפחד מה יש לי אם כל המלחמה הזאת אבל [בכל דבר יש אבל] 1: האם פה באמת יותר בטוח ? מה אם כל החיילים שבמקום להית בבסיסים שלהם כמו בימי שלום נמצאים בכל מקום מחפשים את הרעים מה אם כל ההודעות בטלוזיה שאומרות "תראה מה קורה מסביבך אתה רואה אדם חשוד"? האם הילד הרגיש מרגיש גם את זה ? 2: אני דווקא ההייתי חושב שיותר נחמד להיות ליד כל המשפחה בשעות הקשות זה הרבה יותר מחזק את הילד הוא יודע מה קורה אם סבא וסבתא הוא יודע שהכל בסדר ולא כל פעם שיש לא' מהם איזה לחץ דם גבוה הוא ילחץ שנפל על הביית שלהם איזה טיל ה' ישמור ולא רוצים לספר לו מדהים איך אנשים חושבים אחרת מה את אומרת! אני אבל הייתי רוצה להצדיע לאמא כמוך [או אבא אם זה כך] שגידלה את הילד שלה בן 8 לבטא את הרגשות שלו בנוגע למוות וצדק הילדים הם הדבר הכי רגיש אבל בדרך כלל יש להם בעיה להוציא אותם כי קשה להם להגדיר אותם אבל ילד בן 8 שיודע להגדיר את הפחדים שלו אני מצדיע להורים איזה יופי נ.ב. רציתי לשאול האם המלחמה הזאת בשבילך היא באמת מרחוק ? עד כדי כך התרחקות מהארץ שלנו ? אני מקווה שיש נקודה בכל הפטפטת הזאת אני ניסיתי להעביר אותה.! קלמן!

 

[כומי]

מה לעשות?

אבל אני במרחק אלפי קילומטרים מהארץ, אז כן, זה רחוק. וגם אני כמו כולם מחוברת לCNN לאינטרנט ולטלפון. אבל עם כל הלחץ, וההזדהות והגעגועים, אני עדיין רחוקה ולא חולמת להשוות מה שעובר עלי ועל משפחתי כאן למה שעובר על כל מי שנמצא בארץ. זה רחוק (רחוק מדי) אבל כואב.

 

[ק ל מ ן]

האמת אין הרבה

אין הרבה מה לעשות אני לא יודע מה להגיד לך אני מבין את המצב לגמרי CNN אינטרנט וכו' לא ממש מקלים את המצב אבל זאת לא היתה הנקודה בתגובה שלי אבל אני מבין למה את תגידי כך

 

[יוספה המספר]

ללמד ילדים לקרוא בחו"ל

לכל השוהים בחו"ל - אתר "יסודות" מאפשר לכם להוריד תוכנה בשם "הגה ואות" המאפשרת ללמד את יסודות הקריאה בעברית. www.yesodot.co.il התוכנית כולה אושרה לאחרונה על-ידי משרד החינוך בישראל כתוכנית מאושרת באתר חומר נוסף מענין ומלמד. ניתן להוריד בחינם. נשמח לתגובה - מנשה ברק

 

[אור 4]

אוקיי, הבנתי

זה לא "פוליטקלי קורקט" - להגיד את האמת (ואפילו יצא לי חרוז)... כמובן שכל ישראלי שנמצא בחו"ל חושב ודואג ולא ישן בלילות, כי לכולנו יש משפחה וחברים בארץ. אבל להגיד שהייתי רוצה להיות עכשיו עם ארבעת ילדי בארץ? ממש לא. להכניס ילדים למסכות מסוגים שונים, לארגן חדר אטום - כמו שכתבתי, כבר עברתי את זה ב-91 עם ילדה אחת והספיק לי. חוץ מזה, אף אחד לא ערך השוואה מי סובל יותר ולמי קשה יותר, כל אחד מתמודד עם הקשיים שלו במקום בו הוא נמצא ומי שחושב שלהיות ישראלי בחו"ל זה קלי-קלות טועה בגדול (ואני לא מחפשת רחמים, אלא סתם מציינת עובדה).