אני חושבת שאנשים שהמציאו
את החוקים האלו, פשוט כי הם היו צריכים להיאחז במשהו. נכון שיש עניין לשמור על רמה מסויימת בכתיבה, בעיקר אם מדובר על פיסוק, אוצר מילים, חרוזים ודקדוק. א ב ל, ניתן לשפוט שיר גם לפי התוכן, וכן- חלק מהיופי שבכתיבה, הוא השחרור... אז לא, להוציא ספר שירים עם "טעויות", היא לא צריכה להוציא (וגם קרוב לוודאי לא תוציא) לאור. אבל לכתוב את מה שהיא מרגישה, וע"י כך לגעת, אבל באמת לגעת, באנשים? - את זה היא יכולה לעשות, ואני מקווה שתמשיך לעשות. הרבה יותר "אמיתי" מבחינתי לקרוא את השיר הנ"ל, מאשר פיוט מימי הביניים, אשר מלא בחוקים, חריזה מדוייקת, מטאפרות, דימויים, תפארת הפתיחה וכל אותם מאפיינים שמתאימים לאותה תקופה. אבל זו רק אני. נטולת כאב- ארבע(!) הנקודות שלי למעלה הן שתיקה לא כי לא נגעת, או כי לא היו בי מילים, אלא כי היו בי הרבה מילים. רק שתדעי לפרש נכון. תמשיכי לכתוב.