מספיק עם הרחמים העצמיים
שלום לכולם! הרשו לי כמה מלים, אקוה שלא אפגע באיש. רק לאחרונה שמעתי על אמב"י מקריאת הכתבה בעיתון "הארץ". בעבר הייתי מגמגם בצורה מאד (מאד) קשה אך בסביבות גיל הצבא המצב השתפר, אם כי עדיין יש סימנים. ביקשתי מחברים שונים שיקראו את הכתבה, ותגובתם לאחר הקריאה היתה שלדעתם הכתבה הציגה את הגמגום כבעיה קשה הרבה יותר מכפי שהיא באמת (לדעת מי שלא מגמגמים). כעת, משאני קורא את ההודעות בפורום, אני מבין מהיכן צמחה הכתבה. די! צאו מתוך ההסתכלות העצמית הנמוכה כל-כך. גמגום הוא אכן בעיה, אך מגיעים לשלב מסויים בחיים שבו אמורים להבין שאם אתה אומר דברים חשובים - מי שמולך ירצה להקשיב לך ויתאמץ להבין אותך. ואם לא נאה לו - אזי אינו ראוי שנתאמץ בכלל לדבר איתו. מספיק להשתמש בגמגום בתוך סיבה ותרוץ לכל בעיה בחיים, וכאמתלה לכל כשלון. אנו מצויים היום בעידן שבו אנשים מספיק אלגנטיים להסתכל על הבן אדם מכמה זויות ולא יתכן שהגמגום יהווה את המבחן העיקרי. אמת, גם לי היו שנים בהן שהשתמשתי בגמגום כתרוץ עצמי קל ונוח לחיים קלים יותר, אך משהבנתי מה אני מפסיד בגלל זה - השתנו כל החיים שלי (ממש כך). לא אכנס כרגע לפרטים בדבר עיסוקי בחיים, אך אני מבטיח שהוא כרוך בדיבור, וגיליתי שאנשים דווקא מלאי הערכה כשמגלים שלמרות הבעיה (וכן, הגמגום הוא אכן בעיה בסופו של דבר) - אני שם. אז קדימה - צאו לדרך והורידו את מחסום הגמגום מסדר היום האישי (לא הציבורי, כי דווקא במישור זה ראוי להרחיב את הדיון בו).
שלום לכולם! הרשו לי כמה מלים, אקוה שלא אפגע באיש. רק לאחרונה שמעתי על אמב"י מקריאת הכתבה בעיתון "הארץ". בעבר הייתי מגמגם בצורה מאד (מאד) קשה אך בסביבות גיל הצבא המצב השתפר, אם כי עדיין יש סימנים. ביקשתי מחברים שונים שיקראו את הכתבה, ותגובתם לאחר הקריאה היתה שלדעתם הכתבה הציגה את הגמגום כבעיה קשה הרבה יותר מכפי שהיא באמת (לדעת מי שלא מגמגמים). כעת, משאני קורא את ההודעות בפורום, אני מבין מהיכן צמחה הכתבה. די! צאו מתוך ההסתכלות העצמית הנמוכה כל-כך. גמגום הוא אכן בעיה, אך מגיעים לשלב מסויים בחיים שבו אמורים להבין שאם אתה אומר דברים חשובים - מי שמולך ירצה להקשיב לך ויתאמץ להבין אותך. ואם לא נאה לו - אזי אינו ראוי שנתאמץ בכלל לדבר איתו. מספיק להשתמש בגמגום בתוך סיבה ותרוץ לכל בעיה בחיים, וכאמתלה לכל כשלון. אנו מצויים היום בעידן שבו אנשים מספיק אלגנטיים להסתכל על הבן אדם מכמה זויות ולא יתכן שהגמגום יהווה את המבחן העיקרי. אמת, גם לי היו שנים בהן שהשתמשתי בגמגום כתרוץ עצמי קל ונוח לחיים קלים יותר, אך משהבנתי מה אני מפסיד בגלל זה - השתנו כל החיים שלי (ממש כך). לא אכנס כרגע לפרטים בדבר עיסוקי בחיים, אך אני מבטיח שהוא כרוך בדיבור, וגיליתי שאנשים דווקא מלאי הערכה כשמגלים שלמרות הבעיה (וכן, הגמגום הוא אכן בעיה בסופו של דבר) - אני שם. אז קדימה - צאו לדרך והורידו את מחסום הגמגום מסדר היום האישי (לא הציבורי, כי דווקא במישור זה ראוי להרחיב את הדיון בו).