"מלחמת המינים" ובצידו דיון נוסף
בעקבות כל האירועים ש"זעזעו" את ה-so called קהילה "הומולסבית" בזמן האחרון, כמו הכתבה במוסף "הארץ" לפני שבועיים, שבאה גם או אולי בעקבות סכסוך פנימי במערכת עיתון "הזמן הורוד" עוד קודם לכן, ובעקבות שיחות מבית ועם אנשים אלו ואחרים אני חושב שאנחנו נמצאים במין מצב של פרוק והרכבה מחדש, יצירה והתהוות של שתי תתי קהילות בתוך הקהילה ההומולסבית, שלהן מוקדי פעילות משותפים ומוקדי פעילות נפרדים - קהילה לסבית פמיניסטית וקהילה הומוסקסואלית. דבר זה כבר אינו מן הנמנע, ואף אין סיבה שימנע. לשתי הקהילות הללו יש ענייני פעילות משותפים בתחומים מסויימים מאוד, המאבק בדעות קדומות בענייני נטייה מינית למשל, אפלייה על רקע נטייה מינית, שיתוף פעולה במתן חסות ועזרה לנוער הומולסבי הנמצא במצוקה שהיא עקב נטייתו המינית בין אם פיזית, רגשית או מנטלית - ובעניין זה, מי שלא ראה במוסף העיר ביום שישי האחרון, בקרוב עומד לקום בת"א מרכז לנוער הומולסבי שנזרק מבית הוריו על רקע נטיה מינית - ועוד נושאים כאלו ואחרים. לעומת זאת, ישנם מקומות בהם אין צורך בשיתוף, ואף להיפך, יש הטוענות/ים כי שיתוף כזה בכלל אינו רצוי, ויש להפריד בין תרבות לסבית לתרבות הומוסקסואלית במקומות בילוי, בעיתונות כתובה. והרי מה אנו מתרגשים? הרי זה מכבר ישנם פורומים וחדרי צ´טים נפרדים לנשים ולגברים, על מה הצעקה בעצם? אם נשים לב היטב, נוכל לראות בעצם ש"מקימי הצעקה הגדולה" הם דווקא ההומואים (ואני מסתמך בעיקר על רשמיי מהכתבה במוסף "הארץ"). בעצם למה ההומואים כל כך נזעקים? מה יש? הנשים לא רוצות אותנו? אנחנו פוחדים? מה הסיפור בעצם? הרי זה לא שתהיינה שתי קהילות ולא יהיה ביניהן שיתוף פעולה כלל, לא לפחות איך שאני רואה את מה שמתהווה כרגע. תהיינה שתי קהילות והן תעבודנה יחד בנושאים המשותפים להן, ולחוד - כל אחת בעניינינה הפנימיים שלה ותעשה כראות עיניה עם תכנים משלה, תרבות משלה, יצירה משלה, מקומות בילוי משלה וכו´. לא, אין זו הפרדה, אלא משקפיים נוספות להתבונן דרכן שרוצות מקום לביטוי. זה לגיטימי לגמרי, ואני באמת לא מבין את קול הצעקה. אני חושב שכהומואים חובה עלינו ליצור את התרבות שאנחנו רוצים ליצור כתרבות, כי תחרות כמו "גבר השנה" בזמן הורוד, לפחות בעיניי, עושה לי בחילה ולא ממש משעשעת אותי. כן, זה נכון
שלרוב (ולא תמיד ולא כולם) הקהילה ההומוסקסואלית נוטה להדגיש את הגוף ומי שיגיד אחרת יחטא למציאות, לפחות לפי מה שאנו רואים במועדונים ובעיתונות הכתובה. זה בסדר, אין בזה רע בהכרח, אבל האם זו התמונה שאנו רוצים ליצור? הרי מה שאנו עושים זה מה שנראה בחוץ, מה שנראה בחוץ הוא אנחנו ואיך שנתפסת הקהילה בעיני החברה בסה"כ. אגב, בגלל אותה חברה גברית שוביניסטית, גם גברים סטרייטים נפגעים מזה. רק בתור דוגמה קטנה - השבוע נסעתי לי באוטובוס ושתי תלמידות תיכון ישבו לא רחוק ממני באוטובוס, האחת ליטפה את שערה ואת גבה של השניה והן דיברו ביניהן. כמה מכם יחשבו שאולי הן לסביות? אולי אף אחד. אבל אם היו אלו שני בחורים, מה הייתם חושבים עליהם? אז אולי זה אני והסטריאוטיפים שלי, אבל אני טוען שאם אכן היו אלו שני בחורים, וגם אם היו סטרייטים או הומואים, לא היו עושים מעשה תמים כזה באוטובוס, מעשה שלכאורה אין בכלל ללמוד ממנו על נטייה מינית בכלל, אבל הם פשוט לא היו עושים את זה. למה? ככה. כאן אני רוצה לקחת את הדיון למקום נוסף, אחר. באוניברסיטה העברית נלמד קורס על סטייה חברתית. במסגרת הצעות המרצה לעבודות הוזכרה ההומוסקסואליות כנושא מתאים לעבודה בנושא. שימו לב להגדרה של סטייה חברתית אליבא דה אוניברסיטה העברית - הקהילה ההומוסקסואלית נחשבת כסטיה חברתית בשל היותה מתבודדת מהחברה הישראלית (ולא, אלו לא מלים שלי), מגדירה את עצמה ותוחמת את עצמה. לי יש שתי בעיות עם זה. האחת - האין כל קהילה שהיא בתוך החברה הישראלית (קהילת הזקנים, קהילת הנכים, קהילת מוגבלים שכלית, קהילת העוורים וכו´ וכו´) מגדירה את עצמה ותוחמת את עצמה ? האין זו עצם מהותה של קהילה כלשהי? אז מה, כל הקהילות הינן בבחינת סטייה חברתית? הבעיה השנייה היא לגבי ההתבודדות מהחברה, וכאן יש לי שאלה אליכם - האם אתם חושבים שאנחנו "מתבודדים" מהחברה הישראלית? ואם כן למה? האם בגלל הנטיה המינית השונה? בגלל דעות אחרות בתחומים אחרים? מהי בכלל החברה הישראלית? אני אישית שואל את עצמי את השאלה למה אני בתור אדם, קודם כל, עוד לפני זה שאני הומו, רוצה בכלל להיות "שייך ל..." מה שקוראים לו "החברה הישראלית", ולמה בכלל מקומות בילוי לחברי הקהילה נחשבים ל"התבודדות מהחברה"? אולי הבעיה הגדולה מכולן, וגם לשם אני אכוון פנס, היא שמוסד אקדמי בישראל, ובמקרה זה האוניברסיטה העברית, שנידונה בו על סדר היום בימים האחרונים, שאמור (האמנם בעצם???) ללמד את תלמידיו להרחיב אופקים, לפתוח עיניים, לראות מציאות, לגלות פתיחות מחשבתית ורעיונית, מספר לתלמידים היקרים, הסטרייטים, שלא חיים תמיד את חיי הקהילה, שנמצאים בחוץ, שלא "מעודכנים בחדשות" שהקהילה ההומוסקסואלית היא בבחינת סטייה חברתית? אולי הכוונה שלהם אחרת, אינני יודע, אבל במילה סטייה טמון עדיין עבר ומטען רב לקהילה הזו, ושימוש בה בהקשר כזה יכול לתת תמונה מאוד מעוותת ומאוד חד צדדית של הדברים, אפילו מיושן ומזיק משהו. אני חושב שעדיף לא לדעת מאשר לדעת הבלים שאינך יודע שהינם הבלים ואתה מחשיב אותם כאמת צרופה.
מאור.
