על ערכים פרדוקסים וקשקושים (1)
השאלה היא, דוקטורי היקר, מהו מעמדה של הלוגיקה שבשמה אנו טוענים על דברים שהם קשקוש, מול הרצון והבחירה, שאנו מניחים (כמו שאנו מניחים את חוקי הלוגיקה). הרי בעצם היכולת לרצות משהו טמונה ההנחה שביכולתנו להתעלם מחוקי הלוגיקה, שכן הרצון איננו ניתן לנימוק רציונלי הוא "שובר" את המציאות ואת החוקים שהיא כפופה להם. על כן יש להבדיל בין השכל והתנאים שלו (חמורי הסבר) ובין הרצון. אני יכול לרצות משהו חסר כל ביסוס רציונלי, כי הרציונל למעשה לא עומד בבסיס שום הכרעה שלי. הטענה היא ש"אין זה פרדוקס דתי" בנויה, לדעתי, בדיוק על הבחנה זו. כלומר אמנם יש פרדוקס לוגי, אך הרצון (בין אם דתי בין אם אחר) לא כפוף למושג ה"פרדוקס" כלל, ששייך לתחום השכל. אבל זו עדיין לא תשובה טובה. כי אמנם ההכרעה לקיים מצוות היא הכרעה שאיננה זקוקה לשום צידוק רציונלי, ואם תשאל אותי: למה? אני תמיד אוכל לענות לך: ככה! (כמו כל הכרעה של כל אחד) אבל ברגע שאני אומר "אני עובד את אלוהים" אני לא רק מביע רצון אלא אני מנסח משפט מהתחום הקוגנטיבי הכפוף לחוקי הלוגיקה וההכרה. כי אמנם הרצון כפעולה לא כפוף ללוגיקה, אבל מושא הרצון כן תלוי בהכרה השכלית שלי ("אני רוצה אישה" – משמע שאני יודע אישה מהי, "אני עובד את אלוהים" – משמע אני יודע עבודה מהי ואלוהים מהו, וכן כל משפט שאנסח הוא תמיד כפוף לחוקי הלוגיקה וההכרה, שכן משפט הוא יצור קוגנטיבי). ולכן השאלה שנותרת היא האם לדבר על אלוהים כשלילה גמורה של כל מה שהוא יש, איננו פרדוקסקלי, האם "אלוהים איננו ניתן להכרה" או "אלוהים הוא מה שאין אני יכול לעולם לדבר עליו" אינם כי אם משפטים כמו "הג´נטומלו הוא ידידו הטוב ביותר של הגריזומט" או "הצעצור יותר כחול מאברום". (וכאן הדיון חוזר לרמב"ם בעל תורת התארים השליליים, ולכן הזכרתי את הבן של מימון). במידה ועצם מושג האלוהים כשלילה טוטלית הוא לא פרדוקסלי (ועל כך בהזדמנות אחרת), אז בהחלט אני יכול לומר אני מקיים את המצוות, מתוך כוונה (לא מנומקת) שלא לעבוד שום דבר בעולם, שום דבר בעולם = אלוהים. זאת בלי להתחייב לכך שהוא רוצה בכך או שהוא זה שציווה, או לכל הכרה אחרת (שכן היא הכרעה לא רציונלית) מלבד זה שאני כן יודע שאני לא רוצה במעשה זה לעבוד שום דבר שישנו בעולם (שזה לא מושג פרדוכסלי, על בסיס ההנחה שהנחנו) צרכים, טובת האדם, איחוד חתולי כל העולם וכו´. הסוד של העניין טמון בהגדרה השלילית של אלוהים, ואז אם אני מתכוון לא לעבוד שום דבר שאני מכיר כיש בצורה טוטלית, אז יש מובן לוגי לביטוי "עבודת אלוהים" מה גם שאין הצדקה לוגית לעבוד אותו. אם כן, כל מה שנותר לנו זה לברר האם אלוהים כשלילת הכל הוא מושג רציונלי. (ולשם כך בין השאר עלינו לקרוא ביחד את הרמב"ם) מבלבל? אל תתפלא אם גם אני לא מבין לגמרי את מה שכתבתי, אבל יחד עם זאת זה שווה מחשבה.