מצב חרום ביום שישי במבוא חמה
שלום לכולם. ברצוני לשתף את כולם במפגש "מחנך" שהיה לי עם הבריזה של מבוא חמה. הגעתי לעמדה בערך ב- 12.30, שם פגשתי את יותם שכבר היה מוכן להמריא אבל החליט לחכות לי. בזמן ההרכבה של הכחול הגדול חווינו הפתעה נעימה כאשר גרט ויורם רוזן (עם גלשן Fun למתחילים שלו!!!!!!) הגיעו בקרוס מהתבור. בערך ב- 13.30 עזרו יורם וגרט ליותם ולי להמריא. עילוי רכס נחמד עד ל- 100 מטר מעל לעמדה ותרמיקות לרוב אפשרו לי טיסה מהנה תוך כדי שאני מצפין עד לקיבוץ וחוזר לעמדה. בנוסף יותם ואני קיבלנו מופע מרתק של אווירובטיקה מול העיניים ע"י אדם מהמצנחים. אחרי כ-40 דקות טיסה היה נראה לי שתדירות התרמיקות שחולפות אותי הולכת ופוחתת... הייתי מעט צפונית לעמדה בגובה של 100 מטר מעל לעמדה ומעט מערבית לקו הרכס כאשר שמעתי את הווריו מתחיל לצעוק בטירוף ותרמיקה אלימה במיוחד משכה אותי בכוח למעלה. היא הגיע כמו "קיר", בפתאומיות מפחידה כזאת. ניסיתי לחוש אותה מעט, וכאשר הרגשתי שאני עובר איזה שהוא שיא התחלתי להסתובב ימינה. תוך שניות הרגשתי שאני נסחף אל מאחורי הקו של הכרס, ומייד נגמר העילוי. השלמתי את הסיבוב ויישרתי את הגלשן מערבה. בשלב הזה גיליתי שבזמן הקצר הזה צברתי 30 מטרים וכעת הייתי 130 מטר מעל לעמדה. התחלתי להבין את הטעות שלי (שהייתה שחשבתי שזיהיתי תרמיקה) כאשר מצאתי את עצמי כ- 20 מטר מזרחית לרכס, בגובה 130 מטר ולא מתקדם אפילו ס"מ אחד... זו הייתה הבריזה שנכנסה והפתיעה אותי, למרות שידעתי שתיכנס והייתי ער לשינוי שאמור להתרחש. אבל לא תיארתי לעצמי שהיא תכנס כל כך בפתאומיות. מצחיק איך כאשר מזהים מצב מצוקה המוח עובד כל כך מהר (אברון?
). זורק מבט לעבר השדה העליון ורואה שאני יכול להגיע אליו, בוחן את השקיעה שלי כל הזמן, קובע לי גובה מינימאלי של 100 מטר להסתובב ולרוץ לשדה, פותח את הרתמה, בודק את המנגנון שקובע לי את זווית התלייה שלא מסובך איך שהוא ומנסה בצורה מבוקרת רמות שונות של משיכה כדי לנסות בכל זאת לחדור עד למערבית לקו הרכס. בנוסף, כל הזמן מפנה מבט מתחתי וממש רואה בדמיוני את הרוטורים שכל כך הזהירו אותנו מפניהם. כאמור, לא חדרתי אפילו ס"מ אחד וב- 100 מטר הפניתי עף לכיוון שדה הנחיתה. הגעתי בקושי, ללא מקום לטעויות, ואף טעות לא נעשתה בנחיתה (למזלי). סיימתי את הפנייה לפיינל כ- 5(!!) מטרים מעל לקרקע ונחתי ברכות נחיתה מושלמת ליד יותם שבדיוק נחת גם כן. ברור לי שהכול התחיל כשנכשלתי בזיהוי הבריזה וחשבתי שזו תרמיקה. זו הייתה הטעות שגרמה למצב כולו. אם הייתי ממשיך בטיסה מערבה בלי להסתובב הייתי צובר גובה (גם אם לא הייתי חודר) ואז הנחיתה הייתה הרבה יותר בטיחותית. בנוסף, בזמן שדיווחתי על המקרה לטייס הראשי, הסביר לי דודו שטעיתי גם בהתעקשותי לנחות מזרחית לכביש, והיה עדיף, גם על חשבון סכנת הרוטורים, לבצע נחיתה "מסודרת" יותר ולהגיע אם הרבה אנרגיה לנחיתה מערבית לכביש (אותה ביקורת גם ניתנה לי ע"י גולשים מנוסים נוספים). אשמח עם יתפתח דיון מלמד עם ביקורת בונה בעניין. מה דעתכם? נ.ב. אנא ביקורת רק ע"י מי שטס בהווה ובעבר על גלשני אוויר ויש לו ניסיון מעשי, ולא מכל מיני לא יוצלחים שכבר נכשלו בשני קורסים בעבר, ושלא מבינים שדעתם לא מעניינת אף אחד....
שלום לכולם. ברצוני לשתף את כולם במפגש "מחנך" שהיה לי עם הבריזה של מבוא חמה. הגעתי לעמדה בערך ב- 12.30, שם פגשתי את יותם שכבר היה מוכן להמריא אבל החליט לחכות לי. בזמן ההרכבה של הכחול הגדול חווינו הפתעה נעימה כאשר גרט ויורם רוזן (עם גלשן Fun למתחילים שלו!!!!!!) הגיעו בקרוס מהתבור. בערך ב- 13.30 עזרו יורם וגרט ליותם ולי להמריא. עילוי רכס נחמד עד ל- 100 מטר מעל לעמדה ותרמיקות לרוב אפשרו לי טיסה מהנה תוך כדי שאני מצפין עד לקיבוץ וחוזר לעמדה. בנוסף יותם ואני קיבלנו מופע מרתק של אווירובטיקה מול העיניים ע"י אדם מהמצנחים. אחרי כ-40 דקות טיסה היה נראה לי שתדירות התרמיקות שחולפות אותי הולכת ופוחתת... הייתי מעט צפונית לעמדה בגובה של 100 מטר מעל לעמדה ומעט מערבית לקו הרכס כאשר שמעתי את הווריו מתחיל לצעוק בטירוף ותרמיקה אלימה במיוחד משכה אותי בכוח למעלה. היא הגיע כמו "קיר", בפתאומיות מפחידה כזאת. ניסיתי לחוש אותה מעט, וכאשר הרגשתי שאני עובר איזה שהוא שיא התחלתי להסתובב ימינה. תוך שניות הרגשתי שאני נסחף אל מאחורי הקו של הכרס, ומייד נגמר העילוי. השלמתי את הסיבוב ויישרתי את הגלשן מערבה. בשלב הזה גיליתי שבזמן הקצר הזה צברתי 30 מטרים וכעת הייתי 130 מטר מעל לעמדה. התחלתי להבין את הטעות שלי (שהייתה שחשבתי שזיהיתי תרמיקה) כאשר מצאתי את עצמי כ- 20 מטר מזרחית לרכס, בגובה 130 מטר ולא מתקדם אפילו ס"מ אחד... זו הייתה הבריזה שנכנסה והפתיעה אותי, למרות שידעתי שתיכנס והייתי ער לשינוי שאמור להתרחש. אבל לא תיארתי לעצמי שהיא תכנס כל כך בפתאומיות. מצחיק איך כאשר מזהים מצב מצוקה המוח עובד כל כך מהר (אברון?
