וואו, מנחם. איזה יופי של הודעה!../images/Emo23.gif
שיחקת אותה. אשכרה ריגשת אותי! הדבר היפה ביותר הוא, שלמעשה נתת לנו להרגיש את ה"ראי" ממה שאתה מדבר עליו. כלומר - בד"כ כשאנחנו שומעים שדרנים ברדיו, איננו יכולים על פי רוב אלא לדמיין אותם. [ואני לא מדברת על זה שאם הם סלבריטאים אז סביר שכבר ראינו את תמונתם ואולי אפילו קראנו עליהם פריט רכילות כזה או אחר]. מבחינתנו גם הם תעלומה. האם הם אוהבים את המוסיקה שהם משמיעים? איזה סגנון אהוב עליהם במיוחד? האם גם בבית הם שומעים שירים כאלה? איזה שירים הם הכי אוהבים? ומי הם, כאנשים? אתה מספר על כך שבמשך השנים למדת להכיר לאט לאט את קהל מאזיניך. אני משערת שזה היה בפסטיבלים, אולפנים פתוחים (יש בג'? או שזה רק ברדיו אזורי?) כאלה שהגיעו לאולפן, ובטח יש כאלה שכותבים לכם... אבל אני חושבת שכל מה שלמדת במשך השנים הכפיל עצמו מאות מונים, או לפחות שינה מאוד את מהותו מאז "פרוץ" האינטרנט לחיינו. שהרי זה דבר אחד לראות את האנשים ובכך לאמוד את גילם ודברים מסוג זה, ודבר אחר ללמוד אותם לאט, אבל עמוק, במדיה פורומית שכזו. כאן אתה לומד להכיר את האנשים, יודע גילים, ההעדפות אישיות שלהם, פרשנויות לשירים, אהבות ומוזרויות... זו היכרות מסוג אחר. והנה, היום, במחוות ההוקרה שלך, בעצם נתת גם לנו את האפשרות הסימטרית, להציץ לעולמו של ההוא מהצד השני, "האיש הקטן שיושב במקלט" כפי שחשבנו שהיינו ילדים, ולהכיר גם אותך. עכשיו אנחנו יודעים על מחשבות שיש לך באולפן, עת שידור, על הבדידות שהשדרן יכול להרגיש, (ואגב, יצא לי להיות נוכחת בשידור, ברדיו 88, באולפן פיצפון, ויכולתי בהחלט להבין למה אתה מתכוון),על מה שהוא עושה כדי לצמצם אותה. ועוד משהו סיפרת לנו על העדפותיך, ואפילו הכנסת אותנו לביתך, ועכשיו אנחנו כבר כמעט מכירים את אשתך, ואת שני בניך (וד"ש ליניב המגניב
). [אגב, זה אולי המקום לומר שייתכן שהיו לך עוד הודעות משתפות כאלה בפורום, אני מודה שלאחרונה אני מבקרת לעתים רחוקות יותר, ובד"כ זכרתי את ההודעות שלך ושל גרנית כיותר אינפורמטיביות]. אין, מהפיכת האינטרנט משנה סדרי עולם... בקיצור, לא חטאת בהשתפכות יתר מבחינתי, אולי אני זו ש"חטאתי" בזה. אבל באמת תודה על ההודעה היפה. ו- אגב, לרקע כללי - יצא לנו להיפגש בבית הנשיא באירוע הפתיחה של חודש הזמר העברי, ואז הפקדת בידי הבטחה להשתתף במפגש פורום לכשכזה ייערך בירושלים. כפי שאתה רואה, לא שכחתי... ואני שומרת את ה"תחמושת" הזו לרגע המתאים. ראה, הוזהרת!
שיחקת אותה. אשכרה ריגשת אותי! הדבר היפה ביותר הוא, שלמעשה נתת לנו להרגיש את ה"ראי" ממה שאתה מדבר עליו. כלומר - בד"כ כשאנחנו שומעים שדרנים ברדיו, איננו יכולים על פי רוב אלא לדמיין אותם. [ואני לא מדברת על זה שאם הם סלבריטאים אז סביר שכבר ראינו את תמונתם ואולי אפילו קראנו עליהם פריט רכילות כזה או אחר]. מבחינתנו גם הם תעלומה. האם הם אוהבים את המוסיקה שהם משמיעים? איזה סגנון אהוב עליהם במיוחד? האם גם בבית הם שומעים שירים כאלה? איזה שירים הם הכי אוהבים? ומי הם, כאנשים? אתה מספר על כך שבמשך השנים למדת להכיר לאט לאט את קהל מאזיניך. אני משערת שזה היה בפסטיבלים, אולפנים פתוחים (יש בג'? או שזה רק ברדיו אזורי?) כאלה שהגיעו לאולפן, ובטח יש כאלה שכותבים לכם... אבל אני חושבת שכל מה שלמדת במשך השנים הכפיל עצמו מאות מונים, או לפחות שינה מאוד את מהותו מאז "פרוץ" האינטרנט לחיינו. שהרי זה דבר אחד לראות את האנשים ובכך לאמוד את גילם ודברים מסוג זה, ודבר אחר ללמוד אותם לאט, אבל עמוק, במדיה פורומית שכזו. כאן אתה לומד להכיר את האנשים, יודע גילים, ההעדפות אישיות שלהם, פרשנויות לשירים, אהבות ומוזרויות... זו היכרות מסוג אחר. והנה, היום, במחוות ההוקרה שלך, בעצם נתת גם לנו את האפשרות הסימטרית, להציץ לעולמו של ההוא מהצד השני, "האיש הקטן שיושב במקלט" כפי שחשבנו שהיינו ילדים, ולהכיר גם אותך. עכשיו אנחנו יודעים על מחשבות שיש לך באולפן, עת שידור, על הבדידות שהשדרן יכול להרגיש, (ואגב, יצא לי להיות נוכחת בשידור, ברדיו 88, באולפן פיצפון, ויכולתי בהחלט להבין למה אתה מתכוון),על מה שהוא עושה כדי לצמצם אותה. ועוד משהו סיפרת לנו על העדפותיך, ואפילו הכנסת אותנו לביתך, ועכשיו אנחנו כבר כמעט מכירים את אשתך, ואת שני בניך (וד"ש ליניב המגניב
