מעתיקה שאלה שכתבתי בתגובה לדיון שעלה במפגש .אשמח לתגובתכם.

[מתחדשת88]

מעתיקה שאלה שכתבתי בתגובה לדיון שעלה במפגש .אשמח לתגובתכם.

אני חדשה בפורום ומתעניינת בשיתופים על התחלת הדרך של מי מכם, כא-מיניים.

שיתוף קצר ,
בכלל לא ידעתי שיש נטייה של א-מיניות גם שהחוויה הפנימית שלי הייתה "כזו".
כשהמידע הגיע אליי, מיד הגבתי מתוך משהו פנימי וזה קרה לי באופן טבעי, כך שאני אומנם חדשה בפורום ועם זאת, מאוד "ותיקה" מבחינת ההדהוד הפנימי של הנטייה שלי.

הנושא שעולה לי -
האם תסכימו לשתף מה עברתם ואיך התמודדתם עם השלב הראשוני של גילוי הנטייה הא-מינית?

שאלות שהייתי שמחה לקרוא שיתוף על השלב ההתחלתי (מה שנכון לכם)
מה זה עשה לכם בהתחלה?
מה הרגשתם?
מה היה החשש המרכזי שלכם?
את מי שיתפם?
באיזה שלב הייתה הכרה וקבלה שלכם את הנטייה?
מי בסביבה התנגד או לא קיבל זאת?
מי כן קיבל ותמך?
האם חשתם בודדים?
האם חשתם שאתם נושאים סוג של סוד?
באילו קשיים נתקלם?
אילו תובנות ופיתרונות גיליתם?
האם כיום כל החברים הקרובים שלכם הם א-מיניים?
איך היחס שלכם בעניין זוגיות וילדים?

 

[שמבול]

אני ראשון

אני לא אוהב לדבר הרבה אז אני אעשה את זה קצר.
&nbsp
מהרגע ששמעתי את המושג ידעתי באיזה מקום שזה מה שאני. זה נתן לי להרגיש שייך למשהו, ולא כמו משהו לא מוגדר ושונה. אין ספק שזה שיפר את הרגשתי. ואת תחושת הבדידות.

 

[מתחדשת88]

שמבול היקר, מעריכה את תגובתך הקצרה. האם

האם תסכים לסייע לי בתחילת דרכי ולענות לי על עוד שאלה?
כל תשובה שתכתוב לי, אני מכבדת.

 

[שמבול]

בשמחה! אבל בפרטי

 

[מתחדשת88]

האם תוכל להסביר לי איך אני שולחת בפרטי? תודה מראש.

 

[שמבול]

תלחצי על השם שלי (שמבול)

יופיע מין ריבוע עם תאור של המשתמש שלי ושם תלחצי על שלח/י מסר
&nbsp
אם עדיין תהיה לך בעיה תגידי לי
&nbsp
(אפשר גם ללחוץ על המעטפה למעלה משמאל ליד היציאה ואז מגיעים לתיבת המסרים)

 

[מתחדשת88]

 

[jen711]

שניה?

אני לא ידעתי שדבר כזה קיים עד שהחבר שלי, כשהוא נפרד ממני, אמר לי שאני כנראה א-מינית ולא "לא מנוסה" והפנה אותי לפורום בתפוז.
אנחנו עדיין שומרים על קשר וביחסים טובים מאוד.
לעומת אחרים ששמחו להבין מה הם ושיש עוד אנשים כמוהם ושהם לא מוזרים ושונים, התגובה שלי הייתה שונה.
הבנתי שזה לא שלא פגשתי את הבן אדם הנכון אלא שאני לעולם לא אפגוש בן אדם שיגרום לי להיתאהב ולהימשך מינית.
וזה משהו שאני כן רוצה.
זה גורם לי להרגיש רע ובודד.
זה גורם לי להרגיש פגומה.
אני יודעת שכולם פה מקבלים את מה שהם ואני גם צריכה לקבל את מה שאני אבל זה לא מה שקורה לי בפועל.
תגובות של אנשים:
אני לא מספרת את זה סתם ככה לאנשים.
חברה קיבלה את זה אבל אמרה "אל תסגרי את עצמך, אולי זה עוד יקרה".
מישהו בעבודה שסיפרתי לו קיבל את זה.
המשפחה לא ממש מאמינה בזה, אימא שלי טוענת שנשים לא מרגישות את זה עד הסקס הראשון.
אנשים באתרי הכרויות מגיבים מאוד רע.
לא מכירה אנשים א-מיניים.
ילדים אני לא רוצה, וזה לזה יש תגובות רעות. אומנם זה נושא שאני יותר פתוחה בקשר אליו והרבה אנשים יודעים את זה.
חשבתי שאני רוצה זוגיות ואני מניחה שאני רוצה את הרעיון של זוגיות או את הזוגיות-שגרה של זוג נשוי.
אבל הזוגיות של זוג שיוצא, מעייפת וחונקת אותו.
תמיד גרתי עם ההורים וחשבתי שאני אמצא בן זוג, נתחתן ונעבור לגור ביחד.
עכשיו אני מבינה שזה לא הולך לקרות.
החלטתי לעבור לגור לבד ואני הולכת לעשות את זה בעוד כחצי שנה.
אני מרגישה שזה יהיה מעבר לשלב ה"בוגר" של החיים וקשה לי לחכות.
אולי כשאני אהיה לבד אני אחליט שאני רוצה לנסות זוגיות שוב.

 

[p019]

כמה אימרות שפר שלי

דבר ראשון - לגור לבד זה כיף. לפחות לי. לאנשים שזקוקים ליותר חברה זה עדין כיף מהרבה סיבות - אבל בניגוד אלי זה משהו שהם מוכנים לוותר עליו.
בפעם הראשונה שעברתי לגור לבד קצת חששתי - אבל מהר מעוד קלטתי שזה מה שאני רוצה.
&nbsp
גם אני רציתי זוגיות בעבר הרחוק - אבל יום אחד הבנתי איזה מחיר אני צריכה לשלם בשביל הפנטזיה הזו של זוגיות שסביר להניח שבין הפנטזיה אצלי בראש למציאות יש קשר קלוש.
ופתעום ברגע אחד הבנתי שאני לא באמת רוצה זוגיות.
&nbsp
אבל כמובן מה שנכון לי לא צריך להיות נכון גם לך.
אז אני רק רוצה לציין שהעובדה שאת א-מינית (ואני מבינה מההודעה שלך שאת סגורה על החלק הזה) לא אומר שאת א-רומנטית.
עם את אכן רומנטית את בהחלט יכולה לפגוש אדם ולהתאהב בו - ולייצר זוגיות.
זה פשוט צריך להיות אדם א-מיני או לפחות עם מניות מספיק נמוכה שתתעים לך.

 

[jen711]

אני גם א-רומנטית ואל-הורית

והבנתי בזמן האחרון שאני לא באמת רוצה זוגיות.
אני גם דיי מתבודדת אז אני חושבת שלגור לבד יהיה לי טוב.
מצד שני, אולי אז אני אהיה יותר מדיי מתבודדת

 

[p019]

מה זה יותר מידי?

כשתרגישי שאת צריכה חברה תחפשי אותה.
כשלא תרגישי אל תחפשי.
&nbsp
הדבר היחיד שחשוב זה מה שנכון לך ומה שעושה לך טוב.
לא מה שמשפחה וחברים אומרים לך.

 

[GRAYhound38]

אפשר לשאול

מה הפנטזיה שלך בזוגיות שהיא כל כך רחוקה לך מהמציאות?
מה בדיוק המחיר שאת לא מעוניינת לשלם?
&nbsp

 

[jen711]

זה לא בדיוק פנטזיה רחוקה מהמציאות

אני רוצה את הזוגיות שיש לזוג שחי ביחד, לא את הזוגיות שיש לזוג שיוצא ביחד.
כלומר, זוג שחי בנפרד צריך להשקיע חלק גדול מהזמן הפנוי(נגיד בעיקר סופ"ש) ביחד.
להיפגש, לצאת לאנשהו, ללכת לאנשהו, לעשות משהו ביחד, לדבר כל הזמן בטלפון.
זוג שחי ביחד "מבלה ביחד" כשהם בבית בלי לעשות משהו מיוחד או להשקיע זמן מיוחד.
בלי הצורך לצאת לאנשהו כל הזמן.

 

[המבורגר666]

כמה דברים

1. גם אני א-מינית א-רומנטית ואל הורית.
2. מעולם לא הרגשתי צורך בזוגיות. כמו ש-P019 אמרה, הקשר בין הפנטזיה למציאות הוא קלוש ביותר. זה שטיפת מוח שציירו לנו מגיל אפס ע"י סרטים חביבים כמו וולט דיסני. אבל האמת היא רחוקה מאוד מזה.

3. בניגוד אליך אני אולצתי לצאת מהבית בגיל 30 בתקווה ש"אתערה יותר חברתית ואמצא זוגיות".
לא נעים לי לפוצץ את הבועה אבל זה אחד הבולשיטים הכי גדולים ששמעתי. הייתי מחוץ לבית רוב החיים שלי והייתי מעורה חברתית רוב החיים שלי. לחשוב שרק בגלל ששאני גרה לבד ולא עם שותפים יגרום לי פתאום להשתנות ולרצות בזוגיות זה הדבר הכי טפשי ששמעתי. בעיקר שרוב החיים שלי דווקא סבלתי מהנוכחות האינטנסיבית של אנשים סביבי בבית.

4. הפעם היחידה שבאמת ניסיתי זוגיות ברצינות דווקא היתה אחרי שהכרתי את הא-מיניות ובאתי עם ספקות. אז ניסיתי בשביל להבין את זה ולראות אם יצוצו איזה שהן רגשות (חשבתי שאני דמיסקסואלית). לא הלך.

5. זוגיות:
המסקנה שלי לגבי כל עניין הזוגיות היא שכיום אנשים מחפשים זוגיות בעיקר בשביל להשלים חוסר כל שהוא או להציג תפאורה לחברה. מה שיוצר זוגיות מזוייפת ותלותית..
זוגיות אמיתית זה אנשים שבאים כבר שלמים עם מי שהם ומעוניינים לשתף את החיים שלהם יחד (זה נחמד לשתף פרוייקטים בחיים עם עוד אנשים) מה שיעצים לזוגיות אמיתית וחזקה.
בשביל השלמות הזו, כל אחד צריך להשקיע קודם זמן עם עצמו ולעבוד על החוסרים שלו ולא לחפש שמישהו אחר ישלים לו.

6. ולגבי ילדים.
אין שום סיבה טובה ומוצדקת להביא ילדים. וזה מה שאני מבהירה לכל ה"דודות" וה"דודים" שדוחפים את האף שלהם ומעיזים לטעון שאני אגואיסטית וחושבת רק על עצמי. בסוף אני מוכיחה להם שהאגואיסטים הכי גדולים הם אלו שכן מביאים ילדים.

 

[queen helen]

פעם שלישית

גיליתי את הא-מיניות לפני 10 שנים בערך, אז אולי אני כבר מדמיינת את התשובות...
&nbsp
מה זה עשה לכם בהתחלה?
נראה לי שהקלה, לדעת שזה סביר. חייבת לציין שמיניות (או העדרה) מעולם לא העסיקו אותי, לכן לקח לי קצת זמן להתחבר לפורום ולקהילה.
&nbsp
מה הרגשתם?
קצת הקלה, הרגשה שאני לא חייבת כלום לאף אחד.
&nbsp
מה היה החשש המרכזי שלכם?
תגובות מזלזלות ומקטינות של אנשים. אם כיום התגובות נוראיות, את לא יכולה לתאר לעצמך מה היה בעבר.
&nbsp
את מי שיתפם?
חברים בודדים, ואנשים (סבירים) שהתחילו איתי
&nbsp
באיזה שלב הייתה הכרה וקבלה שלכם את הנטייה?
תלוי בבן אדם. הסטרייטים מיד ניסו למצוא סיבות ללמה זה קרה ואיך אפשר לתקן. אנשים מהקהילה הלהטבי"ת היו יותר פתוחים לרעיון.
היום זה כבר פחות גרוע מבעבר, תודות לאנשים מהפורום שעושים עבודה מצויינת בהעלאת המודעות.
&nbsp
מי בסביבה התנגד או לא קיבל זאת?
מה יש להתנגד? זאת אני, ואם לא מתאים לכם, אז סתמו!
&nbsp
מי כן קיבל ותמך?
מי שלא הפסיד בגלל זה זיון. היו כאלה שדוקא ראו בזה "אתגר" (והיום הם כבר בחיי).
&nbsp
האם חשתם בודדים?
מבחינה זוגית - כן. מצד שני, יש לי גם חברות טובות מהפורום, שהן היחידות ביקום שיכולות להבין את החוויות והרגשות שלי.
&nbsp
האם חשתם שאתם נושאים סוג של סוד?
כן - רב האנשים סביבי עדיין לא יודעים.
&nbsp
באילו קשיים נתקלם?
תגובות מחרידות (מזלזלות, מקטינות, מרחמות, סקסיסטיות...)
&nbsp
אילו תובנות ופיתרונות גיליתם?
שלא עושים מה שלא רוצים. ששווה לגלות מה *כן* רוצים.
&nbsp
האם כיום כל החברים הקרובים שלכם הם א-מיניים?
גם וגם.
&nbsp
איך היחס שלכם בעניין זוגיות וילדים?
רוצה זוגיות, לא לחלוטין שוללת ילדים.

 

[mymai1986]

עונה בכיף - רביעית

מה זה עשה לכם בהתחלה?
הכרתי את המושג בגיל 22 כשחברה אמרה לי משהו על זה ועשיתי חיפוש בגוגל. דבר ראשון זה הרגיש לי כמו נורה שנדלקת בראש ואומרת "כן! זה בדיוק אני!" וישר אח"כ בא "אבל אני לא רוצה להיות כזו"
מה הרגשתם?
בהתחלה הקלה, שיש עוד אנשים כאלו בעולם, אח"כ כעס על "למה אני שונה". לקח לי כמה וכמה שנים להגיע לקבלה עצמית, עכשיו אני כבר שם וטוב לי
מה היה החשש המרכזי שלכם?
שאני שונה ואף פעם לא תהיה לי משפחה "נורמלית".
את מי שיתפם?
רק את החברה שסיפרה לי על המושג, דיברנו על זה. אולי עוד כמה חברות. לאט לאט במשך השנים שיתפתי עוד אנשים ולפני שנה בערך יצאתי בפייסבוק (בעקבות סדנה שעברתי) ומאז אני משתפת את כל מי שרוצה לשמוע.
באיזה שלב הייתה הכרה וקבלה שלכם את הנטייה?
אחרי שעברתי סדנה שנקראת "לנדמרק" שעובדת על כל מיני דברים בחיים ומלמדת לחיות מתוך מקום של עוצמה.
מי בסביבה התנגד או לא קיבל זאת?
חחחחח כולם!!! סתם, כמעט כולם. אבל הם היו מוכנים לדבר על זה ולשמוע. האמת זה תלוי, למשל היתה לי חברה שדיברנו על זה והיא ממש לא קיבלה את זה ואחרי איזה 5 שנים פתאום היא הזמינה אותי לשבת איתה באיזה פאב וממש תחקרה אותי על כל הפרטים. הרגשתי שעשינו איזו סגירת מעגל וזה היה מושלם. ההורים שלי גם לא קיבלו, בעצם דיברנו על זה רק פעם אחת ומאז אנחנו במצב של "לא מדברים על זה" אבל תאכלס, מי מדבר על דברים כאלו עם ההורים שלו? זה ניראה לי מצב נורמלי.
מי כן קיבל ותמך?
הרבה חברים.
האם חשתם בודדים?
בהחלט. לפעמים.
האם חשתם שאתם נושאים סוג של סוד?
כן. עד היציאה בפייסבוק מול כל העולם. עד אז זה היה סוג של סוד ולאחר מכן זה היתה לי הקלה מאוד גדולה. זה היה קשה וכיף ביחד.
באילו קשיים נתקלם?
בעיקר מלחמה מול עצמי. וכמובן קושי בלמצוא זוגיות. עדיין לבד כרגע.
אילו תובנות ופיתרונות גיליתם?
גיליתי שלקבל את עצמי כמו שאני וכמו שאני לא זה הדבר הכי משחרר בעולם.
האם כיום כל החברים הקרובים שלכם הם א-מיניים?
ממש לא.
איך היחס שלכם בעניין זוגיות וילדים?
מקווה למצוא זוגיות, זו הבעיה הכי גדולה שאני מתמודדת איתה כיום. ילדים, ניראה, עוד לא סגורה על זה.

 

[מתחדשת88]

wow!!!! ריגשתם אותי והופתעי לטובה ברמת השיתוף והפתיחות.עבורי

זו תחושה נפלאה לחלוק בפתיחות היות ולי אישית, הלמידה מתבצעת כשיש אותנטיות - אני מיד חשה זאת! אז, תודה

לכולכם עבור הנכונות לשתף מניסיונכם !!!

כשקראתי את תגובותכם, משהו קפץ לי וצף,.משהו מציק לי ומרגישה שזה המקום לחלוק עימכם ולהקשיב להתייחסותכם.

בדקתי עם עצמי וזה מה שעלה לי.

הקדמה
אני חשה, שמילים לעיתים מגבילות את החוויה שלי , כמו תחושה שהמילים "קטנות" מידיי לבטא את התחושה שלי ( גם אני חוטא במילים שבעצם מרגישות לי מקבעות וזורקות אותי לצמצום ולא להרחבה)ועם זאת, אני מודעת לכך שזו הפלטפורמה כאן ואשתדל להביע את מה שאני חשה על עניין שמציק לי וכמובן יותר מאשמח, ללמוד מכם

))

אסביר את עצמי.
ההתלבטות שלי כיום, היא שימוש במילה נטייה. אני לא חשה שזו נטייה אלא חשה שזה חלק מהטבע שלי וזו אני! אז למה זו נטייה?! אם זו אני, אז זו אני ואין מקום להגדרה של עצמי ולכן אני ברגשות מעורבים משתמשת במילה נטייה.
כנ"ל גם ההגדרה של א-מיניים.
כמו כל דבר שקורה לי בחיים, אני מתחברת או לא מתחברת למשהו, זה נכון או לא נכון לי ללא הצורך להגדיר אותי ואת התנהלותי.
אני תוהה עם עצמי ואיתכם בקול רם, שאולי גם אני משתתפת בעצם השימוש בהגדרות ואז זה כמו כדור שלג, אני הגדרתי את עצמי, בעולם ההומוגני נדלק אור אדום האומר "שונה" "חריג" וזהו, סומנתי ועכשיו (כאילו) אני זו שעזרתי לסמן אותי ככבשה עם צבע שונה בעדר.
חשה שיש לי כרגע חוסר בהירות בעניין הגדרות ממקום עמוק יותר.
מבינים את כוונתי?

אם כן, אשמח לקרוא, איך אתם חשים/חושבים, בעניין ההגדרות?

המשך סופ"ש נפלא לכולכם! כיף לי להיות כאן, בפורום

 

[שמבול]

ניסיון לענות

לגבי ההקדמה: רגש הוא יותר גדול ממילה ולכן הרבה אומרים שמילים מקטינות את החוויה.
&nbsp
ולגבי העניין עצמו: אנחנו עסוקים בהגדרות לא בשביל עצמינו אלא בשביל האחרים שלא מבינים. אנחנו עסוקים בהסברה לאנשים שלא מבינים אותנו. להם צריך באמת להסביר, אנחנו מבינים מי אנחנו מצוין.
האידיאל הוא שנגיע לשלב שכולם ידעו מה זה א-מיניות וזה בכלל לא יהיה אישיו, וזה יהיה מקובל בחברה ואנשים אפילו לא יקדישו לזה מחשבה שניה ואז באמת לא נצתרך להמציא מילים והגדרות. נוכל פשוט לחיות את חיינו כמו כל אדם אחר. כרגע אין ברירה כי אנחנו חיים בעולם שאין בו מודעות מספיק למושג א-מיניות.
לצערי אנחנו עדיין רחוקים מהשלב הזה אבל אני מאמין שנגיע יום אחד לשלב הזה כי יש התקדמות בעולם בהרבה עניינים. (תחשבי כמה פעם הומואים היו צריכים להסביר את עצמם והיום זה הרבה פחות)
&nbsp
אני מקווה שהבנתי אותך נכון ושתשובתי ענתה לעניין..

 

[מתחדשת88]

שמבול, אתה יותר מקסום

תודה עבור תגובתך

בהחלט הבנת אותי נכון.

ממשיכה ברשותך להתלבט בקול רם...
עצם הרעיון שאני צריכה להתעסק בלהסביר את עצמי לאחרים, אני חשה שזה מסיט אותי מלחיות את עצמי, לחיות בתוך העור שלי.
אני למדה, שככול שאני בשלמות עצמית בכל דבר שהנני אני יותר בחיי, כך לסביבה יש פחותן מקום לחטט או לנבור ב"נטייה" שלי כי לי יש יותר מקום למי שאני
.
מזווית נוספת, למעשה לחברה סביבי, יש תפקיד של שיקוף למקום שלי מול עצמי.

זה שוב מביא אותי לאותו מקום, שככול שאני חשה נוח בתוך עורי, השלמות העצמית הזו, שמובילה אותי בטבעיות וגורמת לי פחות ופחות להזדקק להסביר את עצמי ואני פנויה יותר לחיות את עצמי, פנויה יותר לשתף, להשתתף ואז ההכרה מהסביבה, מתקבלת אצלי ממקום תחושתי/אנרגטי אצלי ולכן, המילים מפנות את מקומם והאני שלי פשוט נוכחת ומתקיימת כמו שהיא.
זו הסיבה שעניין ההגדרות צף לי.

מאוד עוזר לי לקרוא את דעתך...דעתכם...ניסיונך...ניסיונכם...

תודה לך, שמבול על מה שזה מציף אצלי

 

[שמבול]

בכיף

מקווה שיצא לנו הרבה לדבר בפורום.