מספיק עם הרחמים העצמיים

[yaronil2003]

|חיבאם כך, איו בינינו חילוקי דיעות

מהותים. גם אני מאותו הרקע ותסכים איתי שמהנדס פרויקט או מהנדס בפרויקט זה נגמר בסוף. כולם זזים וגם אתה רוצה שכר אחר ורכב אחר וכו'. התזוזה הטבעית היא לתחום הניהולי/ניהולי מקצועי. מרכיב התקשורת עם אחרים: הישיבות, המצגות, הופעה מול הנהלה וכו' הולך ועולה. את העבודה יש כבר מי שיעשה, אתה צריך לשכנע, לדחוף, ליזום, להוביל. אני אהיה מגעיל ואתודה שלו אני הייתי זה שצריך למנות איש מקצוע לתפקיד ניהולי, הייתי בוחר בלא מגמגם. עכשיו בו ננסה להבין למה. הבעייה זה לא הזמן עד שגומרים משפט, הבעייה, ואני חוזר כאן על עצמי, שהגמגום מסית את הפוקוס מהתוכן מה שנאמר לעצם העיוות/הגימגום וכו'. אם בישיבה מולך יושב אדם מכוער או נכה פיזית, קטוע איבר, אחרי כמה דקות אתה מתרגל. למגמגם לא מתרגלים לעולם... מה הפיתרון ? לא יודע כנראה מודעות שלא ברור כיצד משיגים אותה. מה שבטוח המיחשוב (בפרט דואר אלקטרוני) משפר במעט את מצבינו... .

 

[elanc10]

אכן, ד"א כתחליף לטלפון משפר

משמעותית את תפקוד המגמגם,ונותן אפשרות להתבטא בצורה מעולה בפני עמיתים וממונים ולהציג את מלוא כישורך מה עוד שמגמגמים בד"כ רוכשים כושר ביטוי מעולה בכתב. בקשר למקצועות הקשים למגמגמים,כתבתי לא פעם על האנאליסט המגמגם הנוהג להופיע בתוכניות טלויזיה,השאלה בכמה הופעות כאלה מקצרות את חייו? אנו מגיעים לבעיה פסיכולוגית, האם נאבק כל חיינו במאמץ להוכיח כי אנו יכולים לעשות הכל? ברור כי מאבק זה דורש מחיר כבד. האם נתפשר על מקצוע/תפקיד שלא יתיש אותנו גם אם נחוש שלא מיצינו את כישורנו? התשובה לכך היא אינדבידואלית בהתאם לאופיו של האדם.

 

[mgamgem]

תגובה לתגובות

לצערי, קריאת התגובות העלתה את הבעיה במלוא היקפה: נטען כאן ע"י המשתתפים, כי הפורום הוא המקום היחידי בו הם יכולים לדבר על הגמגום, וכי אינם מדברים על הנושא כלל עם חבריהם לחיים ולעבודה. אם זהו המצב, הרי שהפורום אינו בא לפתור את הבעיה הזו, אלא רק להשריש אותה, שכן הוא מהווה תחליף לשיחות החשובות שצריכות להיות עם האנשים הקרובים, והרי לנו כמגמגמים חשובה המודעות לנושא, וכיצד תהיה מודעות אם איננו משתפים בבעיה את מי שסובב אותנו? ברור לכולנו שחברינו לעבודה יודעים שאנו מגמגמים, ואין מה לעשות - הם מדברים על זה בינם לבין עצמם. אם כך - מדוע שלא ידברו עם המקור הראשון - איתנו. נסו ותופתעו כמה הם כבר חשבו על הגמגום וכמה יש להם להגיד בעניין. ברור שהגמגום מפריע למצגות ומפריע להרצאות פרונטליות. אבל אפשר להתקדם גם תוך כדי מציאת תפקיד שאינו דורש מטלות כגון אלה, ובשיחה פתוחה עם הממונים סביר מאד שהם יבינו את המניעים ולא יראו בזה גורם מפריע לקידום. כתב כאן מישהו ("גמגום כגורם חיובי") שהגמגום היווה את הטריגר שלו להצליח, ולזאת בדיוק כיוונתי במה שכתבתי קודם. ברור שמגמגם צריך להיות טוב יותר מאחרים בשאר הדברים שהוא עושה, כדי לחפות על מוגבלות הדיבור. גם אצלי הדבר היה כך, ובמשך השנים למדתי שאם אתה טוב ויש לך מה להגיד - יקבלו אותך למרות הגמגום, כי חשוב יהיה לשמוע מה אתה אומר. זה המצב. ועוד דבר - הייתי במספר שלבים בחיים בטיפולים שונים, ובסופו של דבר מה שעזר היה חיזוק הבטחון העצמי. כמובן בשילוב עם כמה תרגילי נשימה והיגוי אבל הבסיס העיקרי היה בטחון עצמי, לדעת שאתה טוב ושרוצים להקשיב לך. לכן למרות התגובות אני עדיין חושב, שלהתנות את הצרות בתוך הפורום יכול להועיל להרגשה הרעה אבל אינו יכול לפתור את הבעיה, שהיא הגורם לצורך החשוב כל-כך של אנשים בפורום הזה. ובנוסף - שתפו בבעיה את חבריכם, וכך תועילו להגברת המודעות של החברה.

 

[elanc10]

מבחינתי,שנים רבות התעלמתי מבעית

לא דיברתי עליו עם איש,אפילו לא משפחה,ברור לי שזאת היתה טעות,אבל לא בא לי להתמודד עם הבעיה. בפורום הזה,נחשפתי לראשונה כליל,גם כלפי עצמי,וכתבתי דברים שמעולם לא העזתי אף לחשוב עליהם.מאין טיפול פסיכולוגי. זאת הסיבה שהפורום הוא חשוב, מאפשר להחשף כלפי עצמך ועדין להשאר אנונימי. להבין שריגשותך ופחדיך הכמוסים ביותר,הם נחלת הכלל. נכון, אין זה מספיק, אבל גם זה הישג.