האומר "כמדומני", כבר משדר חוסר וודאות.
אני אסביר לך את התרשמותי מה"מחאה" בעיקר עפ"י "מבחן התוצאה".
לידיעתך: במהלך ה"מחאה" השתתפתי בפורום זה ואז דעתי בעניין היתה במסגרת "הערכה", היום מסתבר שמבחן התוצאה מוכיח שהערכתי נכונה.
אין זה סוד שעפ"י הסקרים משמשקפים את הלך הרוחות והמגמות בציבור, השמאל הולך ומתרסק ובעצם מתקרב להכחדתו.
אין זה סוד שהתהליך הזה מתרחש למרות התנהלות לא מוצלחת של הממשלה ונבחריה! מה שמעצים את טענתי שהסיבה לתופעת התרסקות השמאל, מקורה בשמאל עצמו.
אין זה סוד שתחושת הציבור בהתייחס לשמאל היא:
1. תבוסנות מדינית
2. קומוניזם חברתי
3. יח"צנות עבריינית/"מלוכלכת" ומתנשאת.
בהתייחס ל 1 + 2, גם אם זה לא בדיוק נכון, זאת התחושה! בהתייחס ל 3, אין על כך עוררין, זאת היא ה"אסטרטגיה" בה נוקט השמאל מזה יותר מ 3 שנים, כמובן בתוצאה של רב הנזק על התועלת מבחינתו.
השמאל שהרגיש (ועדיין מרגיש) את מגמת ההתרסקות הבין שעליו לעשות משהו שונה מהרגיל בניסיון לשנות את המגמה הזאת.
אבל... מה תהיה ה"דרך"? וכאן החל הבלאגן....
אז היה קיץ, הרבה צעירים בחופשה וכך גם הסטודנטים, ארגונים בינלאומיים "חובבי ישראל" שמו הרבה כסף, אומנים בשלהי דרכם גם להם היה אינטרס, נבחרה ססמה יפה (שממש "נגנבה" מארקדי גאיידמק שקרא לרשימתו לבחירות בירושלים בשם "צדק חברתי"...
באו הסטודנטים ודברו על יוקר מחיה ויוקר הדיור ו..."מעמד ביניים".
הסטודנטים הם "מעמד ביניים"??? מה פתאום! הם מעמד נמוך! עוד לא עשו לירה. אולי הוריהם "מעמד ביניים"! אבל הם לא.
באו ארגוני אמהות וקבלו על תעריפי הגנים הגבוהים, כאילו שלא ידעו את המחירים האלו "לפני" שהחליטו להביא את הילד לעולם...
באו כאלו שגם כך היו הומלסים, באו צעירים כדי לעשות "מעשים טובים", סמים ואלכוהול, כל אחד משך לכיוון שלו וכך הגענו ליום שבו המחאה משכה 400 אלף "מפגינים"!
אבל למחאת המחאה התקשורת "צמאת הדם" ביצעה סקרים ו... "אבוי", הימין רק התחזק למרות ה"מחאה", בעצם מדובר היה ב"הפנינג"...
מרגע זה הופסק המימון וה"מחאה" התפרקה, עד לקיץ הבא....
כישלון ה"מחאה" משקף כמעט במדויק את כישלון השמאל הישראלי!
ה"מהות" לא קיבלה ביטוי, בגלל היח"צנות הכושלת.
ביטויים בסגנון "קפיטליזם חזירי" ועוד "לכלוך" אישי ולא חוקי מול נתניהו, פספסו את המטרה! מטרה שגם כך די היתה בספק....
לידיעתך, בישראל ישנם חוקים השוללים העלבת עובד ציבור ושוללים הצאת לשון הרע, אילו המדינה רצתה היתה מקיימת תביעות "סיטוניות"! והקנסות היו מגיעים לקופת המדינה....
שנגיד לך שבמוצ"שים של ה"מחאות" טיילתי עם אשתי בבאר שבע ולא היה מקום חנייה אחד במרכזי הקניות והבילוי! הכל "מפוצץ", ממש אין כסף לציבור...
האמת היא שמחירי הדיור תלויים באיכות המגורים הכללית במקום בו מצוי הנכס, כאשר נלקחים בחשבון פרמטרים רבים וכל אחד עושה את השכלול שלו.
לדוגמה:
צעירים רבים גדלו במרכז ונהנו ממנעמי המקום, כאשר הגיעו לצבא הם "ירדו"/התנשאו על חבריהם צעירים אחרים רבים שגדלו בפריפריה.
ואז הגיעו יום שחרורם והרגע בו הם צריכים לעמוד בזכות עצמם כלכלית ומה התברר להם?
התברר להם שהבית לו שלהם! הוא של הוריהם וכעת עליהם להתחיל מחדש, בדיוק באותו המעמד של האחרים שעליהם "ירדו/התנשאו"... ואז? התסכול.
נסכם:
אני וכך לדעתי רובו המכריע של הציבור בישראל סבורים היום את שאני סברתי אז, מדובר ב"מחאה עגל הזהב".
שילוב של ניסיון קידום אינטרסים פוליטיים ותסכולים, כל זאת בביצוע גרוע.
אני מקווה שבכך הבהרתי את "התמונה שצוירה" בהתייחס ל"מחאה".
כמובן שאני לא חושב שהמצב מושלם, כמובן שאני בעד שינויים שייטיבו עם מי שלדעתי מגיע לו יותר ואני מתכוון בעיקר לציבור ביצרני/חילוני בישראל.
אבל כל עוד המהלך לא יתבצע ב"דרך" נכונה ושקולה, דינו להיכשל!!! אז מה הטעם?
המאבק צריך להתחיל על הצעירים, לוותר בשלב זה עם ה"בוגרים".
1. חתירה לחוק גיוס שוויוני לכולם!!!! שכל צעירי ישראל ירגישו כי ניתנה להם הזדמנות שווה להחליט לגבי עצמם.
חוק פשוט ושוויוני שבו יוגדרו הזכויות האזרחיות העתידיות שמהם יהנו צעירים בהתייחס ל"מסלול הגיוס" בו הם יהיו:
1. הביעו הסכמה וביצעו שרות מלא בן 3 שנים עפ"י פקודות מטכ"ל.
2. הביעו הסכמתם אך צה"ל ממניעיו הוא לא קיבלם לשרות.
3. לא הביעו את הסכמתם ומכאן לא שירתו.
כל צעירי ישראל ידעו את המשמעויות של כל "מסלול" ויקבלו את החלטתם בהתאם, ממש "שוויון בהזדמנויות".
שרות בצה"ל יהיה בשכר! בממוצע יהיה כממוצע במשק.
2. עידוד מגורים בפריפריה.
אני מדבר על קבוצות צעירים שמתארגנים להקמתם של ישובים חדשים בדרום/בצפון/ביו"ש, יקבלו מהמדינה קרקע חינם בבנייה פרטית במחירים הגיוניים (כל אחד יבנה לבד או באמצעות התארגנות).
ישובים הומוגניים, איכות חיים, קהילתיות מוגבלת.
המדינה תשיב את הוצאות המע"ם חזרה למי שיוכיח מגורים פיזיים במשך 5 שנים בנכס.
3. רפורמה בתעריפי הדלק בעבור רכבים פרטיים בלבד:
רכב פרטי שייסע יותר (היום מופיע קריאת הקילומטרג' ברישיון הרכב מדי שנה), יקבל החזר מהמדינה! כי מדובר ברכב שמשמש לצורך הגע למקום עבודה.
לדוגמה: עד 20 אלף ק"מ בשנה אין החזר.
על כל ק"מ בין 20 ל 30 אלף יהיה החזר של 20%.
על כל ק"מ בין 30 ל 40 אלף יהיה החזר של 30%.
על כל ק"מ בין 40 ל 50 אלף יהיה החזר של 40%.
על כל ק"מ מעל 50 אלף יהיה החזר של 50%.
ההחזר יהיה עפ"י התעריף הרשמי של הדלק ביום הטסט, בחישוב של 15 ק"מ לליטר כדי לעודד שימוש ברכבים חסכוניים.
4. שינוי שיטת תשלום שכר לימוד
שכר הלימוד ישולם באמצעות הוראת ויתור על השתכרות עתידית, באחוזים.
לדוגמה: סטודנט לרפואה לא ישלם שכר לימוד בכלל, אבל יתחייב לוותר על 2% משכו העתידי לכל חייו לטובת תשלום לאוניברסיטה בה למד.
5. רפורמה באוניברסיטאות
יקבע בחוק שמספר הלומדים באוניברסיטה יהיו במקסימום כמספר המיטות במעונות באותה האוניברסיטה.
האוניברסיטאות תתחרנה בינהן גם בתחום הזה.
הנה לפניך דוגמאות ל"מאבק" שבוודאות יביא תוצאות! כי הוא הגיוני.
כמובן שאין "ללכלך" על מי שאתה רוצה שיסייע לך בשינוי אותו אתה רוצה לבצע.
כך בדרך זאת נשיג שוויון בהזדמנויות, מה שיטשטש את המגזריות ויחבר יותר את העם.
נראה לך?
