מציגה את עצמי - אורית

[oritush5]

מציגה את עצמי - אורית ../images/Emo124.gif

אורית, בת 24, רווקה, חרדית. מורה של ילדות לקויות למידה, בכיתות מקדמות בבית ספר רגיל. בית הספר שייך לרשת "בית יעקב" של החינוך העצמאי, חינוך חרדי. תלמידותי לקויות למידה, לרוב סובלות גם מבעיות רגשיות, לקויי קשב וריכוז, או בעיות התנהגות. אני משתדלת לשלב את תלמידותי בכיתות הרגילות, שילוב חברתי אם בשנתיים האחרונות לימדתי כיתה א-ב ובשנה הקרובה, כנראה (עוד לא סגור) כיתה ה´. אוהבת מאד את העבודה, קשורה מאד לתלמידותי, ומנסה לעשות את המקסימום על מנת לקדם אותן, ולעשות להן כיף ושמח...

 

[Diana M]

כפי שהובטח לאורית, אני אלך

בעקבותיה, שמי דיאנה. אני בת-37, נשואה ואם לבן מקסים העולה לכתה ב´. עסקתי בחינוך מאז שאני זוכרת את עצמי. מדריכה בצופים, במתנ"ס ואחרי כן סטודטית לחינוך ופסיכולוגיה ובמקביל ללימודים הפעלתי משחקיה טיפולית ועסקתי במתן הדרכה לאמהות משכונות מצוקה. לאחר סיום תואר ראשון ביעוץ חינוכי , עבדתי עשר שנים כיועצת חינוכית בבית ספר יסודי, שהכיל גם כתות חינוך מיוחד. המשכתי לתואר שני ביעוץ חינוכי עם התמקדות בלקויות למידה וכן ללימודי תעודה בתחום האבחון הדידקטי על פי השיטה הדינמית. (מבוססת על עקרונות L.P.A.D של פרופ´ פויירשטיין) במקביל ליעוץ, עסקתי גם באיבחון ואני עדיין מאבחנת יום בשבוע. בחמש השנים האחרונות אני מנהלת מרכז המעניק שרותי תמיכה למוסדות חינוך רגיל ומיוחד החל מגיל3-21. אני מדריכה בפועל בבתי ספר יסודיים וחט"ב, בתחום השילוב והחינוך המיוחד. אני אוהבת את עבודתי, מתעוררת כל בוקר בצפיה לקראת וחושבת כי זו זכות גדולה. אני אוהבת לקרוא, קולנוע ועוד דברים רבים..אך זה הפך לארוך מדי אז אפסיק ואתן לכן להמשיך

 

[אסנת ברזילי]

מכיון שכבר גיליתי את גילי....|בלונד

שלילשית .... שמי אסנת אני בת 46 נשואה 18 שנים לבן זוג מקסים ויש לי שני בנים אחד בן 13 רגיש ומוכשר ,הצעיר בן 11 רגיש ומוכשר עולה לכתה ו בחטיבה והוא הובחן כפדד. במקור אני מבלגיה ועליתי לארץ ב1982- לבד אני פסיכולוגית חינוכית בתחום החינוך והחינוך המיוחד (אוניברסיטת בריסל)עסקתי במחקר בשנותי הראשונות - השמת דגמי חינוך BLOOM TAXONOMY במסגרות החינוך היסודי בבריסל בלגיה שנותי הראשונות בארץ היו בחברות גדולות בין לאומיות (בגלל השפות)מחלקות כח אדם או הסברה. לאחר הולדת בני הצעיר והאבחון חזרתי למקצוע שכלל - הדרכת הורים יעוץ- במסגרת פורומים קטנים של הורים וגם במסגרת מרכזי התפתחות הילד בבתי חולים ברחבי הארץ. מפגשים להורים לילדי הספקטרום פדד אוטיזם אספרגר -עם אנשי מקצוע מארה"ב ( כולל טיפולים ) מעקב אחרי מחקרים חדשים ותרגום החומר. והבאת אנשי מקצוע מארה"ב. מרבית הפעילות היתה התנדבותית. עבדתי אחד לאחד עם ילדי פדד וגם עם ילדה עם תסמונת ANGELMAN בשנה האחרונה עבדתי בשיתוף עם פסיכולוגית ממרכז הארץ עם ילדים עם בעיות התפתחות נרחבות (לא רק פדד) בנית ספריה (אינפורמציה ליקויים שונים) שנשארה במרכז אצל הפסיכולוגית שבארץ בשנתיים האחרונות עסקתי ברייקי - תמיכה לילדים חולי סרטן (כמובן בהתנדבות)נתן לי הרבה סיפוק . לאורך כל השנים שלא היו קלות בגלל ההתמודדות האישית, אהבתי את המגע עם הילדים וההורים העניק לי הרבה כוחות להמשיך בשנה הקרובה - אחראית שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בקהילה היהודית כולל הדרכת צוות המורים המשלבים וסייעות ועבודה עם ילדי שילוב דוברי עברית או דוברי צרפתית ( עם ליקויים שונים) בחיים האישיים : אני אוהבת לקרוא לטייל בטבע - לשחות לעשות סקי (עכשיו תהיה לי שוב אפשרות)ואוהבת להיות אמא התפקיד הכי חשוב בחיי.

 

[גליה12]

קיבוצניקית- אמא לשני בנים

האחד חיל קרבי מדיר שינה מעיני בלילות השני עולה לכתה ו´- (מדיר שינה מעיני בימים) יש לו לקות למידה חמורה (עדיין אינו יודע לקרוא) כמו כן קשיי התנהגות, ולעתים פרצי אלימות- לומד במסגרת של כתה קטנה בבית ספר קיבוצי בצפון-, כשאני מניחה שבין השיטין הבנתם שיש ל הרבה הסיגויות על דרך ההוראה ובעיקר על דרך השילוב (או אי השילוב) של ילד הכתה הקטנה במסגרת בית ספרית רגילה. כמו כן מטופל בפסיכו-דרמה- ואצל מורה פרטית לקריאה

 

[שרון123]

אפשר גם?

אני שרון, משתתפת פאסיבית בפורום כבר כמה שבועות, ועדיין לא בטוחה אם אני שייכת או לא אבל קוראת בעניין רב. אני בת 31, נשואה לדודו ואמא לירדן בת 5.5 ושקד וגיא בני 5 חודשים. לפני שנתיים אחרי בירור ארוך גילינו שירדן חולה במחלה מטאבולית מיטוכונדריאלית. מסתבר שזו מחלה תורשתית ופרוגרסיבית. לפני האשפוז הראשון, הסימנים היו : משקל וגובה קטנים, אך בעיקר היקף ראש קטן מאד, בעיית סינוור קשה, וקשיים במוטוריקה גסה. הגענו בפעם הראשונה לאישפוז בגלל שירדן קמה בבוקר עם התכווצות שרירים כזו שהיא לא יכלה לפתוח את הידיים. בבדיקות דם גילו רמות נמוכות מאד של סידן אשלגן ומגנזיום, היינו מאושפזים כחודשיים בהם איזנו ע"י אינפוזיה את רמות המלחים, וגילו בעיה בכליות שגורמת לאובדן המלחים הנ"ל. בגלל כל הסימפטומים האחרים חשבו שאולי הפגיעה בכליות היא משנית לבעיה גדולה יותר. לקחו ביופסיית שריר ורמזו לנו לקוות שלירדן יש "רק" בעיה בכליות ולא "הדבר האחר" שלא הסכימו לגלות לנו מה הוא. אחרי מספר שבועות מורטי עצבים קיבלנו את התשובות, ו"הדבר האחר" ניצח, לאט לאט טיפטפו לנו מה זה אומר. הבעיה של ירדן היא רב מערכתית, פגיעות יכולות להופיע באיברים שונים ולהחמיר עם הזמן. החשש העיקרי הוא מפגיעות בלב ובמוח שלשימחתנו לא קרו(עדיין?). כיום הפגיעות העיקריות הן : הבעיה בכליות שהחמירה ומחייבת אותנו לתת לה השלמות מלחים (כ 20 פעמים ביום - 6 פעמים סידן, 4 פעמים מגנזיום, 4 קליום ועוד ועוד). כמו כן ירידת שמיעה של 70 DB בשתי האוזניים המצריכה מכשירי שמיעה (לפעמים אני צוחקת ואומרת שהירידה בשמיעה היא הדבר הטוב ביותר שקרה לנו במחלה הזו כי הגענו למיח"א המ-ד-ה-י-מ-י-ם וכי חרשות זו בעיה מוכרת וכך אנו לא צריכים להילחם כדי לקבל הכרה בנכות). ירדן גם מאד חלשה, עד היום לא מסוגלת לרוץ, לקפוץ, ועליה במדרגות קשה לה, וגם במוטוריקה עדינה יש קשיים, הציורים שלה די מקוקשים, והיא עדיין לא מצליחה לכתוב את שמה. היא מאד מאד מסתנוורת עד כדי כך שהיא לא יכולה לפתוח את העיניים בחוץ אפילו בשעות אחר הצהריים המאוחרות, וכשיש שמש חזקה אנחנו צריכים גם להאפיל את הבית. כל מחלת חום, מאמץ גופני או חוסר באוכל או חמצן, גורמים למשבר מטאבולי שעלול לגרום להתדרדרות במצבה, ולכן אנו מתאשפזים מייד, עם כל סימן לבעיה, וכן מבצעים בדיקות דם אחת לשבועיים בערך. מעבר לכל זה ירדן היא ילדה מקסימה, אוהבת, נבונה ורגישה. היא לומדת בגן רגיל (בשנה הבאה בחטיבה הצעירה) עם סייעת 3 שעות ביום, ומחוץ לגן מטופלת ע"י קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, הידרוטרפיה. מסתבר שהמחלה תורשתית ואי אפשר לאבחנה בזמן ההריון, ולכן המליצו לנו על תרומת בייציות, שאכן קיבלנו לפני שנה בקפריסין, ממנה נולדו לנו שקד וגיא המדהימים. יצא ארוך למרות שיש עוד קשיים ובעיות שלא פירטתי, סליחה שמחתי לקרוא גם התייחסויות ליחסים הזוגיים, לאחים ה"רגילים", והייתי מוסיפה גם דיון על הויתורים בקריירה של שני בני הזוג, והעול הכלכלי ששינה את כל התוכניות וסידרי העדיפויות שלנו. אבל גם על האושר הגדול עם כל התקדמות, על זה שאנחנו לא מקבלים שום דבר כמובן מאליו, ועל זה שאולי דווקא עכשיו סדרי העדיפויות שלנו נכונים יותר. שרון

 

[Diana M]

שרון לא רק אפשר, אלא ממש רצוי

שמחה שבחרת לצאת "אל האור"

ברוכה הבאה

השיתוף שלך והאופן בו בחרת לחלוק עימנו, מרגשים. כולנו נרצה מאוד לשמוע עוד, על ירדן הקטנה שמתמודדת כמו גדולה עם שגרה לא פשוטה כלל וכלל. על תאומיך, זוגך וכמובן עליך. האופטימיות שלך היא דבר מופלא בעיני. שרון, העלית נושאים חשובים מאוד.

ויתורים אישיים (קריירה, תחומים אחרים)

מעמסה כלכלית.

סדרי עדיפויות חדשים (אולי גם פרופורציות אחרות) כולם נושאים חשובים ביותר. את מוזמנת לפתוח שירשור באחד מהנושאים הללו.. במה תרצי להתחיל?

 

[שרון123]

תודה לכולן על קבלת הפנים החמה../images/Emo140.gif

טוב אז שירשור חדש אני באמת ארצה לפתוח, אבל לא היום. אבל כן רוצה לענות על כמה שאלות. ירדן היא באמת ילדה אמיצה וגיבורה, ההתמודדות שלה מדהימה, והחוסן הנפשי שלה מחזק את כולנו. הילדים בגן מאוהבים בה (למרות שלצערי לא מקבלים אותה כשווה, אלא יותר מגוננים), גם המטפלות השונות אוהבות אותה, למרות שהיא "מסובבת אותן סביב האצבע הקטנה", ועושה איתן הרבה משחקי כח. הבנים הם שני סמיילים קטנים, והביאו המון אושר למשפחה, וקצת שינו את הפוקוס. ירדן אוהבת אותם מאד, אבל יש לה גם התקפות קינאה, אחרי הכל היא הייתה בת יחדה שזכתה לטיפוך מאד אינטנסיבי במשך יותר מ 5 שנים. דודו אישי ואהובי הוא המשענת והעוגן שלי, האופטימיות והכוחות שלו מדהימים, והוא תמיד מושך קדימה. לצערי הוא גם נאלץ לשמש ככליא ברק שלי, והרבה פעמים סופג כעסים שבכלל מקורם לא בו. שנינו עובדים בתחום ההיי טק, הקריירות שלנו התקדמו יפה מאד לפני גילוי המחלה, והיום ההתקדמות נעצרה (אצלו) והלכה אחורה (אצלי), העבודה מאד חשובה לי, ואני רואה בזה אחד הויתורים הגדולים. מאד אהבתי את הניהול והאפשרות לקבל החלטות חשובות.

 

[Diana M]

שרון../images/Emo23.gif

האופטימיות שעולה מהודעותיך מקרינה על כל מי שקורא אותן. אני יודעת שאני חשה כך, אם קריאתן. ואת מוזמנת לפתוח שירשור כאשר תרגישי שאת מוכנה לכך ובזמנך. סוף שבוע נהדר

 

[m_katzmann]

אהבה ללא תנאי

היי שרון, כל כך נהניתי לקרוא את מה שסיפרת כאן, למרות שכל כך כאב לי לקרוא על הסבל אותו אתם חווים יום יום, שעה שעה. אבל האופטימיות הזאת והשמחה על כל התקדמות ולו הקטנה ביותר, על ההקרבה הזאת, פשוט החזירה אותי הרבה מאוד שנים אחורה כאשר כל האנשים מסביבי תמיד אמרו לי כל הכבוד ואף פעם לא הבנתי על מה הם מדברים. כשיש ילד כל כך חולה בבית לומדים לתת מבלי לקוות אפילו לקבל. ברי המזל שבינינו מקבלים אחר כך הכל בחזרה.

מאיה

 

[שרון123]

תודה

אחרי הלידה סיפרתי את הסיפור שלנו בפורום הריון ולידה ובפורום תאומים, ובאמת לא הבנתי על מה אומרים לי כל הכבוד, כל אמא הייתה עושה מה שאני עושה. אבל אני לא מסכימה עם שני דברים אחרים שכתבת. אני בכלל לא מרגישה שאני חווה סבל יום יום שעה שעה, ואני מקבלת תמורה כל יום על מה שאני נותנת. שלושתם ילדים מאד אוהבים ומתגמלים

 

[אסנת ברזילי]

../images/Emo39.gif../images/Emo142.gif../images/Emo141.gif../images/Emo20.gif../images/Emo23.gif/שרון

הלב איתך, לא מתחיל אפילו להבין עם מה מתמודדת ומה שאני מרגישה שרוצה לשלוח לך הרבה פרחים למרות שאני בטוחה שאת מרגישה שיש לך כבר את הפרחים שאת זקוקה להם והם הילדים.

 

[שרון123]

נכון../images/Emo24.gif

 

[מישהי שאיכפת לה]

לשרון היקרה שלום!

רק עכשיו קראתי את סיפורך על בתך ירדן, ויכולת ההתמודדות שלה. לפי מה שקראתי, לירדן יש את המחלה התורשתית הזו, [סילחי לי אם אני לא כותבת שם מלא, זה מסובך מדיי בשבילי]. אני מחזקת את ידיכם, ומקווה שירדן תגדל ותהיה ילדה לתפארת. אני ממליצה לך להצטרף אלינו, אני כבר עשיתי את זה, וזה הצעד הטוב ביותר שעשיתי, ממני, ליאת.

 

[מיכל153]

מיכל, בת 38, אמא ל-4

היי אני אמא ל- 4 ילדים. 3 מהם עם קשיים. ליאור בן 14 בספטמבר עם הפרעת קשב וריכוז(לא היפראקטיבי),דיסגרפיה ודיסקלקוליה.הוא עולה לכיתה ט` מקדמת, בכיתה עם עוד 9 ילדים. היתה לו בעית פזילה והוא נותח פעמיים: לפני כיתה א` שלא הצליח ובאמצע כיתה ה` שכנראה הצליח. הוא למד בביה"ס רגיל בכיתה רגילה עד כיתה ו`. הלימודים היו קשים וליאור היה מבודד חברתית. בכיתה ב` עשינו אבחון והתגלה שהוא לקוי למידה. הוא קבל הוראה מתקנת עד כיתה ה` פרטי. הוא היה בטיפול דרך אומנות בקבוצה(ב"משעולים") כ-3 שנים. באמצע כיתה ו` נעשה אבחון שקבע שהוא עם הפרעת קשב וריכוז, דיסגרפיה ודיסקלקוליה. הוא קיבל ריטאלין ששיפר מאוד את הריכוז שלו. הוא התחיל בתחילת כיתה ז` לקבל עזרה אצל קלינאית תקשורת. הוא התחיל טיפול פסיכולוגי בתחילת כיתה ז`. הוא הפסיק לאחר 5 חודשים בכיתה ז` את הטיפול בריטאלין על דעת עצמו. הוא הפסיק באמצע כיתה ח` את קלינאית התקשורת וגם לפסיכולוגית הוא מסרב מידי פעם ללכת בתירוצים שונים. הוא מסרב לקבל כל דבר שמציעים לו בביה"ס : ספורט אתגרי וטיפול דרך סיפורים. התחלנו טיפול אצל פסיכיאטרית, כי הנוירולוג הבין שזה מעבר להפרעת קשב וריכוז. היה חודש אחד שהוא כמעט לא ביקר בביה"ס. הפסיק את הטיפול הפסיכולוגי לקראת סוף השנה. ליאת בת 12 ילדה "רגילה".היא עולה לכיתה ז´ לחטיבה. שלי בת 3 וחודשיים עם היפוטוניה קשה (עשתה המון פיזיוטרפיה) ועם אפרקסיה שזה קושי בתכנון תנועה. היא הולכת לגן השיקומי בירושלים בשנה הבאה. כרגע היא במשפחתון רגיל. היא לא מדברת ורק עכשיו היא מוציאה צלילים ראשונים. גם באכילה היה קושי עם הבקבוק ואוכל מוצק. אבחון ריפוי בעיסוק של שלי : ציטוטים מהאבחון : שלי מיעטה לשתף פעולה במטלות הדורשות תנועה. טונוס נמוך בגוו ובגפיים. טווחי תנועה מוגדלים במפרקי הגפיים, נראים גם בפעילות אקטיבית. כל הפעילות מאופיינת באיטיות בולטת. ישנו חשש מהתנסות במרחב, אך עם עידוד מצליחה להתגבר ומוכנה בד"כ לנסות.שלי מעדיפה פעילות פסיבית בישיבה על פני פעילות מוטורית במרחב. לא נראתה כל יוזמה אישית לתנועה ואף המנעות מתנועה גם כשיש בה צורך(הרמת חפץ תוך כדי משחק).משתמשת בתנועות גלובליות ולא תמיד מותאמת לחפצים. נמצא תיאום בילטרלי לא יעיל וקושי להתארגן לקראת מטלה. מחכה שיגישו לה את החפצים ואינה מתאמצת לקחת בעצמה. אינה חוצה את קו האמצע לשני הצדדים. מדביקה מדבקות לאחר הדגמה והתנסות. משתפרת תוך כדי ביצוע. אינה גוזרת על קו. נראית פרסבריטיביות בציור וחזרה על אותם דגמים.קיימת פאסיביות ואיטיות במשחק. קושי בהתארגנות להתחלת פעולות וזקוקה לתיווך והדגמה. בונה מגדל מ-6 קוביות אבל לא מחקה דגמים אחרים. מתאימה כוסות לפי ניסוי וטעיה. לסיכום : קשיים בתפקודי ידיים וגרפומוטוריקה. קשיים במוטוריקה גסה. משחק דל ונמוך מהמצופה מגילה. התנהגות המאופיינת בפאסיביות בביצוע. המלצות : טיפול בריפוי בעיסוק. טיפול בפיזיוטרפיה. שלי כמובן תגיע לגן השיקומי ששם תקבל את מלוא הטיפול. שלי קבלה בחודשים יוני ויולי טיפול של ריפוי בעיסוק פרטי עם החזר של קופ"ח. כמובן שזקוקה לטיפול בדיבור אצל קלינאית תקשורת ותקבל בגן. אייל בן השנה גם הוא היפוטוני ועושה פיזיוטרפיה. כנראה שיש לו בעיה גם בתכנון תנועה ושיווי משקל לפי דברי הפיזיוטרפיסטית. יש לו תור לנוירולוג בתחילת ספטמבר. אייל עשה בדיקות דם ושתן כדי לבדוק ממה יש היפוטוניה(טונוס שרירים נמוך). בינתיים הכל בסדר, חוץ מבדיקה אחת carniting שעדיין לא הגיעה תשובה. הוא זוחל ועומד על הברכיים, אבל צריך עוד תרגול לעמידה רגילה על כפות הרגליים. הוא עדיין לא מתיישב. יש לו בעיה של חציית קו האמצע ורוטציה. אנחנו עושים תרגולים של תנועה לשני הצדדים. עכשיו יש תרגול של המפרקים קצת. ההתקדמות מאוד איטית. מקווים לטוב.

 

[Brendan]

וזה אני...

בן 33 רווק ללא ילדים ומתגורר בעיר פ"ת. פעיל לרוב פורום "זכויות ומיגבלות(נכים)" בתפוז. סובל מדיסלקציה, דיסגרפיקה ונכות גופנית עקב תאונה. מטרתי להביא חומרים לפורומים השונים, חומרים הכוללים זכויות וחידושים בתחומים שונים וזאת בשל העובדה שרבים הם האנשים שלא מודעים לזכויות שלהם. Brendan

 

[Diana M]

נעים מאוד ברנדן../images/Emo45.gif../images/Emo13.gif

אתה אכן עושה עבודה חשובה מאוד . אני מסכימה איתך כי רבים אינם מודעים לזכויותיהם. והממסד לא תמיד ממהר ליידע. חייבת לציין כי ההגדרה שלך את עצמך כדיסלקטי ודיסגרפי, אינה עולה בקנה אחד עם תפקודך כאן. דיסלקסיה בהגדרתה הטהורה מתייחסת לאנשים אשר אינם מסוגלים לקרוא. לא נראה לי כי זה נכון לגביך

ואילו דיסגרפיה מתייחסת לאנשים אשר אינם מסוגלים לכתוב. אמת יתכן ואתה לא מסוגל והמחשב מחליף את תקפודי הכתיבה? (פתרון יוצא מן הכלל לבעיות כתיבה קשות) או שמא כתיבתך רק לא קריאה מספיק? לצערי הרב פעמים רבות ילדים-בוגרים, מתוייגים כדיסלקטים גם כאשר אין הצדקה להגדרה זו. האם אתה חשוב כי לגביך הגדרות אלה תקפות? שמחה להכיר אותך ושמחה על כך שאתה איתנו

 

[Brendan]

כתיבתי אכן לא קריאה בכלל...

עד כדי כך לא קריא הכתב שלי שהייתי מקבל תוספת זמן של שעה וחצי לכל מבחן וזאת על-מנת שאני אכתוב לאט. הבעיה שלי היא העובדה שאני חושב הרבה יותר מהר ממה שאני מסוגל לכתוב ולכן קו המחשבה שלי נקתע בכל פעם שאני כותב. את האיבחון עשו לי בניצן וזה לפני 12 שנה בערך. כשהייתי תלמיד ביסודי תוייגתי כאחד שמתעצל לקרוא ספרים ולכן יש לי הרבה שגיעות כתיב. אז (שנות ה-70), כמובן, לא הייתה מודעות לנושא הדיסלקציה. היום המצב הרבה יותר טוב. המחשב ללא ספק עוזר (לפחות לאחרים להבין את הכתוב) אבל עדיין לא המציאו את מתקן שגיעות הכתיב שיתקן את השגיעות שלי. לא מזמן עשיתי גם אבחון מקצועי בפילט ושם גם אובחנתי כמי שסובל מבעיות ריכוז (בעיקר במטלות קריאה, כתיבה, מטמטיקה וכ"ו). תודה עבור קבלת הפנים

 

[Diana M]

למדנו באותו בית ספר , ברנדן?

אני צוחקת

זה בדיוק מה שאמרו גם עלי, שאיני קוראת מספיק ספרים, לכן יש לי שגיאות כתיב. (והיו לי המון, במשך הרבה שנים) לא עזר שסיפרתי כי אני קוראת לפחות ספר ליום. הייתי תולעת ספרים רצינית. אך מורי לא נתנו לעובדות לבלבל אותם ועדיין המשיכו להמליץ להורי לעודד אותי לקרוא

. ברנדן, חייבת לציין כי שגיאות הכתיב שלך רחוקות מלהיות קטסטרופליות. אם תרשה לי להסיק רק מההודעות שלך הרי שישנן פה ושם שגיאות על רקע הומופוני. משמע אתה עשוי להחליף ע,א,ה, ש,ס ט,ת כ,ק. כלומר אותיות שמייצגות את אותם צלילים. מצב זה לא מפריע לקורא להבין אותך. ודווא ישנן תוכנות אשר מתקנות שגיאות כתיב. אך לשם כך יהיה עליך שוב לעשות שימוש במחשב

ובענין "קבלת הפנים" העונג הוא שלי

 

[פאני יצ]

זוכרים את הפחרסומת של ניצן

כולם אומרים שאני לא רוצה לא מבינים שאני לא יכול??????? אז הפירסומת הזות עלי. אני ביכלל נפלתי בין הכיסאות כי עליתי לערץ בגיל 9 אז בהתחלה חשבוא שזה בעיה של ספה שנייה. הופחנתי ב יא לאחר שרצו להעיף אותי מלימודים . בצבעה גם לא היה חביה כי היתי " הכצינה "לקוית הלמידה הרישונא" והם לא רוצים חריגים. אבל אז פגשתי איש ניפלה שהיה מפקד שלי שאמר "רופים לא לא יודעים ליכתוב לוקציניים יש פקידות" מעז היתי שליכה , מדריכה, מורה , רעיה ואמא. ואני מחכה בקוצר רוח לתוחנה שתתקן לי את כול השגיעות כתיב ומישהוא שירשום לי ציקים. הסיות שלי זה הילדים כיבן שלקות למידה זה תורשתי ( אני ירשתי את זה מאבי שהוא ד"ק לכלכלה ותואן ששנינו עצלניים) . לאחד התאומים כבר עסיתי איבכון ובינתים הכול בסדרץ בי פאני

 

[bis fd]

פאני

אני מכירה את הסיפור הזה כאילו אני כתבתי אותו,ומאוד מאוד מאוד מבינה אותך. גם אני עליתי לארץ בגיל 6 ולא ידעתי מילה עד כיתה ג לא הבנתי כלום בבית לא דיברו עיברית. תמיד היתי"עצלנית וטיפשה" לפני חודש קיבלתי אומץ ועשיתי איבחון ,התוצעה גרועה ביותר.

ביאטריס