מעשה בשלושה...

[אוקספורד]

וזה מה שקורה

כשחרש מנסה להתווכח עם שומע על שירה.

 

[צלף]

עקב אכילס שלנו הוא התוים ../images/Emo79.gif

אני יוצא מנקודת הנחה שהחלק הגדול מלקויי שמיעה אינם שולטים במוסיקה ובטח שלא יודעים לקרוא תוים ולהבדיל גם לא להבדיל ולזהות מנגינות (חוץ מיוצאי דופן כמו שכן עוסקים במוסיקה כמו למשל נתי מלאכי, וחלק מהמתחרשים כמו בטהובן...). אז אם אנחנו עוסקים בשירים, ובמיוחד בתחרות, איך נוכל לעסוק בשירים בדרך שתגרום לנו הנאה סיפרותית, וגם דרך ביטוי הולמת בלי לנסות לחקות את השירה ודרכי הביטוי של השומעים אני מודה שזה שאלה נכבדה, ולכן היו לנו ספקות אם לעשות תחרות שירה לחרשים, אבל אני אישית סבור שאנחנו יכולים להיות משוררים ולחבר שירים בלי להיות תליוים בהלחנה או בזמר דוקא - למשל השירים של ביאליק לא חוברו מהתחלה עם מנגינה, התאימו להם מנגינה רק אחר כך...

 

[כיסוף]

ג'מני לא קוראת תווים נו אז?

וגם לא נאמר בתחרות שזאת תחרות שירים עם לחנים, ולא אקורדים וגם לא לשחרר מיקסוסים וטראקים ולא להעלות לפאבים ולא לפקסס שירים. השירים הראשון והשלישי מדברים ונותנים דוגמא טובה לנושא התחרות גם בלי תווים

 

[צלף]

אז מענין אותי מאוד ש...

את בתור אחת שכן מבינה במנגינות, מה זה אצלך שיר טוב

אני רציתי לציין שהשיפוט והטעם שלנו בשירים לא יקח בחשבון את המנגינות והלחנים, כי את המימד הזה בשירים אנחנו לא מכירים (או מכירים כמו הצפרדע

מהשיר של kudzo), ולכן אנחנו מתיחסים לטקסט נטו בלבד... מענין אותי אם השיפוש שלנו את השירים כלא שומעים יהיה שונה מאלו ששומעים...

 

[כיסוף]

טוב אז ככה

מאוד אבל מאוד יהיה קשה לי לענות לך מה זה שיר טוב אצלי, כי אני אוהבת המון שירים מכל מיני גוונים וכל שיר יש לו עצמה אחרת בשבילי. אם אתה מדבר על שירים עם מנגינות כמובן לפעמים קצבי לפעמים שקט לפעמים רק נעימות. ולגבי השאלה שלך לגבי השיפוט זה כן וזה לא זה כמו שהשיפוט שלי לגבי משוררים ומלחינים נקבעים השירים שאני אוהבת למשל אני מחוברת מאוד חזק לשירים של שייקה פייקוב, או מרים ילן שטקליס מירית שם אור אני מחוברת למלחינים כמו נורית הירש יוני רועה, אבל אני מסתכלת מסביב גם על הטקסט, גם על הלחן וגם בחירת המבצע של השיר לגבי טקסט נטו חשוב שהוא יהיה קליט מתחרז, קצר שניים שלשה בתים ושימשוך את העין וידבר אל מי שקורא אותו.

 

[אוקספורד]

מי הסמיך אותו לכתוב בשמי?

אני מאוד נהנה מתווים, תודה.

 

[כיסוף]

אני לא יודעת

אם זה הופיע בפסיבל הזמר והפזמון אבל לליאור ייני יש שיר של חיים נחמן ביאליק תרזה יפה.. אחחחחחחחחחחחחח ליאור ייני איזה זמר

בואי נמלט מן האספלט ומן הערים המקומטות בואי נמלט אל הלגונות השקטות בואי לאילת לאילת

 

[אוקספורד]

הוא הופיע, אך לא זכה

בעצם אולי זה היה בשנת 1970

 

[כיסוף]

1970

ליאור ייני הופיע ובאמת עם השיר תרזה היפה.

 

[אוקספורד]

היסטוריה מדהימה

לא ידעתי שהשיר "מים לדוד המלך" (הגשש החיוור) נכתב ע"י עקיבא נוף, שמאוחר יותר נעשה ח"כ מטעם ד"ש. שנים לאחר מכן הוא הגיש תביעה נגד מועדון לילה שלא נתן לנכה להיכנס בשעריו, ונפסקו לזכותה 40,000 ש"ח.

 

[K u d z u]

הוא באמת לא חייב לנקוט עמדה

אבל השיר כן צריך להוביל לאיזה מקום, גם אם זו לא עמדה. צריך משהו שמחבר בין כל הדברים - למשל, היו תקופות שנהגו להוסיף בסוף בית קצר יותר שבו ניתן מוסר ההשכל או המסר או המוקד של השיר (למי זה מופנה). זה מאוד עוזר להבהיר למה התכוון המשורר.

 

[0ne Man]

אז אולי המשורר מוכן להסביר

את "כוונת המשורר"?

 

[ahboaz]

הכוונה כולה שם: כוונת המשורר...

1. אתחיל בדבר הכי פחות ענייני - דווקא משום שהקרדיט הולך לkudzu. החלטתי להרחיב את השיר ולהפוך אותו לדבר גבולי (בין הפרוזה הפואטית לפואטיקה פרוזאית). אם התוצאה תהיה מעניינת מספיק אחליף (או אשדרג) את השיר הקיים. 2. מבחינתי כל בית הוא כרונולוגי (במעגל מחזורי) ולכן הקשר הראשוני הוא תודעתי-היסטורי. הקשר השני הוא בחיבור הביקורתי-עצמי כאשר כל בית מסיים בעקיצה עצמית - שמצביעה על החולשה שלו עצמו בזמן שהיא מגשרת אל העמדה הבאה. הקשר השלישי הוא בעצם אי היותו של הקשר קיים כדיאלוג אלא כוויכוח - ברגע שהשלושה מתווכחים (כפי שאוסקר ויילד אמר) יהיה זה אי-הגיוני להשתכנע מדברי השני ולשנות את ההיגיון שנקטת בו עד כה. מדובר בשיר שמתאר 1. הלך רוח רגשי (טיעון עקשני אצל הראשון, גירוד וזהירות אצל השני, כעס וטרוניה אצל השלישי), 2. טיעונים רציונליים בעד ונגד כל עמדה, 3. התייחסות יצירתית מחוץ-למסגרת לאחרים ואל העמדה העצמית... כמו בסיפור שכתבתי פה לא מזמן, הדינמיות של החיים אינה מסתיימת בנקודה שרק מספר אומניפוטנט או דרישה ספרותית לסגירת מעגל קובעים. וכפי שלכל יצירה יש מגבלה בלתי מודעת (תרבותית, לשונית, רעיונית, וכו'), כך המגבלה המודעת של העבודות שאני מציג כאן היא המגבלה החשיבתית: כיוצר אני רואה את עצמי כפורץ את המגבלה של סיפור סטטי, אך אני רואה כי אני יוצר אצל כמה אנשים מגבלה מודעת אחרת - של יצירת ציפיות או לפחות יצירת אכזבה בכך שאין סיומת ברורה. אך לצערי, דווקא פה אני אוהב את היצירות האלו יותר מהדברים האחרים שכתבתי פה ושם - דווקא משום שהן מאפשרות לכל אחד ואחת להיאחז ברמזים (התנהגותיים, רגשיים, וחשיבתיים, או סתם כאלה לא-קשורים הנובעים ממוחו\ה הקודח של הקורא\ת) ולדמיין את ההמשך... ומי יודע מה באמת ההמשך? החיים לא צפויים... ואני מוצא יופי ספרותי אדיר בכך שנדמה לי, גם אם רק לרגע, שלדמויות יש רוח-חיים באפן...

 

[K u d z u]

היי! זכיתי בתחרות

"מי יזכה מקרדיט מבועז"...

ורק שאלה קטנה: האם אתה כעת משפץ את השיר? אני מבינה שאתה עובד על הנושא