מצבים דכאוניים אצל חולים בשרשור מטה

[גאיה אופיר]

סבתא במצוקה

סבתי בת 95 וסובלת מאוד מאלצהיימר. היא שכחה הכל. לדוגמא- כשאני מבקרת אצלה היא שואלת אותי כל כמה שניות מי אני. ואז היא נזכרת לכמה שניות, ושוב שואלת. כשמצבה התחיל להתדרדר היא לא הסכימה בשום פנים לצאת מביתה וללכת למוסד סיעודי, והיא עדיין לא מוכנה לכך. יש לה מטפלת שגרה אצלה. הנקודה היא שהיא ממש חיה בסיוט מתמשך. היא קולטת שהיא שוכחת כל הזמן, מפוחדת לחלוטין, לא זוכרת שמתקשרים אליה או שבאים אליה, מרגישה נטושה ובודדה. מבחינה פיסית כבר אי אפשר להוציא אותה לטייל (בקושי הולכת), היא לא יכולה לקרא (בקושי רואה) או לראות טלויזיה, לא יכולה לעסוק במלאכת יד. בקיצור- היא לא עושה כלום כל היום ורק נמצאת במצב של אומללות, בלבול ופחד. יותר נכון הסטריה. רופא שהיה אצלה נתן לה תרופה להרגעה שהיא לוקחת פעמיים ביום, אבל עכשיו לא נראה לי שהתרופה כבר עוזרת. שאלתי- האם עלי להשלים עם המצב המסוייט הזה? האם עלי להזמין רופא אחר שימליץ לי על תרופה יותר מתאימה? מה עלי בתור נכדה דואגת לעשות כדי לעזור לה? יש מה לעשות בכלל? היא מתקשרת עשרות פעמים ביום ובוכה שהיא אומללה ורוצה למות, שכולם עזבו אותה, שנגיע עכשיו ומיד... וכמובן שאנחנו לא יכולים להיות איתה כל הזמן. זה מצב של חוסר אונים נוראי של כולנו שקשה לי להשלים איתו. אשמח מאוד לעצות והפניות. תודה.

 

[אנימו]

גאיה שלום. יש מצבים שכדאי לשקול

אישפוז במחלקה סיעודית טובה. אני מדגישה את המלה - טובה. יש מקומות שעדיף באמת לא להכנס אליהם ולהשאיר את החולה בבית. זו שאלה של עלות ותחקיר שטח. במחלקות הטובות יש עיסוק,מעקב וטיפול שאין באפשרותנו לתת בבית. המטפלת, גם אם היא מצויינת, לא יכולה לספק את הגרויים וההעסקה המתבקשים . במחלקות הטובות מעסיקים ע"י קריאה מן העיתון בכל יום, מוסיקה ושירים, ציור וצביעה וכיו"ב. אל תרגישי רגשי אשמה. לרוע המזל , המצב שתארת באמת קשה מאוד ומשפיע קשה גם על הסובבים המתוסכלים מחוסר יכולת לשפר ולעזור לחולה ולעצמם. אם תרצי פרטים נוספים, אנא פני אלי במסר.

 

[l i i]

כנ"ל, אבל כבר בגיל 65!!!!!!!!!1

אימי בגיל 65, אם שכולה , מהכול נכנסה לדיכאון, מהדיכאון להתנהגות כפייתית, מההתנהגות הכפייתית לאלצהיימר עם התנהגות מעט פארקינסונית . כל ההחמרה והכניסה לאלצהיימר קרתה במחצית השנה האחרונה . היא כבר לא רוצה לעשות כלום עם עצמה , רק לשכב. האם צריך לעשות איתה משהו? כלומר האם לנסות לגרום לה לקרוא, לכתוב, לצייר. או להניח לה ולא לאלץ אותה לתרגל בניגוד לרצונה . האם כדאי להביא לה בעל חיים? האם שמעתם שזה יכול לעזור. האם לנסות לצייר איתה ? לצבוע. לעשות משהו שיאלץ את המוח שלה לחשוב?

 

[מני בר]

דכאון

אכן לפעמים אחד הסימנים מוקדמים לאלצהיימר. האבחנה אצלה אלצהיימר או לוי בודי?זו מחלה מאוד דומה אבל משלבת גם פרקינסון ותרופות לאלצהיימר לא יעילות במקרה הזה. האקסלון מפיל למיטה. יתכן שזו הסיבה לעייפות הרבה. כן חשוב להפעיל אותה והדרך היעלה ביותר היא במועדון יום או לחלופין במוסד לתשושי נפש. בעלי חיים טובים לכל אדם והיום משתמשים בטיפול בבעלי חיים באנשים דמנטיים.

 

[l i i]

אלצהיימר או לוי בודי

למני בר היקר! תודה רבה על התייחסותך המהירה ועל כל הידע שהעברת אלי! א. אני לא יודעת מה זו המחלה לוי בודי.כשהפסיכיאטר בדק את אימי הוא אמר שיש לה דמנציה, ונתן לנו להבין שמדובר באלצהיימר. כך סובר גם הרופא הגריאטר. בנוגע לאקסילון, היא התחילה לקבל אותו רק בשבוע האחרון, ואילו הרצון שלה לשכב כל הזמן הוא כבר בחדשיים האחרונים. אולי זה בגלל תרופות אחרות שהיא מקבלת (אנפרניל=מרוניל, ואלפרליד= פרולול)? ושאלה אחרונה , מהיכן יש לך את כל הידע הנרחב? האם אתה אחד הגולשים, או שאתה בא מתחום הרפואה, או שלרוע המזל גם לך יש נסיון. בכל אופן תודה רבה!!!!!!!!!!!!!

 

[מני בר]

לרוע המזל

מהניסיון... אני נעזר גם באינטרנט ומציע לך גם להכנס. הקליקי בגוגל מנוע החיפוש אלצהיימר וקבלי אינפורמציה רבה. אני מציע לך להכנס לפורום גריאטריה ב ynet בהנהלת דר מערבי גריאטר. אני לא מכיר את התרופות שציינת..עשי שם חיפוש על התרופות שציינת וגם על lewy body disease חוץ מזה דפדפי כאן בפורום וקבלי אינפורמציה רבה. בהצלחה *האמא בבית עם מטפלת?

 

[l i i]

למני בר היקר./ לרוע המזל

שוב המון תודה על כל האינפורמציה וההכוונה. אמי בבית , עם אבי. כל העניין חדש לנו, אנחנו עכשיו מעכלים ומבינים שבקצב ההתדרדרות הנוכחי , היא תצטרך בקרוב מטפלת צמודה...

 

[מני בר]

אני מציע מועדון יום לדימנטים

מהסיבה שאביך גם זקוק למרחב מחיה וגם שם יוכלו להעסיק אותה. אולי תישן פחות כי תהיה לה חברה ותעסוקה. המחלה הזו שוחקת את בני במשפחה ובמיוחד את בני הזוג.

 

[l i i]

מועדון יום לדימנטים

במסגרת ביטוח לאומי אישרו לאימי שלשה ימים בשבוע להגיע למועדון יום. זה דווקא מוצא חן בעיניה 0אני מקווה שזה לא בגלל ששם "מרשים" לה לא לעשות כלום....9 אנחנו מנסים עכשיו להשיג לה עוד יומיים בשבוע, ואז מדובר יהיה בחמישה חצאי ימים, אני מניחה שבמשך הזמן , גם זה לא יספיק. ההורים שלי חיים ביחד 50 שנה , אבי עדיין לא מבין שהמצב הזה לא יוכל להמשך עוד הרבה זמן... מה זה דימנטים? אנשים עם הפרעות קוגנטיביות?

 

[מני בר]

אלצהיימר הוא סוג של דימנסיה

הנפוצה ביותר למה כוונתך מרשים לה לא לעשות כלום. נהפוך הוא,יש שם הפעלה רציפה וגם ארוחות יחד.

 

[l i i]

יש במועדוניות הפעלה

אבל כשאני שואלת אותה האם השתתפה , היא אומרת שזה לא מעניין והיא העדיפה לא להכנס לחדר בו מתקיימת ההפעלה . היא מספרת שהאנשים שם משחקים קלפים, מנהלים פעילות חברתית יפה , ואןתה זה לא מעניין, אבל בכל מקרה היא אוהבת ללכת לשם...

 

[מני בר]

זה גם חשוב

להיות בין אנשים. המועדון הזה מותאם ספיציפית לדימנטים או שלכלל הקשישים? כדאי לשוחח עם הצוות ולשמוע מה קורה איתה באמת? מה שהחולים מספרים לפעמים תלוש מהמציאות... אם יש לך זמן תלכי יום אחד לבקר אותה שם ותוכלי להתרשם טוב יותר.

 

[מני בר]

הבהרה

כששאלתי אותך אם המועדון מותאם כי את מתארת משחק בקלפים מה שמאוד מסובך לדימנטים ויתכן שהפעילות שם לא מתאימה לה. עצם זה שקבלו אותה מצריך מצידם התאמצות להפעיל אותה ולדאוג שתשתתף(לא בכח!) אלא ביצירת עינין וחשק וזה יכול להיות גם באמצעות דיבוב ממטפל היודע להקרין חמימות.

 

[l i i]

הבהרה

אני נזכרת שכאשר רשמנו אותה , שאלו שאלות על תפקודה ואמרו שהיא תהיה במחלקה לתשושי נפש. השאלה שלי באופן כללי, לאוו דווקא כשהיא במועדונית, אלא גם כשהיא בבית , האם ללחוץ עליה לעשות פעילות כחשהי או להניח לה לשכב כל הזמן

 

[אנימו]

בוקר טוב ולהבהרה

תוצאות ה"לחץ" לפעילות קוגניטיבית כלשהיא שואפות בד"כ לאפס אם החולה אינו משתף פעולה. מאידך כדאי להתעקש שהחולה לא ישכב במיטה כל הזמן. שישב לפחות או יצעד מספר צעדים מדי פעם. שכיבה ללא תנועה יכולה להביא לפצעי לחץ ובעיות בזרימת הדם וכד'. הקשר הינו חד צדדי פעמים רבות. אפשר לספר לקורא מתוך העיתון על המתרחש, או לספר סיפור, לשבת עמו מול הטלויזיה ולהתייחס לשידור. אפשר גם לשיר שירים עם ובלי מוסיקה ברקע. אל תצפי לתגובות אבל זה סוג של קומוניקציה.

 

[l i i]

תודה לאנימו

 

[מני בר]

במועדונים מתאימים

יש הפעלה מגוונת ובמיוחד מלאכת יד קרמיקה וכו. רק במצבים קשים ומתקדמים הם מפסיקים לדבר או לא להגיב לסובב אותם. לא ברור לי למה הרצון לשכב במיטה? האם זו תופעת לוואי של תרופות או משעמום?

 

[אנימו]

המחלה הרי מלווה פעמים רבות בדיכאון

ובירידה גדולה של תפקוד מערכות. לכל זה יש כנראה השפעה על הרצון והמוטיבציה לזוז ולפעול. מתפתחת אפטיה. ההפעלה של החולים במועדונים ובמחלקות הסיעודיות נעשת ממש ע"י שכנוע ויש להקפיד ולהפעיל מדי כמה דקות שוב ושוב כי החולה חוזר להיות פסיבי מדי פעם. לכן יש לדאוג לגירויים מתאימים , בהתמדה.

 

[מני בר]

את שוב מבלבלת

בין סיעודי לתשוש נפש(הביטי בלוחות,צרפתי את הגדרות מס הבריאות למצבי האשפוז השונים) וכשתשוש נפש הופך לסיעודי זה כבר שלב מאוד מתקדם! סליחה שאני מתקן ואני מבין שאצלך המצב כזה עם כל הצער.... במועדוני יום לתשושי נפש- ובמחלקות לתשושי נפש יש הפעלה מותאמת עי מרפאה בעיסוק. מלאכת יד,התעמלות,ציור,טיפול בבעלי חיים ,טיפוח גינון והעלאת זכרונות מהעבר.

 

[l i i]

זה גם חשוב- צודק

צודק! אכנס יותר לעיניינים! תודה