מצטרפת לפורום בצער רב וביגון לא קוד

[יעל30]

מצטרפת לפורום בצער רב וביגון לא קוד

שלום לכולם, בעקבות וריקוצלה דו צדדית אני מצטרפת אליכן... בתקווה למצוא אוזן קשבת ואולי גם קצת מידע

 

[זוהרה מצליחה החודש]

ברוכה הבאה אלינו

הגעת למקום מלא תמיכה, מידע ועזרה הדדית. מאחלת לך שתצאי מפה כמה שיו תר מהר ותעברי לפורום הריון. אין לי מידע ספציפי למה ששאלת, אבל בטח תיכף יענו לך. בהצלחה זוהרה

 

[יעל30]

זוהרה מצליחה החודש:

זה מין סוג של סוגסטיה?

 

[ענת איתן]

זו סוגסטיה שהצליחה , רק שתדעי!!! ../images/Emo62.gif

 

[יעל30]

אני אנסה את הסוגסטיה כש....

בעלי יבשיל ויעשה צעד לקראת התחלת הטיפולים שהרופא המליץ להתחיל בהם כבר לפני חצי שנה

 

[יובל@]

שלום יעל. אנחנו במצב דומה

ואם תקראי בהמשך הדף תקראי על הדילמה שלנו בענין. אני מצרפת קישור לפורום פוריות הגבר שם תוכלי לקבל הרבה אינפורמציה. כדאי לדפדף הרבה בדפים אחורה לתקופה שהיה שם רופא שעונה חוץ מאריאל ידע אישי.משום מה נדמה י שכבר מצאת את הפורום הזה. נכון? צירפתי לך קישור לכתבה שהיתה השבוע בעיתון על אמבוליזציה טיפול שעברנו לפני זמן קצר ועשוי לעזור. ולך אגיד שלא תיכנסו ללחץ, לרפואה היום יש פתרונות למצבים אלו וצריך רק הרבה סבלנות.

 

[יעל30]

אנחנו עוד רחוקים משלב העשייה

בעיקר בעלי - עדיין מעכל את העניין לאט לאט והעניין מאוד דיסקרטי לגביו כך שההורים לא מעורבים בכלל והנדנודים מכבידים מכבידים....

 

[יובל@]

כמובן שלא צריך להלחץ

אבל לא כדאי לבעלך להדחיק את הענין יותר מדי. מתישהו תתחילו לקלוט שיש לכם בעיה ותהיו מוכנים נפשית להתחלת הטיפולים. גם זה יגיע. למרות שלא כדאי לחכות יותר מידי זמן. בני כמה אתם?

 

[עמית@]

העיכול הראשוני הוא בטח ובטח לא קל

אנחנו נזרקנו לIVF הראשון כבר בטיפול הראשון שלנו

ונאלצנו ללכת על זה משום שהיתה לי תגובת יתר, כך שבעצם הושלכנו מהסיפון בלי לבדוק את המים. לפעמים זה דווקא טוב לקבל את ההלם במכה, (כמובן שעדיף היה שלא יגיע שום סוג של הלם..) אני בטוחה שתתאוששו, ותעשו הכל בשביל להגשים את הכמיהה הזו לילד. ובנתיים מספרים רק למי שלא יכביד, מנסים להתעלם מהכאב שגורמים אלה שלא יודעים ורק רוצים לדעת מתי תעשו כבר ילד (כדברי אמא של אהובי "נו? אולי תעשו כבר תינוק?" אולי באמת נעשה כבר אחד..) בהצלחה

 

[סוכריה על מקל]

ברוכה הבאה! ../images/Emo65.gif

שלום יעל! אני לא יודעת הרבה על וריקוצלה (אנחנו לא יודעים מה הגורם לבעיית המורפולוגיה אצלנו), אבל רציתי לאחל לך בהצלחה. לגבי הנדנודים של המשפחה - רובנו מכירות את זה, חלקנו (גם אני) לא סיפרנו גם לבני המשפחה הקרובים, זה נושא רגיש וצריך לעשות הכל לאט ותוך הסכמה של שניכם. הנדנודים מעצבנים, אבל יש דרכים להתגבר עליהם...

 

[יעל30]

איך בולמים את המנדנדים?

שהם במקרה או שלא במקרה אנשים שבד"כ אני די-מאוד כנה איתם, אנשים שמכירים אותי כמו את כף ידם (אמא שלי למשל...) ויודעים מתי אני לחוצה משאלותיהם וכו´ וכו´ לא נח בקיצור (וזה כידוע, החלק הקל בעניין המסובך הזה)

 

[יובל@]

לדעתי לא צריך לבלום אלא לשתף

כמובן שלא את כולם אבל את ההורים כן. גם אנחנו בהתחלה היינו נתונים לנדנודים ובטיפולים הראשונים לא סיפרנו לאף אחד.בהמשך סיפרנו למשפחה הקרובה - הורים אחים ואחיות, והמצב השתנה לחלוטין. במקום נדנודים יש רק תמיכה ועידוד מצד המשפחה. גם את החברים הקרובים ביותר שיתפנו. כאשר הם יודעים שיש בעיה - מפסיקים לנדנד וזה מוריד את כולם מהגב ומשאיר את הכוחות הנפשיים לטיפולים עצמם ולא להתמודדות מול השאלות והנידנודים. זאת דעתי. יובל

 

[דבורה1]

המצב מוכר

ניגוסים תמיד יהיו במיוחד מצד אלו שהכי אוהבים אותנו ומן הסתם רוצים בטובתנו ("אל תגידי לי כלום, אני יודעת כשמשהו לא בסדר אצל הבת שלי..."). בתור אחת שעברה את זה עם אמא מאוד פולנית ובעל שמאוד לא מוכן לטיפולים, גיליתי שדווקא התמיכה שקיבלתי כשכן סיפרתי לאמא על הטיפולים הייתה א-ד-י-ר-ה. לא חשבתי שהיא תוכל להוות משענת כל כך טובה. ואני לא יודעת מה היא אמרה לשאר הפולנים במשפחה אבל מאז שהיא יודעת היא הודפת בגבורה ניסיונות תיחקור פולשניים מדי. ממש עצה אין לי אבל סתם, קחי נקודה (.) למחשבה. ובכלל אני מאחלת לך שבקרוב לא תצטרכי ןלהתמודד יותר עם שאלות כי הבטן התופחת תספר את הסיפור שלה... בהצלחה, דבורה

 

[יעל30]

כמה מילים עלינו

אנחנו בני 30-31 (לשאלתה של יובל) לגבי העצה של דבורה, שהופתעה מאוד מאמה, אני מכירה את אימי די טוב ויש לנו חיבור מאוד חזק בדברים שליליים וכשטוב לי היא לא כל כך מתחברת, לא הייתי רוצה ליצור קירבה בנושא הזה הפעם זה אני ובעלי (אז בעצם גם לי נח עם זה שהוא מאוד דיסקרטי.....)

 

[מרב של ערן]

יעל, ברוכה הבאה

אם נוח לכם עם הדיסקרטיות אז אל תספרו לאף אחד. יש כל מיני דרכים להדוף את המנג´סים ועדיין להישאר דיסקרטים, אבל יש לזה מחיר. מי שלא יודע על הטיפולים, סביר שיצליח ללחוץ על כל הכפתורים שמכאיבים, כמובן שבלי כוונה. לוקח זמן לעכל את הדברים ולאזור את האומץ להכיר בעובדה שיש בעיה שצריך לטפל בה. ומי יודע, אולי פתאום יבוא הריון ספונטני (מה יש? גם לנו צריך שיקרו מדי פעם ניסים, לא?)

מרב

 

[יעל30]

התקווה...

היום בצהריים קיבלתי מחזור אחרי חודש שהיה מלא בפעילות הורמונלית... וכל כך התאכזבתי

 

[מרב של ערן]

לבנות הפורום יש מנטרה קבועה

שאנחנו משננות לעצמנו - היום הראשון למחזור הוא גם היום הראשון להריון שלנו. זה עוזר (לפעמים) לעמעם את הכאב של בוא המכשפה האדומה. תנסי, זה עובד.

מרב

 

[סוכריה על מקל]

יעל, הסיפור מוכר ../images/Emo63.gif

גם אמא שלי ואני לא ממש מחוברות, והחלטתי לא לשתף אותה. אני יושעת שאם אבא שלי היה חי כן הייתי יכולה לספר לו, אבל לאמא שלי - לא. היחיד שסיפרתי לו במשפחה הוא מישהו שנורא לחץ ונדנד אבל שידעתי שהוא יוכל לשמור עלי - סבא שלי (אבא של אמא שלי). מאז שסיפרתי לו (זה היה מאוד דרמטי, שנינו בכינו...) הוא שומר עלי מכולם, כולל מאמא שלי, ובכל פעם שמישהו מתחיל לרמוז משהו שעלול אולי להתפרש כלחץ להרחיב את המשפחה, סבא שלי מתנפל עליו שיתעסק בעניינים שלו. אף אחד לא מבין איך האיש הטוב והשליו הזה, שכל הזמן היה לחוץ לנינים, פתאום לא מוכן לשמוע על זה...

לחברות הטובות ביותר סיפרתי, גם כי לא רציתי שהן יעלבו (כי יש לי עכשיו תקופות שאני פשוט נעלמת להן), וגם כי אני צריכה לפעמים לדבר על זה עם מישהו חוץ מבעלי וחמותי, שהם היחידים שיודעים הכל לפרטי פרטים (חמותי: "נו, קיבלת כבר מחזור?...").

 

[יובל@]

יעלי האם הגעת לקישורים שרשמתי לך קו

 

[יעל30]

תודה יובל

כן קראתי, אני פשוט רצה הביתה שתהיה שבת שלום (אם כי מצב רוחי ירוד במקצת לאחר שקיבלתי היום מחזור) אחזור ביום ראשון (אין לי מחשב בבית...)