מצוי ולא במציאות. תגובה לדברי בר אוריין

אני כבר לא בטוח בתקפות ההיגד הזה

שליבוביץ ניסה לקדמו.
שהרי יתכן בהחלט שהוכחות קיימות אך ורק בתחום האמונה, ואילו בתחום הדברים הניסיוניים לא תיתכן אף הוכחה שהיא.
הוכחות יש במערכות סמלים הרמטיות כמו בגאומטריה. גם התאולוגיה יכולה להחשב כמערכת כזו.
אישושים הם הוכחות במערכת סמלים של ההסתברות המתמטית.
כל המערכות הסימבוליות האלו, במידה שהן אומרות משהו, שיש להן משמעות, מתייחסות לעקרוני אמונה, שהרי כל הסמלים, במידה שהם אומרים משהו, מתייחסים לאמונות בממשותם של המסומלים.
אני סבור שהדת אינה אלא מערכת סמלים, והמדע אינו אלא מערכת סמלים. היעדר התקשורת ביניהם אינו נובע מכך שהאחת מושתתת על אמונה והשני על הוכחה, אלא הוא נובע מהיותם מערכת סמלים שונה שמבליעה הנחות יסוד שונות ומפרשת את העולם בתחום שהנחות היסוד האלו מרשות לה.
עצם הרעיון שסמלים יכולים לפרש את העולם הוא הוא יסוד האמונה הראשון שכל מערכות הסמלים מניחות, בין אם קרויות הן דת, מדע או אמנות. ההנחה הזו היא בעייתית בלשון המעטה.
 

kaner91

New member
אפשר

לגשת אל הנושא מכיוון אחר (או לפחות לנסות לפתח את העמדה הקירקגורית הזו.)
הרי מה שמפריע בכל הסיפור הזה של 'אמונה' או 'עובדה אמונית' הוא השימושים המיוחדים של הקהילה הדתית בהם.

הרי מבחינתו של חילוני, עובדה היא עובדה, או שאתה יודע ש'כך וכך' ואז מתאים לשאול: "איך אתה יודע?" (כלומר השומע מחפש את מקורות הידע שלך)
או שאתה מאמין ש'כך וכך' ואז מתאים לשאול: "למה אתה מאמין כך?" (כלומר השומע מחפש את הנימוקים שלך)
פתאום מגיע אליו איזה מישהו שאומר לו שהוא מאמין ש'כך וכך' בלי מקורות ידע, בלי נימוקים וברוב המקרים גם בלי אפשרות של טעות.
אז אין פלא שאנו מגיעים לקצר בתקשורת.

אולי אפשר להבין את השיח הדתי בצורה אחרת.
ה'עובדה האמונית' שציינת היא דומה ל'עובדה' או ל'אמונה' רק באופן חיצוני, אך בשימושים שלה בקהילה הדתית היא מתפקדת באופן אחר.
היא דומה יותר למשפט המבטא (ולא מתאר) זווית ראייה מסויימת על העולם שעליו נשען השיח והפרקטיקות הדתיות. *כך* הדת המסויימת מסתכלת על העולם: "בראשית ברא אלוהים.." מבטא את דרך ההסתכלות על העולם כ'מכלול'.
"קרה נס" מבטא את האופן בו האיש המאמין רואה את המקרה הנדיר.
 
למעלה