לגבי הטענה הראשונה
היא די מופרכת מיסודה. מה זאת אומרת לראות איך אני בלידה? למה צריך בי'ח בשביל זה?תראי,אין כזה דבר "צרה מידי". נשים יולדות משחר ההסטוריה האנושית. נשים קטנות,נמוכות,רזות.אישה צריכה לדעת,להאמין שהיא מעבירה בתעלת הלידה שלה תינוק,שהיא נפתחת לקראת הלידה.כשאישה נמצאת במצוקה ריגשית בזמן הלידה היא לא נפתחת כמו שצריך כי גופה משחרר אדרנלין במקום אדורפינים. לגבי לידה שלוקחת המון זמן-המון זה דבר יחסי. לידה ראשונה יכולה לקחת יותר זמן באופן יחסי(ולא וודאי)-דווקא זה מביא למצב של התערבות יתר כשאת נמצאת בסביבת בי'ח,סביבה שלוקחת את הלידה שלך כמאורע פתולוגי ולא טבעי. זאת אומרת שיש דן-ליין. אם את לא נפתחת ככה וככה תוך ככה וככה זמן מתחילים להתערב לך בלידה,בקצב הטבעי שלך. ואז הגוף מגיב בקטסטרופה. את בני הבכור ילדתי בבי'ח,לצערי.לידה שהתחילה בירידת מים והתקדמה באופן עקבי אבל איטי. אם הייתי בבית,עם תמיכה נכונה ומיילדת מקצועית,היו נותנים לי מרחב ללדת בקצב שלי יחד עם מעקב צמוד ואחראי וללא התערבות מיותרת. לצערי בבית החולים הגעתי להתערבויות שגררו התערבויות שגררו לניתוח קיסרי מיותר לגמרי. אפשר להכנס למצב לא חיובי גם בלידת בית.נניח,אם אין לך תמיכה מוצלחת בלידה אפילו אם היא בבית.או אם יש לך פחדים לא מעובדים ורגשות מעורבים לגבי הלידה והפרידה מתקופת ההריון. לידת בית לא תמנע תסריט של התקדמות איטית. ויש גם סיפורים של לידות שהתחילו בבית ונתקעו. עברו לבי'ח ושם הסתיימו בהצלחה. לסיכום,טוב שאת כאן,טוב שאת שואלת ומתעניינת ואני בטוחה שתוך חודש תדקלמי בע'פ ומתוך שינה את כל התשובות לשאלות שלך (-: