מעשה בחתול
זקני אותו הדור טוענים היו שהכל התחיל באותה מסיבה מפוקפקת שערכתי בביתי. המדקדקים היו אומרים שהכל החל עוד קודם כשהשכן שלי אימץ חתול קטן ואפור. ייחודו של החתול המאומץ היה בכך שהיה דומה שתי טיפות מים לחתול רחוב. חתול אפור מנומר במעט כתמים לבנים עיניו ירוקות וגודלו קטן מהממוצע. בחוזה שחתם שכני עם בעלת הבית חתם גם על סעיף אכזרי האוסר עליו להכניס בעלי חיים לביתו, כיון שהזדמן החתול לידיו ולא רצה לעבור על מצוות צער בעלי חיים החליט לאמץ את החתול למרות העבירה על הסעיף המפורש בחוזה. אינני יודעת אם עיקר השכן את החתול או שהיה החתול קטן מדי מכדי לעקרו בכל אופן העבירו את סדרת הטיפולים הנדרשת אצל הוטרינר כולל חיסונים וחיטוי נגד פרעושים. עד כאן הכל טוב ויפה. בעלת הבית אינה יודעת על החתול העבריין, החתול העבריין מצא לו בית ושכני שמח וטוב לב. באותו שלב הייתי גם אני טובת לב שכן לא הוטרדתי במיוחד לא מהחתול ולא מבעלת הבית ולא משאר בעלי חיים גדולים וקטנים. עד שביום בהיר אחד התהפך הכל. בערב שישי אחד ערכתי מסיבה בביתי ואחת מידידותי לא הסתפקה בנוכחותה המרנינה אלא הביאה עימה גם את כלבתה שהיתה מרנינת לב גם היא. כדי לדייק אציין ואומר שאף הביאה עימה חברה ממומרמרת ונרגנת שאכלה מהאוכל וברחה בלי לומר תודה אבל אין זה מעניין הסיפור. כטוב ליבינו באוכל ובשתיה בעיקר, קפץ עלינו רוגזה של חברת החשמל ובאמצע טרק סוער של מוזיקת פול מון יוונית כבה לפתע החשמל בביתי ויהי חושך. ריח חרוך עלה מכיוון ארון החשמל ויודעי דבר טענו שהמדובר בתקלה חמורה. בצר לי חייגתי מאה ושלוש ושלא כדרך הטבע הגיע אלי טכנאי לתקן התקלה. באנדרלמוסיה שהשתררה עקב החשיכה ברחה הכלבה החוצה ובעודה מדשדשת במדרגות חזר בעל החתול לביתו. תוך כדי שיחת נימוסין על בעיות השעה והמחסור באנרגיה והחזקת הפנס לטכנאי החרוץ, שכח בעל החתול את דלת ביתו פתוחה. זקני הדור היו אומרים שמאחר ולא היה רגיל בדרכי החתולים שכן זה זמן מועט לו בחברתם, קרה המקרה. המדקדקים היו אומרים שהלה חסר אחריות ומראש לא היה עליו לאמץ חתול. החתול שראה את דלת הבית פתוחה יצא לערוך הכרות עם חדר המדרגות, חתול קטן וטיפש, סקרן היה להכיר טריטוריות חדשות. כיון שיצא לחדר המדרגות נתקל בכלבתה המרנינה של ידידתי המרנינה, ובטיפשותו נתקף בהלה שכן לא ידע שאין דרכה של הכלבה להזיק לאיש, אבל מה לי להלין על אינסטינקטים חתוליים ששמרו על אבות אבותיו בחיים מזה אלפי שנים. בבהלתו שכח להיכן אמור הוא לברוח ובמקום לברוח לתוך הדירה פנה וברח לעבר הרחוב. כשהבחנו במנוסתו של החתול יצאה משלחת נכבדה לרדוף אחר החתול הסורר, ובראשה בעל החתול והכלבה כשאחריהם משתרכים הטכנאי כשסולמו בידו, אני עם הפנס הדלוק ועוד כמה סקרנים, מאורחי המסיבה, שהפכה בבת אחת ממסיבת ריקודים דינמית לארוע נכאים מאחר ואחד מידידי ניצל את החושך ואת החולשה שהוא הפיל על האנשים כדי להקריא משיריו שהיו מדכאים עד עפר וגורמים אפילו לבעל רצון החיים העז ביותר לרצות לשים את נפשו בכפו. ברחוב הצטרפו למשלחת עוד כמה אורחים בלתי קרואים שאחר כך נצלו את הצטרפותם למשלחת כדי להצטרף גם למסיבה, שלאחר שנדלק האור חזרה להיות מסיבה דינמית ותוססת, ובמאמצים משותפים ניסינו ללכוד את החתול. כאמור לעיל, לא ניתן היה להבחין בין ה חתול לבין חתולי רחוב אחרים וכשנואשנו מלחפשו, תפסנו את אחד מחתולי הרחוב והבאנו אותו לבעליו שאף הוא לא ידע להבחין בין חתולו הוא לחתול רחוב מצוי והציניקנים היו אומרים שלא היה יודע להבחין בין ימינו הוא לשמאלו של אחר ובין טוב לרע ובין עכבר לחולדה. וכך ארע שחתול רחוב שהיה רגיל להיות מגורש מביתינו במקלות ובנזיפות מצא את עצמו לפתע זוכה ליחס מלכותי וארוחותיו מוכנות לו מידי יום ביומו וישן את שנתו הקיסרית במיטתו של בעל הבית ואינו צריך לריב עם חתולי השכונה על התור לשרותים, אלא ארגזו מוכן ועומד ובכל עת שיחפץ עושה את צרכיו. וחתולו המאומץ של השכן החל את דרכו כחתול רחוב מצוי. מאחר ולא היה רגיל לחיי רחוב ניסה להסתפח לכמה חבורות משוטטות, אך עד מהרה דחקו את רגליו מכל מקורות המזון ומכל פחי האשפה והיה רעב ועייף, מיילל והולך ברחובות השכונה, עד שנפח את נשמתו מאפיסת כוחות. עלתה יללתו של החתול עד כסא הכבוד והתעורר קטרוג גדול על בניין מספר 16 ברחוב מסויים בתל אביב שגרמו לצער בעלי חיים ולמותו של יצור חף מפשע, בגלל להיטותם לחזור למסיבה ולהשתכר, ונגזר כי החתול ירד לעולם בגלגול נוסף הפעם כגור חתולים קטן וימרר את חייהם של דיירי הבניין. ובלילה בהיר אחד וחם עד אימה, כשישנו מעולפים במיטותינו, בחדרינו הלא ממוזגים וניסינו להתעלם מרעש מכוניות האשפה, בקעה את אויר הלילה יללת אימים. התהפכנו במיטותינו והנחנו כי אלו חתולי הרחוב המזדווגים בשעות אלו ועוד מעט ישוב השקט היחסי, אלא שהשקט לא שב. היללות נמשכו ללא הפוגה וכשיצאנו מביתינו בבוקר לעבודת יומינו, טרוטי עיניים מלילה ללא שינה, ראינו גור חתולים קטן, צבעו אפור, מנומר בחברבורות לבנות, יושב על המדרגות ומיילל. קשה היה להאמין שהיללות הנוראות הללו בוקעות מפיו של גור קטן כזה. אבל אין לנו להאמין אלא למה שעינינו רואות ובעינינו ראינו את הגור מוציא מפיו יללות המתאימות לזאב יערות מצוי. הנחנו כי אך מקרה הוא ויום או יומיים יעברו והגור יעזוב את השטח אך לא כך היה. ימים עברו והגור נשאר על מקומו מיילל בתוקף. כשלא נותרה לנו ברירה והלילות ללא השינה כבר נתנו את אותותיהם בעבודתינו התחלנו להניח לפניו מיני מאכלים. בתחילה שמנו לפניו אוכל המיועד לחתולים ומשסרב שמנו לפניו חלב ומוצריו שהתיישנו במקררינו. כשסרב גם לזאת והמשיך ביללותיו המחרידות, שמנו לפניו נתחי בשר ישנים, משסרב גם להם קנינו במיטב כספינו נתחי בשר צלי משובחים שאין לקנותם אלא במעדניות המוכרות, כשראה הגור את בשר הצלי אורו עיניו ופנה לאוכלו בלהיטות. כשסיים את נתחי הצלי גרגר בהנאה ופנה לישון על המדרגות. יחסית לגודלו של הגור היה הלה צורך כמויות בשר אדירות ונאלצנו לקנות שני קלוגרמים של בשר משובח מידי יום ביומו, כי בפחות מהכמות הזו היה הגור מחריש את אוזנינו ביללותיו, שנעשו חזקות ואימתניות יותר, ככל שאכל יותר בשר. ומאחר ואין דיירי בניין 16 עשירים מופלגים וכשהם הולכים למסעדה לאכול סטייק, מחשבים הם את כספם מראש ואינם אוכלים בשר אלא בשבתות וימים טובים בלבד, היה נטל קניית הבשר כבד עלינו מאוד ונאלצנו לקמץ בהוצאות אחרות, כדי להשביע את החתול הגרגרן ואנין הטעם, שלמרבה הפלא נשאר עדיין בגודלו המקורי. המשך מייד...
זקני אותו הדור טוענים היו שהכל התחיל באותה מסיבה מפוקפקת שערכתי בביתי. המדקדקים היו אומרים שהכל החל עוד קודם כשהשכן שלי אימץ חתול קטן ואפור. ייחודו של החתול המאומץ היה בכך שהיה דומה שתי טיפות מים לחתול רחוב. חתול אפור מנומר במעט כתמים לבנים עיניו ירוקות וגודלו קטן מהממוצע. בחוזה שחתם שכני עם בעלת הבית חתם גם על סעיף אכזרי האוסר עליו להכניס בעלי חיים לביתו, כיון שהזדמן החתול לידיו ולא רצה לעבור על מצוות צער בעלי חיים החליט לאמץ את החתול למרות העבירה על הסעיף המפורש בחוזה. אינני יודעת אם עיקר השכן את החתול או שהיה החתול קטן מדי מכדי לעקרו בכל אופן העבירו את סדרת הטיפולים הנדרשת אצל הוטרינר כולל חיסונים וחיטוי נגד פרעושים. עד כאן הכל טוב ויפה. בעלת הבית אינה יודעת על החתול העבריין, החתול העבריין מצא לו בית ושכני שמח וטוב לב. באותו שלב הייתי גם אני טובת לב שכן לא הוטרדתי במיוחד לא מהחתול ולא מבעלת הבית ולא משאר בעלי חיים גדולים וקטנים. עד שביום בהיר אחד התהפך הכל. בערב שישי אחד ערכתי מסיבה בביתי ואחת מידידותי לא הסתפקה בנוכחותה המרנינה אלא הביאה עימה גם את כלבתה שהיתה מרנינת לב גם היא. כדי לדייק אציין ואומר שאף הביאה עימה חברה ממומרמרת ונרגנת שאכלה מהאוכל וברחה בלי לומר תודה אבל אין זה מעניין הסיפור. כטוב ליבינו באוכל ובשתיה בעיקר, קפץ עלינו רוגזה של חברת החשמל ובאמצע טרק סוער של מוזיקת פול מון יוונית כבה לפתע החשמל בביתי ויהי חושך. ריח חרוך עלה מכיוון ארון החשמל ויודעי דבר טענו שהמדובר בתקלה חמורה. בצר לי חייגתי מאה ושלוש ושלא כדרך הטבע הגיע אלי טכנאי לתקן התקלה. באנדרלמוסיה שהשתררה עקב החשיכה ברחה הכלבה החוצה ובעודה מדשדשת במדרגות חזר בעל החתול לביתו. תוך כדי שיחת נימוסין על בעיות השעה והמחסור באנרגיה והחזקת הפנס לטכנאי החרוץ, שכח בעל החתול את דלת ביתו פתוחה. זקני הדור היו אומרים שמאחר ולא היה רגיל בדרכי החתולים שכן זה זמן מועט לו בחברתם, קרה המקרה. המדקדקים היו אומרים שהלה חסר אחריות ומראש לא היה עליו לאמץ חתול. החתול שראה את דלת הבית פתוחה יצא לערוך הכרות עם חדר המדרגות, חתול קטן וטיפש, סקרן היה להכיר טריטוריות חדשות. כיון שיצא לחדר המדרגות נתקל בכלבתה המרנינה של ידידתי המרנינה, ובטיפשותו נתקף בהלה שכן לא ידע שאין דרכה של הכלבה להזיק לאיש, אבל מה לי להלין על אינסטינקטים חתוליים ששמרו על אבות אבותיו בחיים מזה אלפי שנים. בבהלתו שכח להיכן אמור הוא לברוח ובמקום לברוח לתוך הדירה פנה וברח לעבר הרחוב. כשהבחנו במנוסתו של החתול יצאה משלחת נכבדה לרדוף אחר החתול הסורר, ובראשה בעל החתול והכלבה כשאחריהם משתרכים הטכנאי כשסולמו בידו, אני עם הפנס הדלוק ועוד כמה סקרנים, מאורחי המסיבה, שהפכה בבת אחת ממסיבת ריקודים דינמית לארוע נכאים מאחר ואחד מידידי ניצל את החושך ואת החולשה שהוא הפיל על האנשים כדי להקריא משיריו שהיו מדכאים עד עפר וגורמים אפילו לבעל רצון החיים העז ביותר לרצות לשים את נפשו בכפו. ברחוב הצטרפו למשלחת עוד כמה אורחים בלתי קרואים שאחר כך נצלו את הצטרפותם למשלחת כדי להצטרף גם למסיבה, שלאחר שנדלק האור חזרה להיות מסיבה דינמית ותוססת, ובמאמצים משותפים ניסינו ללכוד את החתול. כאמור לעיל, לא ניתן היה להבחין בין ה חתול לבין חתולי רחוב אחרים וכשנואשנו מלחפשו, תפסנו את אחד מחתולי הרחוב והבאנו אותו לבעליו שאף הוא לא ידע להבחין בין חתולו הוא לחתול רחוב מצוי והציניקנים היו אומרים שלא היה יודע להבחין בין ימינו הוא לשמאלו של אחר ובין טוב לרע ובין עכבר לחולדה. וכך ארע שחתול רחוב שהיה רגיל להיות מגורש מביתינו במקלות ובנזיפות מצא את עצמו לפתע זוכה ליחס מלכותי וארוחותיו מוכנות לו מידי יום ביומו וישן את שנתו הקיסרית במיטתו של בעל הבית ואינו צריך לריב עם חתולי השכונה על התור לשרותים, אלא ארגזו מוכן ועומד ובכל עת שיחפץ עושה את צרכיו. וחתולו המאומץ של השכן החל את דרכו כחתול רחוב מצוי. מאחר ולא היה רגיל לחיי רחוב ניסה להסתפח לכמה חבורות משוטטות, אך עד מהרה דחקו את רגליו מכל מקורות המזון ומכל פחי האשפה והיה רעב ועייף, מיילל והולך ברחובות השכונה, עד שנפח את נשמתו מאפיסת כוחות. עלתה יללתו של החתול עד כסא הכבוד והתעורר קטרוג גדול על בניין מספר 16 ברחוב מסויים בתל אביב שגרמו לצער בעלי חיים ולמותו של יצור חף מפשע, בגלל להיטותם לחזור למסיבה ולהשתכר, ונגזר כי החתול ירד לעולם בגלגול נוסף הפעם כגור חתולים קטן וימרר את חייהם של דיירי הבניין. ובלילה בהיר אחד וחם עד אימה, כשישנו מעולפים במיטותינו, בחדרינו הלא ממוזגים וניסינו להתעלם מרעש מכוניות האשפה, בקעה את אויר הלילה יללת אימים. התהפכנו במיטותינו והנחנו כי אלו חתולי הרחוב המזדווגים בשעות אלו ועוד מעט ישוב השקט היחסי, אלא שהשקט לא שב. היללות נמשכו ללא הפוגה וכשיצאנו מביתינו בבוקר לעבודת יומינו, טרוטי עיניים מלילה ללא שינה, ראינו גור חתולים קטן, צבעו אפור, מנומר בחברבורות לבנות, יושב על המדרגות ומיילל. קשה היה להאמין שהיללות הנוראות הללו בוקעות מפיו של גור קטן כזה. אבל אין לנו להאמין אלא למה שעינינו רואות ובעינינו ראינו את הגור מוציא מפיו יללות המתאימות לזאב יערות מצוי. הנחנו כי אך מקרה הוא ויום או יומיים יעברו והגור יעזוב את השטח אך לא כך היה. ימים עברו והגור נשאר על מקומו מיילל בתוקף. כשלא נותרה לנו ברירה והלילות ללא השינה כבר נתנו את אותותיהם בעבודתינו התחלנו להניח לפניו מיני מאכלים. בתחילה שמנו לפניו אוכל המיועד לחתולים ומשסרב שמנו לפניו חלב ומוצריו שהתיישנו במקררינו. כשסרב גם לזאת והמשיך ביללותיו המחרידות, שמנו לפניו נתחי בשר ישנים, משסרב גם להם קנינו במיטב כספינו נתחי בשר צלי משובחים שאין לקנותם אלא במעדניות המוכרות, כשראה הגור את בשר הצלי אורו עיניו ופנה לאוכלו בלהיטות. כשסיים את נתחי הצלי גרגר בהנאה ופנה לישון על המדרגות. יחסית לגודלו של הגור היה הלה צורך כמויות בשר אדירות ונאלצנו לקנות שני קלוגרמים של בשר משובח מידי יום ביומו, כי בפחות מהכמות הזו היה הגור מחריש את אוזנינו ביללותיו, שנעשו חזקות ואימתניות יותר, ככל שאכל יותר בשר. ומאחר ואין דיירי בניין 16 עשירים מופלגים וכשהם הולכים למסעדה לאכול סטייק, מחשבים הם את כספם מראש ואינם אוכלים בשר אלא בשבתות וימים טובים בלבד, היה נטל קניית הבשר כבד עלינו מאוד ונאלצנו לקמץ בהוצאות אחרות, כדי להשביע את החתול הגרגרן ואנין הטעם, שלמרבה הפלא נשאר עדיין בגודלו המקורי. המשך מייד...
