מעניין לי לקרוא את הפורום הזה

[Mלביאה]

מעניין לי לקרוא את הפורום הזה

אני אם. נתקלתי פה באמהות נוספות- חלקן שלמות עם אימהותן כך שנוצר עמן דיאלוג טוב, חלקן לא לחלוטין שלמות בעניין והן כאן אולי בשביל להיות עם להרגיש בלי... והיתר (התוקפניות) - באמת מיותרות כאן... מה שמעניין לי פה, מעבר לכל אלו הוא שאני חיה עם אחד שלא רוצה ילדים. מעולם לא רצה- חוץ מפעמיים, כשיצרנו אותם. וגם הוא היה מודע לזה מגיל צעיר, לכן אין בי שום הטלת ספק בהחלטתכן כי אני יודעת מקרוב ש"קיימת תופעה כזו"

אז איך חיים ככה? -לא פשוט. זה לא שהוא לא אוהב אותם. הוא אוהב אותם אהבת נפש וקשור אליהם מאוד (במיוחד אל הגדול, בן שנתיים. הקטן קטנטן, וריחוק- מה בגיל זה נפוץ גם אצל אבות שרוצים באבהות), אבל ידוע וברור בינינו שהיה מחזיר את הגלגל לאחור. ולפעמים לא... האהבה שלו להם גורמת אצלו לקונפליקט עמוק בין טבעו למצבו. הוא אוהב אותם, אך לא אוהב לטפל בהם, להיות אתם יותר מדי, לגדל אותם. הוא אוהב אותם, הם ילדיו, אך הוא סולד מן האבהות. לא רוצה להיות אחראי לאיש, לא רוצה להיות תלוי באיש. אני בדיוק ההיפך, תמיד ידעתי שאהיה אמא. גם כשנפגשנו והוא אמר לי שאין סיכוי שאי פעם יהיו לו ילדים אמרתי "בסדר", כי באותו הרגע זה לא הפריע לי, כי גם אני לא רציתי ילדים נכון לאותה העת. אבל ידעתי בתוכי שיהיו לי ילדים, וממנו. וגם זה הגיע. לא מתוך מניפולציות שלי- רמת ההבנה בינינו ואחת את השני עמוקה מכדי שיהיה סיכוי לאיזו שהיא מניפולציה להתקיים. סתם כך לזוג חברים נולד תינוק ומשהו ניצת בו. וכשהרצון לילד מתעורר- אפשר להתגבר עליו- פשוט להתעלם ממנו עד שהוא דועך עם הזמן (אך תמיד נשאר ממנו משהו, עובדה שיש לנו עוד ילד), רק שבזמן הזה נכנסתי להריון. אני הרגשתי שאני עדיין לא ממש מוכנה לזה, אבל מצד שני חשתי כי זו הזדמנות שלא תשוב אז הלכתי עם זה למרות זאת (לימים הוא אישר את אבחנתי). הסערות החלו אחרי הלידה, כשהוא הבין את גודל הטעות, לשיטתו. הוא רק חיפש איך לא להיות במצב הזה. לעולם לא ניפרד, זאת אנו יודעים. הוא אומר לי שכשהילדים יתבגרו לאנשים- אז הוא יסתדר איתם. תמיד אומרת לו דברים בסגנון "אבל זה הילד שלך, איך אתה יכול..." או "...יכול שלא..." או בסגנון "עשית טעות- תתמודד!" ורק לאחרונה התחלתי להבין איך הוא רואה את הדברים, ושלשום נתוודעתי לפורום הזה שעשוי להקל עליי לראות את הדברים באור שלו. יותר מבינה את הצד שלו אך לא מקבלת ואין סיכוי בעולם שאקבל אי פעם. לא רק אצלו אלא אצל כל אחד ואחת שהביאו ילדים ולא עושים כמיטב יכולתם לדאוג לרווחתם מכל בחינה שהיא. יש לי הרבה תובנות בנושא, מקווה למצוא הזדמנויות להשתתף בפורום הזה, שבכנות- נראה לי שיעניין אותי מכל פורום הורים שהוא... אז שלום ונעים מאוד לכולן...

 

[I s t a r]

חושבת שזה יפה

שהצלחתם לגשר על הפער הזה ואיכשהו למצוא שביל באמצע . עם זאת, חייבת להגיד שהילדים ישלמו את המחיר של אב שלא ממש רוצה אותם בכל ליבו- ילדים מרגישים כאלה דברים ,באנרגיות,באויר. מצד שני, אני מאמינה שנשמות בוחרות באנשים מסוימים להוריהם ולכן, כפי הנראה יוכלו לחוות דרכו את התיקון שלהם. בכל מקרה, יפה שבחרתם שלא להיפרד על זה ןבכל זאת למצוא נקודת אמצע, אני רק מקווה שאף אחד לא אומלל מהמצב הזה, במיוחד האב שאני מבינה אותו מאוד.

 

[Mלביאה]

לא נכון לומר שהצלחנו לגשר על הפער

הוא לא משלים עם זה שיש לו ילדים ואני לא משלימה עם זה שכזה הוא אביהם של ילדיי. הילדים בהחלט משלמים מחיר, ואין סיכוי שאוכל להשלים עם פגיעה בהם. לא יודעת איך להסביר לך את המצב... הוא כן רוצה אותם בכל ליבו ואוהבם, אך עצם טבעו לא מאפשר לו לתפקד כאביהם. נמצאנו על סף פרידה לא פעם, ותמיד סביב הסוגייה הזו, אך יודעים שאיננו יכולים לחיות האחד בלא השניה. אך למען האמת, לרוב גורלות ההיפרדות נפלו דווקא משום שהבנו שאנו לא מסוגלים להפריד בינו לבין הילדים. מצדם, אך בהחלט גם מצדו. האימהות כאן שאומרות לכן "כשיהיה לכן ילד תבינו"- צודקות חלקית, באמת אי אפשר להבין אהבה לילד עד שלא נולד לך ילד. אבל זה כל מה שזה. מה שהן לא מבינות זה שהאהבה לילד לא מספיקה לגידולו, דרושה באותה מדה אהבה עצמית, ואדם שעשה מעשה שנוגד את האהבה העצמית שלו, גם אם הוליד מעשהו אהבה כה טהורה כאהבה לילד- לא יוכל להשלים עם מצבו בשום פנים כי זה סותר את מה שהוא, ואם מדובר באדם כבעלי, שהוא נחרץ וחסר פשרות כמעט בכל דבר ועניין לא כל שכן בענין שכזה- גם לא יהיה מסוגל להתגמש למען גידול ילדיו.

 

[I s t a r]

אני מאוווווווווווד מבינה את בעלך

מאוד. בסך הכול הוא תמיד היה הוגן ותמיד אמר לך שזה לא הוא ושהוא מרגיש היטב ביטה שהוא לא מרגיש שחלק ממנו זה להיות אבא.(_לפחות כך הבנתי) . מוזר לי שלמרות זאת הוא הסכים לאבהות- אבל זו החלטה שלו. משום מה הוא בחר ללכת נגד האהבה העצמית שלו (כפי שתיארת זאת) והוא משלם את מ\המחיר וגם צאצאיו מן הסתם. את יכולה להזמין אותו לכתוב כאן גם- אם ירצה. ברוכה הבאה.

 

[QueenOfMagic]

אין לי מושג איך לענות לך

כי אני לא יודעת איך את רואה אותי...ואת האמת שלא ממש אכפת לי. אבל צר לי להגיד לך שאם בעלך לא מסוגל לדאוג לילדיו בצורה כנה והוא לא רוצה לדאוג להם או לטפל בהם אז המצב הוא לא טוב. אני לא מכירה את בעלך אבל אם הוא מהסוג ש"סופג" הוא עלול להתפוצץ ללא יעוץ פסיכולוגי בעיניין!! ואם את חושבת שהילדים לא מבחינים בזה שאבא לא ממש בצורה כנה עם כל הלב אוהב אותם את טועה...זו התעללות, אומנם לא פיזית, בילדים!! חבל שלקחת בחור שלא רוצה ילדים ועשית לו את חיים מסובכים.. זו דעתי..תחלקי עליי אם בא לך (לא בדיוק הבנתי אם הוא רצה אותם או רק חשב שהוא רצה אותם או שלא רצה אותם וכפית אותם עליו...בחיי שאני לא מכירה אותך או את הסיטואציה רק את מה שאת כתבת).

 

[chinabird]

למה לך לענות? אאל"ט, שום שאלה

לא נשאלה.

 

[QueenOfMagic]

היא הרי ציפתה לתגובה

ובאמת שלא היה לי מושג איך לענות לה כתגובה. הרי היא חיפשה מה?? הבנה?? הרי אני לא מסוגלת להבין מישהי שתיחמנה את בעלה לאבהות כשהוא לא רוצה זה. זה הדבר הכי נוראי שיש..לעשות משהו כנגד רצונו של אדם אחר. ועוד ביודעין!!!!!!!! אני בחיים שלי לא הייתי עושה את זה לחבר שלי..ואצלי זה הפוך הוא רוצה ואני לא..אם זה יימשך אין לנו מה להיות ביחד. הרי אני לא אעצור בעדו מלהיות אבא וזה בהחלט לא יהיה פייר לתחמן אותי להיות אמא... אז לא ידעתי איזו תגובה לתת לה...יכלתי להתעלם אבל החלטתי שלא..כי אני מרחמת על בעלה...מאוד..

 

[Arfilit]

היא תיכמנה?!

מאיפה הבנת שהיא תכמנה? היא אמרה מפורשות ששום מניפולציה לא היתה אפשרית - אז שקר ישיר?! נראה לי שזה לא המקרה. היא עשתה לו? היא לא עשתה לו כלום - הם עשו ביחד. ומן ההסבר שלה הבנתי שהוא מצוי במלכוד שאין כדוגמתו - כי הוא אוהב אותם אהבת אמת ואהבת עולם (ואני מעריכה שהם יודעים ומרגישים זאת) - אבל זה לא סוג של אחריות שהוא היה בוחר בו. יחד עם זאת - על האהבה הז הוא כנראה לא רוצה ולא יכול לוותר.

 

[Mלביאה]

ממש כך, ערפילית.

ואודות התחמון כביכול- זה הוא זה שמשך להבאת הילד הראשון בזמנו.

 

[רווינסרה]

למה?

 

[habubnik]

קודם כל ברוכה הבאה

שנית, זה יפה שהאהבה שלכם חזקה מספיק כדי לגשר על פערים כאלה גדולים. איך חיי היומיום בין האב לילדים? (בן כמה הגדול, אם אפשר לשאול) הוא מעניק להם אהבה ותשומת לב? או שהוא מתרחק מהם ככל האפשר... אני מאמינה שבנים זקוקים לאב ברמה מסויימת שאם לא יכולה להוות תחליף, את מרגישה שהוא "מתעלה" על עצמו ונותן להם מה שהם צריכים?

 

[Mלביאה]

הגדול בן שנתיים

ו"עושה לו את המוות"- מבחינתו. סביר שרובכן אינכן יודעות- שנתיים נקרא גם "גיל המרי"... "בנים זקוקים לאב ברמה מסויימת שאם לא יכולה להוות תחליף"- זה נכון. מתעלה על עצמו? מדי זמן יש איזה יום- יומיים שהוא משתחרר קצת... יש תקופות ויש תקופות.

 

[habubnik]

אני

נותנת לך הרבה

על החוזק הנפשי והפיזי, לעמוד בגידול של שני ילדים (ועוד פעוטות) בלי האפשרות לסמוך ב-101% על הזוגון שלך...

 

[קונכיה סגולה]

האמת שאני מרחמת עליו.

חבל שהוא בחר משהו שכל כך לא מתאים לו-וחבל גם לילד שבטוח חש את הדחייה הזן.

 

[inbal76]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

מעניין מאוד לקרוא את סיפורכם. אני חושבת שהכנות של בן זוגך היא דבר חיובי מאוד. הוא לא נכנע למוסכמות שאומרות לו "ככה אתה חייב להרגיש!" אלא הוא פשוט - הוא עצמו. רגשות אבהיים זה לא בהכרח הדבר הכי טבעי בעולם. (ככל הידוע לי "אבא" זה בכלל לא דבר שקיים אצל רוב בעה"ח בטבע.) יכול להיות שהלחץ הכפוי הזה להרגיש דברים שלא באים לו בטבעיות הוא מה שמעיק עליו יותר מהכל. אז לא צריך ללחוץ עליו. אין לו שליטה על מה שהוא מרגיש. אמרת שהוא אוהב אותם - זה כבר משמח. בוודאי שזה לא המצב הכי אידיאלי לעשות ילדים, ובשבילו עדיף היה להחזיר את הגלגל כמו שאת אומרת... אבל אי אפשר, ולכן צריך לעשות מה שאפשר כדי להפיק את המירב ממה שיש. אז אולי הוא לא יהיה "אבא השנה 2004", אבל זה לא אומר שהוא יהיה אבא רע. אני נוטה לחשוב ולקוות שדווקא בגלל שהוא כל כך כן עם עצמו ומודע לרגשותיו יש סיכוי שהוא יצליח להתמודד טוב יותר עם הקונפליקט. יש מן הסתם הרבה אבות, שגם להם האבהות היא לא בדיוק הדבר הכי טבעי, והם לא מתים לטפל בילדים שלהם, אבל הם לא מעיזים להודות בזה בגלל המוסכמות, ואז יש מרירות וכעס שנצברים בפנים ויוצאים בכל מיני דרכים... שהילדים סובלים מהן לא פחות.

 

[Aisha]

../images/Emo141.gif

אני חושבת שזה ככה אצל הרבה גברים. הם רוצים וגם לא ממש או שהם לא מתנגדים. זה פשוט פחות מדבר אלהם. ככה זה היה אצל אבי. לגבי ילדים קטנים זה גם די נורמלי

 

[H a m b u r g]

אני בת

לאב שתמיד היה מוצהר וידוע שהוא לא רוצה ילדים, והסכים שאבוא לעולם רק בגלל הרצון העז של אמא שלי. אכן רוב מלאכת גידולי נפלה על אמא שלי. מצד שני, הוא אהב אותי והשקיע בי, והייתי מודעת לכך, בד בבד עם הידיעה שהוא לא רצה אותי - זה אולי נשמע סתירה אבל זאת הייתה התחושה בה גדלתי. ברור שזה חבל שילדים באים מתוך קשר שבו מלכתחילה אחד מבני הזוג לא חפץ בהם, אבל יש הרבה אבות שמאוד רוצים ילדים ועדיין הם אבות גרועים, מכל מיני סיבות של האישיות שלהם, בגרות נפשית, העדר פנאי וכו', ויכולים לגרום נזקים גדולים הרבה יותר לילדים שלהם.

 

[Mלביאה]

מעודד לקרוא ../images/Emo13.gif

במיוחד את אי המרמור וההבנה שלך אותו.

 

[cha ching]

קודם כל, נעים מאוד ושלום גם לך! ../images/Emo13.gif

חבל שהוא עשה משהו שלא היה שלם איתו. אבל אם את שלמה עם זה שאת היא היחידה המטפלת והמגדלת שלהם- אז בכיף..

 

[רווינסרה]

וואו

את נשמעת לי אישה מאד חזקה. לקבל החלטה מודעת שכזו לגדל שני(!!!) ילדים בלי הרבה עזרה מעשית מהבעל(אם הבנתי נכון את דברייך)-צריך הרבה כוח נפשי ואומץ. מעריכה אותך. לגבי "הוא אומר לי שכשהילדים יתבגרו לאנשים- אז הוא יסתדר איתם" זה נראה לי משפט מפתח ששווה לך לצלול לתוכו כשיהיה לך את הכוח. איך שאני תופסת את זה, ילדים הם חברים ובמיוחד ככל שהם גדלים. בגלל זה,אגב, היחסים איתם צריכים להיות מושתתים על כבוד ולא על כוחניות. ילדים שגדלו עם אב שלא ממש רצה להיות בחברתם או א נתן להם מספיק חום ותחושת בטחון לא יהפכו בן לילה לאנשים מבוגרים שפתאום תהיה להם מערכת יחסים עמוקה וקרובה עם אביהם. זה לא הולך ככה. כולנו צמחנו להיות מבוגרים מתוך הילדים שהינו,לטוב ולרע. נכון שאפשר להתמודד עם העניינים הקשים של הילדות בטיפולים כאילו ואחרים אבל אין קסמים ואין ניסים.