מענה לאטדגי.

[u r i el]

מענה לאטדגי.

 

[u r i el]

" ...וירד ה' על הר סיני ... "

אשר מכובדי,
כתבתי לי : " ... כל השאלות הללו, שאתה ודאי מכיר כי חז"ל התקשו בהן, כמו שכל הדיוט יתקשה, ומנסים לפרשן בדרכים שונות ומנוגדות, מדוע העליתי אותן ומה זה קשור לענייננו? אלא ללמדך, שכדי להבין פשוט מה רוצים ממך, ובכלל מה כתוב כאן, ללא קומפלקסים ואפילו דופלקסים, אתה מחוייב לבצע ניתוח אנליטי (בלשני/ תוכני וכו') לכתוב עצמו... לאנליזה כזו, אתה קורא פילוסופיה - ואני קורא חשיבה.. ודומה שזה עיקר מחלוקתנו. "

ובכן ר' אטדגי, לא משום השאלות הנשאלות אנו חלוקים, אלא משום אופיין של התשובות.

"וירד ה' על הר סיני .... "
הפרשן המלומד רש"י, חביבם של מאמיני דת משה וישראל נדרש לפסוק, ואלה הם דבריו : " יכול ירד עליו ממש ? ת"ל (שמות כ) כי מן השמים דברתי עמכם (מכילתא) מלמד שהרכין שמים העליונים ותחתונים והציען על גבי ההר כמצע על המִּטה וירד כסא הכבוד עליהם. "

האם רש"י חלילה הדיוט ?

"וירד ה' על הר סיני .... "
בעל המדרש המוכר והנפוץ "פרקי דרבי אליעזר" אף הוא נדרש לכתובים וע"פ אחת המהדורות כך הוא אומר : " .... עשרה ירידות ירד הב"ה על הארץ ואלו הן : אחת בגן עדן ואחת בדור הפלגה ואחת בסדום ואחת בסנה ואחת במצרים ואחת בסיני ואחת בנקרת הצור ושנים באהל מועד ואחת לעתיד לבא אחת בגן עדן מניין ? שנ' ..... זו ירידה שניה..... ירידה שלישית ..... ירידה רביעית שירד למצרים שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה .... ירידה החמשית שירד לסנה שנאמר ..... ירידה ששית שירד לסיני שנ' וירד ה' על הר סיני וכו'. בששה בסיון נגלה על ישראל הב"ה ובמקומו נגלה על הר סיני ונפתחו השמים ונכנס ראש ההר בתוך השמים והערפל מכסה את ההר והב"ה יושב על כסאו ורגליו עומדות על הערפל שנ' ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו ר' טרפון אומ' זרח הב"ה ובא מהר סיני ונגלה על בני עשו שנ' ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו ואין שעיר אלא בני עשו שנ' וישב עשו בהר שעיר אמ' להם הב"ה מקבלים אתם עליכם את התורה אמרו לו ומה כתוב בה אמ' להם ....
האם בעל "פרקי דרבי אליעזר" חלילה הדיוט ?

" וירד ה' על הר סיני .... "
ליבוביץ אומר : " ... הרבה מדובר בספרות, ודובר גם כאן, על "תפיסה היסטורית מקראית". אני כופר במציאותה, למרות השפע של חומר היסטורי ושל התייחסות למציאות היסטורית ולאירועים היסטוריים המצוי במקרא; לשון אחר: למרות האינטרוונציות האלוהיות במהלך ההיסטוריה המוצגות במקרא. שפת המקרא היא שפת האמונה הדתית, ובכל האמור — בכתב או בע"פ — בשפה זו יש להבחין בין המהות המשמעותית של הדברים ובין הביטוי הלשוני שניתן להם בהכרח. "דיברה תורה בלשון בני-אדם" — וקצרה לשון זו לבטא עניינים אלוהיים. על ה' ועל מעמדו של האדם — היחיד או אף האנושות כולה — לפני ה' אין ביטויים אדקוואטיים בשפה אנושית, וכבר אמרו חז"ל שאף "האל הגדול הגיבור והנורא" לא היינו מעיזים לומר אילמלא אמרום משה וירמיהו ודניאל. כל האמור בעניינים אלה בלשון בני-אדם טעון עיון רב מבחינת הבנת משמעותו — להבדיל ממובנו המילולי. מלים נראות פשוטות וחד-משמעיות, כגון "וירד ה' על הר סיני" — ואנו דורשים אפילו מילד הלומד חומש שיבין שאין ה' מתגורר בקומה עליונה של גורד-שחקים קוסמי ויורד משם במעלית או נוחת במסוק על ראש ההר. כיוצא-בו כל האמור במה שנקרא "הספרים ההיסטוריים" של התנ"ך.

האם פרופ' ליבוביץ הגדול המוחזק בעיני עצמו דתי הוא חלילה הדיוט ?

ובכן, רואה אתה. לשאול – שואלים כולם. ההבדל הוא בתשובות. איש חכם ונבון כמוך ידע לא פחות טוב ממני להבחין בין הגישות השונות : אלה שלבם "זורם" עם האקלים הדתי ומדברים את השפה הדתית לעומת זה הניגש לכתובים בסרבל עבודה יווני רציונאלי, פותח את ארגז הכלים הלוגי שלו ובשפה לא דתית מראה לילד בן החמש את הגיחוך שבבטוי הלשוני. המוסיקה הנלווית להגחכת הכתובים, לכפירה בהיסטוריות המקראית וכיוצ"ב, אלה הם הסממנים של הפצע הפילוסופי המוגלתי המזהם את "והצנע לכת עם אלוהיך" שרש"י ואחרים – למרות שלא היו הדיוטות ולמרות שגם הם יודעים שהקב"ה לא יורד במעלית על ההר – לא היו נגועים בו. וזו המחלוקת ביננו. אתה קורא לליבוביץ בן עליה, מעמיק חשוב, ואני מחרה מחזיק אחריך כמובן אך מוסיף – ליבוביץ הוא א-דתי. פילוסוף. כופר !
---------------------------
נ.ב.
אשר לקושייתך " ... מדוע כתוב ספר התורה הזה, ולא הזאת.. שהרי נקבה וזכר מובדלים במקרא, וביחוד שייחס לה בתחילה לשון נקבה? תשובתי לך היא שראשית לשונות זכר ונקבה במקרא לעתים כן מוחלפות. שנית, בעלי המסורה והטעמים, אנשים נבונים ויודעי תורה קבעו והטעימו :
לִשְׁמֹ֤ר מִצְו‍ֹתָיו֙ וְחֻקֹּתָ֔יו הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּ֑ה – היינו המילה "הזה" המוטעמת אתנח חוזרת לספר-התורה במרכא טפחא, כך ע"פ הטעמים. זאת לעומת כתוב אחר : לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת – וכאן המילה "הזאת" חוזרת לתורה, וכך גם ע"פ הטעמים ועל כן לשון נקבה.

 

[iricky]

נו זה ברור

שהזה חוזר אל הספר והזאת חוזר אל התורה, ולפיכך הטעימו בעלי המסורה כפי שהטעימו. אבל זה עדיין לא מסביר מה טעם יש בלשון הכתוב שמצא לנכון להתייחס בפסוק הראשון דווקא לספר ולא לתורה. לשון אחר, אילו נקט הפסוק לשון ספר התורה הזאת, האם היתה המשמעות שונה? ואם כן, מה השוני?

 

[u r i el]

לאטדגי זה לא היה ברור, כנראה.

הטקסט הוא נתון. מבחינת המאמין, אם יש מקום לפרשנות, ויש מקום לפרשנות, הרי שהפיסוק הוא חלק מפרשנות זו. בטקסט לא נוגעים בד"כ. לכן בהינתן טקסט שיש סכוי לשבש את מובנו בקריאה שגויה באים בעלי הטעמים ומקבעים את נוסח הקריאה הנכון לדעתם, לעתים משיקולי פרשנות שונים, או שהם משמרים את נוסח הקריאה המסורתי שעבר מדור לדור. " תורה" בלשון התורה הוא פעמים רבות בטוי לקובץ חוקים : תורת החטאת, תורת העולה, תורת היולדת, תורת האשם וכיוצ"ב. ואולם הקודקס בכללו נקרא גם הוא 'תורה' ופעמים 'ספר התורה'. הקטע שציטטתי לאטדגי הלקוח מדברים ל' נמצא בסביבת פרקים העוסקים בין היתר במכלול, בספר התורה והנושא מגיע לכלל סיכום במילים : "לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד ". הצמד 'ספר תורה' והתורה כספר, מופעים בפרקים כח' ואילך בספר דברים פעמים אחדות ועל פי ההקשר של פסוק י' כולו ואלה שמסביבו, הדיון הוא בכלל המצוות והחוקים, כלומר בספר התורה. מה שנותר עכשיו לעשות הוא לבדוק אם אכן בכל פעם אחרת שהכתוב מתייחסת ל'תורה הזאת' ולא לכלל הספר ניתן לפרש את הכתוב שכאילו נתכוון רק לנושא אחד או תחום אחד מכלל הספר. אם הבדיקה תצביע על עקיבות, או לפחות על רוב ניכר, הרי שזה יכול להיות ההסבר. בדוחק-מה ניתן לומר שהפסוק האחר שציטטתי שאומר 'התורה הזאת' אינו מתייחס לכלל התורה אלא לאותו קטע בספר התורה שבו מוזכרות הקללות והברכות, האיומים הנוראיים והצ'ופרים המפתים שזו יחידה בפני עצמה שנקראת גם 'הברית הזאת' או 'דברי האלה הזאת' ועל כן - אולי - התורה בלשון נקבה מצביעה כאן על יחידה זו ולא על כלל הספר, וצ"ע.

ובמאמר מוסגר אוכל לומר לך, לא יאומן כמה מחשבה הושקעה במלאכת קביעת הטעמים וכמה תובנות פרשניות, תחביריות, תיאולוגיות וכד' אצורים באותם סימנים גראפיים שמעט מדי מאמינים מתייחסים אליהם כיום מבחינות אלה, וחבל.

 

[iricky]

על פניו

זה נראה הסבר יפה מאוד. כדאי אולי עוד להוסיף שהמונח "ספר התורה" הוא לשון סמיכות, והלוואי המתלווה לסמיכות יתיחס תמיד לנסמך ולא לסומך. כמו לדוגמה ב"מאזני הצדק האלה" ולא "מאזני הצדק הזה".
זה מובן מאליו שאין משנים את הכתוב, אבל השאלה מה טעם נקט הכתוב לשון כזו ולא אחרת היא שאלה נפוצה בפרשנות.

 

[u r i el]

איך נוכל להיות בטוחים

שהכלל שניסחת ש"הלוואי המתלווה לסמיכות יתיחס תמיד לנסמך ולא לסומך" אכן תמיד מתקיים ?

 

[iricky]

זו דרך הלשון התקנית

 

[אשר אטדגי]

אם עד עתה הייתי בספק, עתה הוחוור לי אשר חשדתיו קודם

יש בי הרושם, והוא מלווני, שעל ופסיעה, מיום שהחלנו לדון בנושא זה - שאינו אלא מחלוקת בסיסית בנוגע להגדרות בסיסיות עוד יותר באשר למהי פילוסופיה בהקשרה הנוכחי ובכלל, שאני מוכרח להודיעו בשער בת רבים. אני מצר מאוד לומר לך - שתגובה ועוד תגובה מאיתו, מחזקת אצלי את הרושם שכב' מתייחס אל הפילוסופיה כאל "יש" סובסטנציאלי. משל הייתה איזו יישות נפרדת מהאדם החושב, כל אדם חושב, בעלת הגדרות אקסטרניות המיוחדות לה, ואך ורק לה, שיש ואדם יכול להשתמש בה, ויש יכול להזניחה. יש האוחזים בה, ויש המבעטים בה פרסה. ולעיתים, ראייתך את הפילוסופיה מרחיקה מסע והופכת אותה ל"יש" אונטולוגי ממש. היינו היא עומדת כשלעצמה- נפרדת ומביטה, כחוצן מומצא, אשר ייצרו להם בני האדם בעלי מונוקול ופלומת פדחת מדוללת, וממתינה עד שיבוא סכין איזמל "רציונלי" ויגע בה מעדנות. אין זה אלא מיראז' מופרך - שהינו כשל לוגי מובנה, שבו הגדרתו של הדבר באה לו מאופיים, הנהגתם, מראיהם ודעותיהם של מרבית אלו המתעסקים בו. משל לאינסטלציה - אשר תוגדר ע ידי המתעסקים בה. כלומר, אין האינסטלציה שם כולל לתשתית מים וביוב - אלא בעלי המקצוע שמתעסקים בה נותנים לה את הגדרתה. ופועל יוצא ומוכרח, שאם אינך אינסטלטור מקצועי בעל חריץ ישבני חשוף- אינך יכול לאחוז בפומפה, ואם אוחז אתה בה אז מוכרח שתהא בעל קמט ישבני גלוי. והנמשל בעניננו: אין הפילוסופיה מוגדרת אלא על ידי רוב הפילוספים שמתעסקים בה - היינו קוי דמותם ודעותיהם.
אז להווי ידוע, ידידי, שהפילוסופיה במהותה היא אנליזה חשיבתית. ואם תרצה בלשון שלא תעורר בך קבס אקדמי/דמוני - אז נאמר שאין הפילוסופיה אלא ניתוח תכני חשיבה. ניתוח חשיבה באופן כללי, מחייב קטגורליזצייה - היינו הבחנת על ידי הבניית קטיגוריות המוכרחות בכוח על ידי האדם החושב, וזה כולל גם ילד בן 5. חשיבתו של האדם מכריחתו עם בואו לעולם לניתוח מציאות, ובשל תופעה שאינה מובנת דיה או יותר נכון לא יודעים מהו מקורה אל נכון, הוא מחוייב לתחם מציאות זו ותופעותיה המוחשיות, הניסיוניות, המטאפיזיות יו ניים איט, בקטיגוריות (היינו סיבתיות, צורה, מרחב, זמן וכו'). אדם הנעדר חשיבה כזו הוא או לוקה במוחו, או חולה נפש.
פילוסופיה - במקור אהבת החוכמה, היא חשיבה על החשיבה הטרוויאלית - היינו ניתוח תכני החשיבה האורדינריים. הרגילים. כלומר, כל אדם חושב ש-X קודם ל-Y. יבוא האדם החושב על חשיבתו, וינסה לבחון למה? הוא יחשוב על החשיבה האלמנטרית. הוא יערוך אנליזה הגותית, וייתן לה תשובות או תיאוריות שונות ומשונות.
אני יודע שלא רבים אוחזים בכך, ואולי אתה אחד מהם, אבל אני כן מאלו שאוחזים שביהדות קיימים בני אדם חושבים, כי העוסקים בה הם בכלל אדם. וקיימים יהודים בכל הדורות והעידנים, החזק במושבך, מושב רם ונישא, אשר ידעו לחשוב גם על חשיבתם. חז"ל, כך אני אוחז, היה כאלו. והם ניתחו כל דבר - ואין התלמוד אלא קוקנקורדציה אנליטית שמבחינת כמותה והיקפה אין שני לה בכל הזמנים ובכל התקופות. וחז"ל מנתחים כל דבר. החל מניתוח האיך, המה, וגם הלמה..? ניתוח "הלמה" - זוהי פילוסופיה ביי דפנישן, בהגדרתה המזוקקת ביותר. נכון, שהיו כאלו שעסקו יותר בניתוח ה"איך" (היינו פוסקים), ה"מה" (בלשנים, מסורה) ו"הלמה" (הוגים). אך כל אחד מהם - לא ראה בפילוסופיה דבר מה "חוצני" משום שהוא בעצמו השתמש בו. ואם תמצא התייחסות שלילית אליה היא אינה נובעת ממהותה, אלא משמה היווני בעל הקונטציות השליליות שהיא מעוררת, שוב בשל הכשל הלוגי שכנראה אף אתה נפלת בחיקו. כך עם ריה"ל, כך עם הגר"א ואחרים - ששניהם היו פילוסופים ביי דפנישן, רק שחלילה לא תקרא להם בסמנטיקה זו - אלא כ"חושבי שמו".

ועל כן, תגובתך שהעלית בנוגע לדבריי, שלא נועדו אלא כדי להוכיח לך כיצד חז"ל ניגשו בחשיבה אנליטית לפסוק עצמו והשתמשו בכל הקטיגוריות החשיבתיות על דעתך כדי לענות על כך - שאת חלקם אני מכיר, וחלקם תמצא בהם הבאי אין מספר, יש אחרים ומנוגדים להם תכלית ניגוד, מימינך אלף ומשמאלך רבבה, לא תשבע ולא תקיאנו. ואף אתה ידידי אוריאל, מבלי משים, או שעם, לקחת את תגובתי שלי והשתמשת אתה בה וניתחת אותה לנתחיה על קרביה וכרעיה, כאחרון הפילוסופים בעלי מונוקול ופדחת. ומדוע תעזוב מקור מים חיים לחצוב לך בורות נשברים אשר לא יכילו המים?

 

[u r i el]

עזוב אותך, ר' אשר ...

לא אני ולא מידת הבנתי ולא כשלַי הלוגיים ולא בורותי 'פילוסופיה' מהי, הם אלה ששווה לשפוך דיו בעבורם.

ה' ירד על סיני ? כן או לא ?
עוקר הרים או סיני ?
זו השאלה.

לפחות מבחינת ליבוביץ, שבעצם מודה בעצמו שאין הוא דובר את השפה הדתית - ברור לו, וכך גם לך ולי שה' לא ירד על סיני, וכך חושבים אתנו כל הכופרים כמוהו ובעקבותיו. מצדי אל תקרא לזה פילוסופיה - אמונה דתית זה לא בכל מקרה.

 

[חיים פרידמן1]

האם חז"ל ורש"י היו כופרים?

שמות כ יט ברש"י בשם המכילתא: "כי מן השמים דברתי עמכם" - "וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם "מן השמים השמיעך את קלו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה". כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ. דבר אחר ... (מה שכתבת למעלה)".
האם אונקלוס הגר היה כופר? כי הוא מתרגם "ואתגלי ה' על טורא דסיני". איזו טוגה לבש אונקלוס?
הפילוסופיה אינה אלא שפה. מה משנה אם אתה לומד תורה באידיש בארמית בגרמנית או ביוונית?

 

[u r i el]

עזוב אותך גם אתה ר' חיים המלומד ....

האם אלהים שלך השמיע את קולו או לא השמיע את קולו מהשמים ?
האם אלהים שלך התגלה או לא התגלה על הר סיני ?
אתה יכול לענות לי ביידיש, ארמית או גרמנית.

הפילוסופיה איננה אלא שפה. הפילוסופיה היא קטגוריה מחשבתית שמחוייבת ללוגיקה, לשכל הדיסקורסיבי. זה לוגי שאלהים דבר מהשמים או התגלה על הר סיני - כן או לא ?

 

[חיים פרידמן1]

האנשים למרגלות ההר שמעו קול. על זה אין חולק

באיזה מובן הקול הזה הוא קולו של אלוהים? גם כאן המתרגם הפילוסוף דואג להוסיף מילה: מן שמיא אשמעך ית קל מימריה. וזה הן אונקלוס והן יונתן.
האור החיים הקדוש מוסיף בביאור בדברים ד' י"ב על הפסוק "ותמונה אינכם רואים זולתי קול": "קשה, איך יוצדק לאמר על התמונה זולתי קול שהיא השמיעה? ולפי מש"כ בפסוק שלפני זה שהמלאך שהוא הדיבור עצמו היה מדבר עם כל אחד והיו ישראל רואים אותו, וכן תמצא שאמרו רבותינו ז"ל בפסוק וכל העם רואים את הקולות, ומעתה חש משה שיחשבו ח"ו כי זהו אלהי ישראל אשר ראו עיניהם, לזה אמר ותמונה אינכם רואים זולתי קול". האור החיים הקדוש, מרוקאי אסלי, ראה לנכון להדגיש שהקול הזה איננו אלוהים.

 

[kaner91]

ולעומת זה

רש"י על שמות ז ד: "את ידי, יד ממש, להכות בהם"

 

[חיים פרידמן1]

יד ממש ולא ידי ממש.

רש"י רוצה להדגיש ש"בנטותי את ידי במצרים" הוא לא רק כינוי ל"והוצאתי את בני ישראל מתוכם" שאם היינו מפרשים כך הרי שנטיית היד אינה אלא כינוי לפעולה שעושה ה', אלא יש כאן אמירה נוספת שקשורה למכות שקדמו ל"והוצאתי את בני ישראל מתוכם", ובמובן זה היד הוא לא כינוי לפעולה, היינו לפעולה של "והוצאתי את בני ישראל מתוכם", אלא יש כאן אמירה נוספת שהקב"ה יכה אותם, והמשפט "בנטותי את ידי על מצרים" הוא כינוי למכות, שבתוך משפט זה שכולו כינוי, המילה יד היא כפשוטה.

 

[kaner91]

צולע

 

[חיים פרידמן1]

הרי רש"י בפרוש כותב שהכתוב משבר את האוזן במה שהיא יכולה

לשמוע, ומנמק זאת בכך שכל הדברים שבהם הכתוב מכנה את ה' הם ברואיו! אז מה אתה טוען? שרש"י סותר את עצמו?

 

[חיים פרידמן1]

ואגב, גם על זה אומר האוה"ח "ידי ממש כביכול"

 

[חיים פרידמן1]

וגם הגור אריה למהר"ל כך מסביר. ש"יד ממש" הוא דברה תורה כלשון

בני אדם. וזה ממש כדברי. עוד צולע יחד אתי. והוא עוד משלכם.

 

[אשר אטדגי]

עזוב תעזוב עימו..

אני לא מבין עתה את טענתך מהי? האם אנו דנים כעת מהי אמונה? או/ו במה אנשים מאמינים?

אמונה מעצם טבעה איננה רציונלית והיא שייכת לתחום שהוא חסר לוגיקה במהותו באדם עצמו מעיקרא - היינו רצונו.. ואין זה קשור לדת ככלל וליהדות בפרט, אלא לכל תחומי החיים האנושיים הקשורים לתחום הקונאטוס (והם עיקר): לאהבה בין עלם לעלמה, לחימוד ממון, למלחמה ולמה שתצביע, אם תצביע, בבחירות הקרובות. היינו למה שמבדילים אותנו מהדביבון המצוי.

העובדה שאני ואתה מחוייבים ללוגיקה, מחייבת גם את זולתנו, ואין המאמינים באלוהים ובתורתו שונים מכלל זה. אך העובדה שאתה ואני, בהנחה סבירה, אהבנו מעודנו, גם היא אינה שועה לרציונליות ואיגיון שולט בכל מכל בה. ואם נחשוב קצת יותר נגיע מהר מאוד למסקנה רציונלית ולוגית כאחת שקיומו של העולם הזה ואנו בתוכו גם הוא אינו רציונלי כלל ועיקר. זו המציאות ואיתה עלינו להתמודד, בכלים העומדים לרשותנו.

אלא מה? עלינו להבחין האם אנו מאמינים באילוזיה או באיזושהי דוקסה מופרכת מעיקרא שקנתה לה אחיזה - כלומר האם באיגיון הקונאטיבי קיים איזשהו היגיון, שאינו מחוייב בו במהותו . ז"א: האם רצוני קשור למציאות ואפשרי בו במסגרת היתכנותו. או אם תרצה, האם אני מאוהב בעלמה או שמא בפיקציה שנראית לי עלמה. ומוחו של האדם מסוגל להבחין בזה (אם אם כן הוא לוקה בנפשו). והשאלה היא האם התורה היא פיקציה בעלת היתכנות או לא היא שאלה קיימת ועומדת. לייבוביץ ענה עליה יפה מאוד (כמובן בהסתמכו על אחרים אבל הבו כבוד לאכסניה) והוא מתחיל בשאלה לא מ"וירד ה ' על הר סיני", אלא מהמילה הראשונה: "בראשית". ותשובתו ודאי ידועה לך - שאין התורה טקסטט אינפורמטיבי לעולם ועל העולם וכו' וכו'.

ברור לך, שכל מה שאנו דוברים עכשיו, לא קשור לדיוננו הראשון, אבל מילא, חשיבותו אינה פחותה.

 

[u r i el]

אמונה ורציונאליות.

" אמונה מעצם טבעה איננה רציונאלית " - קביעה זו שאני מצטט מהודעתך לעיל מתיישבת באספקלריה ליבוביציאנית, שהרי מבית מדרשו היא לקוחה ולא זו בלבד אלא שהיא כפופה מניה וביה למה שהוא מגדיר אמונה, למה שהוא מגדיר רציונאליות.
מבחינת היהדות המסורתית הרווחת אין האמונה תוצר קונאטיבי בעלמא נוסח ליבוביץ ורציונאליות איננה רק מסקנה מדעית, תועלתנית שיש בה שיקול דעת וכו' וכו', אדרבא ואדרבא - ואפ' לשיטתו בהגדרת "רציונאליות" רוב רובם של המאמינים יאמרו לך שאין לך רציונאליות מובהקת יותר מאשר האמונה בבורא עולם ומלואו, ואמונה איננה ממלכת הרצון הפרימרי שלי, הבלתי מנומק למרות כשלון מעמד הר סיני, כך שדבריך לעיל, לא רק שאינם עונים ישירות להודעתי הקודמת אלא שהם כלל אינם "תופסים" מחוץ לד' אמות הגותו של מורנו, שאתה ואני ועוד כמה תלמידים ספורים מקבלים אולי בשתי ידים פשוטות.