מספר הערות בנוגע לפסיכולוגיה קוג'
לכל המתעניינים בפסיכולוגיה קוגניטיבית, אנו תמיד שמחים לאנשים חדשים. אבל... מספר הערות: 1. יש כאלו שרואים במגמות הקוגניטיביות (או במגמות המחקריות בכלל) מן אלטרנטיבה למקרה שלא יתקבלו למגמות הקליניות. אז זה ממש לא כך. אם זה הרושם שתעשו בראיון הקבלה, רוב הסיכויים שלא תתקבלו. מקומכם במגמות הקוגניטיביות השונות, אם אתם מוצאים עניין במחקר, בתהליכים מוחיים, וכמובן - בקוגניציה. נכון, העבודה היא ברובה תיאורטית, אם כי ישנן אי אלו אפליקציות למחקר התיאורטי. ראו, למשל, את חברת קוגניפיט, או, כפי שאמרה אביבית, ישנו התחום של הנדסת גורמי אנוש ופיתוח ממשקי אדם-מכונה (שם מצוי הכסף...). 2. אין שום קשר בין פסיכולוגיה קוגניטיבית לטיפול קוגניטיבי. הזדמן לי לפגוש לא מעט סטודנטים ואנשי מקצוע אשר עושים את הטעות הזאת. פסיכולוגיה קוגניטיבית עוסקת ביכולות ובמבנים שכליים. מתוך צפיה בהתנהגות, אנו מסיקים לגבי האופן שהמוח עובד. טיפול קוגניטיבי, מאידך, שייך לתחום הטיפול הקליני. 3. אם כבר החלטתם שמקומכם בתחום הקוגניטיבי, כדאי שתחשבו לכיוון של דוקטורט. תואר שני בלבד לא יתן לכם הרבה מאשר מעט ידע מתודולוגי. 4. תוכנית ההסבה באוניברסיטת ת"א, אשר הוזכרה באחת ההודעות, הנה תוכנית הסבה לפסיכולוגיה קלינית ומיועדת לבעלי תואר שני בפסיכולוגיה בתחומים שאינם קליניים. כפועל יוצא, אם לא התקבלתם לקלינית, אתם יכולים להתקבל לאחת המגמות שקל יותר להיכנס אליהן (קוגניטיבית, ביולוגית), לסיים תואר שני, ואז לפנות לתוכנית ההסבה. המלצה שלי: אל תעשו את זה. למה? מכיוון שזו לא תהיה אלא התעללות בעצמכם ובמנחים שלכם למאסטר. קל להתקבל למגמות מחקריות רק מכיוון שהן לא מבוקשות. העבודה עצמה קשה, ולפעמים משעממת עד דמעות. בשנתיים של המאסטר (בהנחה שתסיימו את המאסטר בשנתיים), מקיזים דם וקוראים עשרות רבות, אם לא מאות, מאמרים. ניתן לראות תמורה רק אם ממש אוהבים את התחום ומוצאים אותו מרתק. זה הכל. אשמח לייעץ בכל הנוגע ללימודים במגמה הקוגניטיבית באוניברסית ת"א.
ואחלה יום !