מעוניין להוציא את התסכול, תודה לחברי הפורום על העזרה הרבה.
טוב, אני רוצה להתחיל מלהגיד תודה לחברי הפורום על העצות בפרטי ועל העזרה שקיבלתי.
אני אתחיל מכך שאני בן למשפחה שכולה, עושה מילואים קרבים (עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן), התנדבתי שנים עם נוער, מהנדס בעל תואר שני (שלוש שנות נסיון).
כבר שנים שאני מעוניין לעזוב את הארץ הזאת (נמאס מהגזענות, ההדתה, שטיפת המוח הפשיסטית ועוד), לצערי האנגלית שלי לא הכי טובה ולכן עבדתי על מנת לשפר אותה ואני עדין ממשיך לעבוד בכדי לשפר אותה ( TOEFL 92 אבל עם שני ציונים פחות מ 20 בדיבור וכתיבה). למרות זאת הייתי מוכן לעשות הרבה על מנת לעזוב את הארץ. חשבתי להגיע לאוסטרליה או ניו זילנד ללימודי אנגלית כאשר במהלכם אנסה למצוא עבודה במקצוע או במשהו מספיק קרוב על מנת לרכוש נסיון מקומי. אך לצערי אישתי שעובדת במקום עבודה מסודר שאוסר אליה להוציא וויזה זרה (מהנדסת, תואר שני, תשע שנות נסיון, אנגלית מצוינת) לא הייתה מעוניינת בכך. כמו כן הרעיון שאסע לבד למספר חודשים בשביל למצוא מקום ראשוני ירד מהר מאוד מהפרק. נשארה עוד אופציה אחת, מציאת דוקטורט. לאחר חיפושים רבים, התכתבויות עם מנחים וגישושים, הצלחתי למצוא מנחה בקנדה (אני יודע שזה פורום אוסטרליה ניו זילנד, אבל אני מעוניין לעוף מישראל לאחת משלושת המדינות דוברות האנגלית הנורמאליות), התקבלתי ללימודים הכוללים מילגה של 21 אלף לשנה + פרס של 6 אלף לשנה הראשונה. לאחר שיחה עם אנשים לגבי המקום התברר כי הסכום לא מספיק למשפחה של שלושה. אני מוכן להשקיע סכום כסף רב (מדובר על מאות אלפי שקלים שחסכנו לדירה) ולעשות את הצעד ולעזוב את הארץ הזאת, אך אישתי החליטה שהיא לא מוכנה לסכן את הכסף וזאת למרות שהיא הבטיחה לי עוד לפני שנישאנו כי היא תהיה מוכנה לעזוב את הארץ, יתרה מכך הסיבה המרכזית שחיפשתי דוקטורט הייתה בכדי שהיא תוכל לקבל חל"ת ולא נצטרך להתחיל תהליכי הוצאת וויזת תושבות לפני שאנחנו עוזבים (בכדי שלא יפטרו אותה).
חשוב לי להבהיר, אם היא מגישה את עצמה לוויזת תושבות בניוזילנד (לפחות על פי המבחן המופיע באתר ההגירה שלהם) יש לנו 155 נקודות שלמיטב הבנתי מאפשרים קבלת תושבות ללא ספונסר. אני מרגיש כאילו רימו אותי, החלום שלי לעזוב את מדינת יהודה (היא כבר לא יכולה להיקרא מדינת ישראל) ולחיות במדינה ליבראלית ומתקדמת שמקדת זכויות אדם ומיעוטים, מקום בו אוכל לחיות כאתאיסט בלי שידחפו לילדים שלי דת בכוח בבית ספר, חברה בה אני אדע שאם אפול המערכת הסוציאלית תעזור לי להתרומם, שאדע שכשאהיה מבוגר אקבל יחס ראוי (ולא 1800 שקל מגוחכים מביטוח לאומי + פנסיה שלפחות שליש ממנה נשרף על עמלות ורמאויות של חברות הביטוח). שלא לדבר על חברה שלא מפריטה את כל השירותים שלה, מחרחרת מלחמה ושנאה וממדרת 20 אחוזים מהאכלוסיה הכי מוחלשת בתוכה.
אז סיכום, אני רוצה לעזוב, יש לי אפשרות לסכן מאה מאתיים אלף שקל ולעבור לקנדה, יש לי אפשרות (כנראה) להוציא תושבות בניו זילאנד ולנסות למצוא שם עבודה, אך אשתי לא מוכנה. יש לי ילד קטן, אני לא יכול לעזוב אותו, גם אם אתגרש לא אוכל לעזוב ואצא קירח מכאן ומכאן, בקיצור החלום כנראה ישאר בגדר חלום. תלמדו מהטעות שלי, אם מישהו כאן בפורום יקרא את ההודעה הזאת ומחפש לעזוב את מדינת יהודה, שיקח את הפקלאות שלו ויטוס ושבשום פנים ואופן לא יסכים להתחתן ולהביא ילדים ללא מעבר קודם למדינה אליה הוא מעוניין להגר (ולא לקבל שום תירוץ כדוגמאת "אני רוצה שההורים שלי יעזרו בילד/נכד הראשון").
טוב, אני רוצה להתחיל מלהגיד תודה לחברי הפורום על העצות בפרטי ועל העזרה שקיבלתי.
אני אתחיל מכך שאני בן למשפחה שכולה, עושה מילואים קרבים (עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן), התנדבתי שנים עם נוער, מהנדס בעל תואר שני (שלוש שנות נסיון).
כבר שנים שאני מעוניין לעזוב את הארץ הזאת (נמאס מהגזענות, ההדתה, שטיפת המוח הפשיסטית ועוד), לצערי האנגלית שלי לא הכי טובה ולכן עבדתי על מנת לשפר אותה ואני עדין ממשיך לעבוד בכדי לשפר אותה ( TOEFL 92 אבל עם שני ציונים פחות מ 20 בדיבור וכתיבה). למרות זאת הייתי מוכן לעשות הרבה על מנת לעזוב את הארץ. חשבתי להגיע לאוסטרליה או ניו זילנד ללימודי אנגלית כאשר במהלכם אנסה למצוא עבודה במקצוע או במשהו מספיק קרוב על מנת לרכוש נסיון מקומי. אך לצערי אישתי שעובדת במקום עבודה מסודר שאוסר אליה להוציא וויזה זרה (מהנדסת, תואר שני, תשע שנות נסיון, אנגלית מצוינת) לא הייתה מעוניינת בכך. כמו כן הרעיון שאסע לבד למספר חודשים בשביל למצוא מקום ראשוני ירד מהר מאוד מהפרק. נשארה עוד אופציה אחת, מציאת דוקטורט. לאחר חיפושים רבים, התכתבויות עם מנחים וגישושים, הצלחתי למצוא מנחה בקנדה (אני יודע שזה פורום אוסטרליה ניו זילנד, אבל אני מעוניין לעוף מישראל לאחת משלושת המדינות דוברות האנגלית הנורמאליות), התקבלתי ללימודים הכוללים מילגה של 21 אלף לשנה + פרס של 6 אלף לשנה הראשונה. לאחר שיחה עם אנשים לגבי המקום התברר כי הסכום לא מספיק למשפחה של שלושה. אני מוכן להשקיע סכום כסף רב (מדובר על מאות אלפי שקלים שחסכנו לדירה) ולעשות את הצעד ולעזוב את הארץ הזאת, אך אישתי החליטה שהיא לא מוכנה לסכן את הכסף וזאת למרות שהיא הבטיחה לי עוד לפני שנישאנו כי היא תהיה מוכנה לעזוב את הארץ, יתרה מכך הסיבה המרכזית שחיפשתי דוקטורט הייתה בכדי שהיא תוכל לקבל חל"ת ולא נצטרך להתחיל תהליכי הוצאת וויזת תושבות לפני שאנחנו עוזבים (בכדי שלא יפטרו אותה).
חשוב לי להבהיר, אם היא מגישה את עצמה לוויזת תושבות בניוזילנד (לפחות על פי המבחן המופיע באתר ההגירה שלהם) יש לנו 155 נקודות שלמיטב הבנתי מאפשרים קבלת תושבות ללא ספונסר. אני מרגיש כאילו רימו אותי, החלום שלי לעזוב את מדינת יהודה (היא כבר לא יכולה להיקרא מדינת ישראל) ולחיות במדינה ליבראלית ומתקדמת שמקדת זכויות אדם ומיעוטים, מקום בו אוכל לחיות כאתאיסט בלי שידחפו לילדים שלי דת בכוח בבית ספר, חברה בה אני אדע שאם אפול המערכת הסוציאלית תעזור לי להתרומם, שאדע שכשאהיה מבוגר אקבל יחס ראוי (ולא 1800 שקל מגוחכים מביטוח לאומי + פנסיה שלפחות שליש ממנה נשרף על עמלות ורמאויות של חברות הביטוח). שלא לדבר על חברה שלא מפריטה את כל השירותים שלה, מחרחרת מלחמה ושנאה וממדרת 20 אחוזים מהאכלוסיה הכי מוחלשת בתוכה.
אז סיכום, אני רוצה לעזוב, יש לי אפשרות לסכן מאה מאתיים אלף שקל ולעבור לקנדה, יש לי אפשרות (כנראה) להוציא תושבות בניו זילאנד ולנסות למצוא שם עבודה, אך אשתי לא מוכנה. יש לי ילד קטן, אני לא יכול לעזוב אותו, גם אם אתגרש לא אוכל לעזוב ואצא קירח מכאן ומכאן, בקיצור החלום כנראה ישאר בגדר חלום. תלמדו מהטעות שלי, אם מישהו כאן בפורום יקרא את ההודעה הזאת ומחפש לעזוב את מדינת יהודה, שיקח את הפקלאות שלו ויטוס ושבשום פנים ואופן לא יסכים להתחתן ולהביא ילדים ללא מעבר קודם למדינה אליה הוא מעוניין להגר (ולא לקבל שום תירוץ כדוגמאת "אני רוצה שההורים שלי יעזרו בילד/נכד הראשון").
