מצעד התחפושות הנוסטלגיות

[הברווזה עליזה84]

 

[d a p h n a]

היו לנו תחפושות כיפיות לאללה

כל שנה לפני פורים היינו שולפים את התחפושות מהבוידעם ומשחקים איתן ומחליטים למה להתחפש.

שמתי כאן לדעתי כבר בעבר את תחפושת הסופר-גירל המיתולוגית שלי מכיתה ב'.

מעבר לזה אני כבר לא זוכרת את כל הפרטים של התחפושות, מלבד השנה שבה התחפשתי לתהליך השלום.

 

[אביגיל מהר המלכים]

כשי' היה בן שלוש רציתי לקנות לו תחפושת

סינטטית מהזן המגעיל (של באז שנות אור), כי חשבתי שיהנה ממנה. התקשרתי לאמא שלי לשאול מה דעתה, כי זה עסק די יקר, והיא אמרה בזעזוע: "150 ש"ח לתחפושת?!? זה חד פעמי! כשאת היית ילדה, במשך שלוש שנים רצוף חיפשתי אותך ל'בית קטן בערבה' כי הייתה לי שמלת משבצות ישנה, ואת יצאת בסדר גמור!"

מיד לאחר שניתקנו נסעתי לטויס אר אס וקניתי *גם* באז ו*גם* ספיידרמן.

(בשתיהן, אגב, הוא השתמש עד שהתבלו לחלוטין, ועד היום הצעצוע האהוב ביותר על ילדיי הוא תיבת התחפושות העצומה שלהם, שאני ממלאת מחדש כל שנה ביום שאחרי פורים כשהמחירים יורדים).

 

[חייבתלהגיב]

אני גם התחפשתי 3 שנים רצוף

עם אותה שמלה שאמא שלי תפרה מחצאית שחורה עם פרחים שהייתה לה. אבל אצלי לפחות כל שנה הייתי "אמורה" להיות משהו אחר עם השמלה הזאת - נראה לי משהו כמו מוכרת פרחים, צוענייה ורקדנית פלמנקו.
חוץ מזה לפחות בשנה אחת בגן אמא שלי לא חיפשה אותי, אז הגננת תרמה לי תחפושת של אחות.
שנה אחת הייתי "ליידי" שאמא תפרה מבד ורוד עתיק חלק, והוסיפה כובע שהיא תפרה ושמשייה.
חוץ מזה זכור לי רק שבחטיבה התחפשתי להיפית.

כך שאין לי טראומות או משקעים מיוחדים, וגם לא חוויות יוצאות דופן - פורים זה פורים, וזהו.
הבנות מתחפשות למה שהן רוצות - או שכל התחפושת קנוייה, או שהאביזרים קנויים והיתר בגדים רגילים שמתאימים. אני בוחרת להן את התחפושת עד גיל 3 ככה, וכשמתחילה להיות להן דיעה בגיל 4, אני קונה מה שהן רוצות (כמובן, במסגרת אילוצי תקציב, אישור שלי, וכו').

לתפור אני לא תופרת כלום חוץ מחורים בבגדים שלהן ביום-יום - וגם זה נותן להן מראה פרנקנשטייני משהו - אבל זה לא מפריע להן, לי, או לאף אחד אחר...

 

[חייבתלהגיב]

אה, כן, כמו רבות פה הייתה גם שנה שבה

התחפשתי לאינדיאנית, ואחי הבכור גם היה אינדיאני.

 

[האמא של הנסיכים]

האמת שלי יש רק זכרונות טובים מתחפושות פורים

בכל שנה התחפשנו לפחות לשלוש תחפושות שונות

1. המושקעת והגדולה שאמא שלי שתחיה שהייתה מורה לתפירה תמיד תפרה נכון ( בשלב מסויים כולם שנאו אותי כי תמיד זכיתי בתחרויות )
2. המקורית שאבא שלי תמיד המציא רגע לפני שיצאנו לפעילות ( בדרך כלל של הצופים )
3. ועוד אחת על הדרך


התחפשנו לאינדאנית ( אמא שלי תפרה לנו מיוטה כולל מנשא לתינוק שהיייתה שם בובה ) התחפשנו לפסל החרות , לאפריאקית ( בגד גוף שחור גרביון שחרו חצאית מרשרשת וגם על הצוואר והידיים ופנים שחורות ) , לאלה יוונית , לרומאים , בילבי , ד"ר ( אבל המזרק היה בגודל שלי ) ועוד ועוד תמיד היה מוצלח וכייפי

אף פעם לא התחפשתי למלכת אסתר או משהו בסגנון

אצלי רוב התחפושות מוכנות חוץ מהבלחות פה ושם

 

[meedas]

לא נשארתי עם טראומות מהתחפושות

גדלתי בקיבוץ, עם מחסן תחפושות שנפתח כמה ימים לפני פורים וממנו לקחנו כל מה שהתחשק לנו כדי לבנות תחפושת. תחפושות קנויות בכלל לא היו אופציה
לא הייתי מהיצירתיים - זכורה לי תחפושת חתול שמאוד אהבתי ושני מקרים שונים שהתחפשתי לסופרמן. היתה גם עוזרת בית (תחפושת שנכפתה עלי כי זה היה התפקיד שלי בהצגה שהעלנו באותה שנה במסיבה) ופעם אחת שהתחפשתי לספידי-גונזאלס. נדמה לי

הטראומה היחידה שאפשר אולי למצוא זה עניין האיפור - כל כך שנאתי את התחושה של הליפסטיק והציורים על הפנים (ותמיד היו ליפסטיק וציורים על הפנים) שעד היום אני לא משתמשת באיפור בכלל. רק מהמחשבה מתחיל לגרד לי

 

[מלאה במחשבות]

פורים

תמיד נתפס אצלי כחג שמח.
אמא שלי יצירתית ומוכשרת וכל שנה הכינה לנו את מה שבקשנו.
לא זכור לי שרציתי לקנות תחפושות.
הייתי רקדנית, יפנית, כלנית, רגע (מרגע עם דודלי), ליצן, חיפושית, שוטרת ועוד. מדהים אותי היום מעולם לא היתה לי פנטזית שמלת המלמלה- למעט בחתונה

.
הכי אהבתי תחפושת של עורכת דין- ככה קראנו לה אז- היום זה יותר בוגרת הפקולטה.. . היתה לי גלימה שחורה, חולצת כפתורים לבנה ומכנסיים שחורים והכובע הזה (לא זוכרת איך קוראים לו) ולקחתי מהבית ספר שמן (מילון צרפתי של אבא שלי) שהוא היה ספר הדינים.

 

[פלגיה]

אני הייתי שופטת

באותה תלבושת

זה כבר כשהייתי גדולה יותר (נראה לי כיתה ה' או ו')

 

[4 בבוקר לא נרדמת]

התחפשתי להולנדית, אינדיאנית, אבל התחפושת

שאני הכי זוכרת הייתה באותה שנה שהתחפשתי להולנדית, אחי התחפש לנינג'ה, אז למחרת הוא רצה להתחפש לליצן, אז אני רציתי להתחפש במקומו לנינג'ה, כי כבר אז אמרתי "למה רק לבנים מותר", מה שהכי זכור לי מהתחפושת זה שאישה אחת בסופר אמרה לי "זוז ילד" וזה נורא עצבן אותי, כי לא רק בנים יכולים להתחפש לזה.

 

[Noich80]

היו לי אחלה תחפושות

אמא שלי היתה משקיעה ממש. וידעה לתפור.

הייתי ליצן, מיקי מאוס ושנה אחר כך מיני מאוס. הייתי נערת פרחים, הייתי הולנדית, הייתי יפנית, הייתי פיה, מכשפה... עד כיתה ז בערך ומאז לא ממש התחפשתי.

בגיל 5 לדעתי התחפשתי לפיה. בגן אמרו לי שאני פיה רעה כי הרכבתי משקפיים.

 

[ברבורת הפרא]

עם סבתא תופרת

קיבלנו כל שנה תחפושות חדשות, שמלות, מלמלות, כובעים של ליידי, שמשיה.
איזה כיף להתרפק על זכרונות...

 

[עינב וזהו]

כילדה מאוד אהבתי את החג

כי הוא התחיל אצלנו הרבה הרבה יותר מוקדם מהרגיל
הליכה משותפת ל"מחסן התחפושות" של הקיבוץ. כל כיתה הוזמנה ביום אחר, עם ההורים. הגדולים ראשונים כמובן.....
היו שם המון תחפושות מכל ההפקות תאטרון שעשו כל שני וחמישי בקיבוץ (בוא נגיד שב-72 עשו את פיטר פן וכמות תחפושות האידיאנים החזיקה מעמד עד אמצע שנות השמונים... וזה היה באיכות מעולה של תפירה)
אני ובת דודה שלי התחפשנו לבילבי וזה זכור לטובה
היתה שנה של נזירה (והייתי אז כ"כ אנמית וחיוורת שהתמונות מהפורים ההוא מפחידות משהו)
בכיתה ו או ז' אלתרתי על שמלה של ספרדיה+פאה של שיער נוצץ ואיפור חצי פנים סולידי וחצי "משוגע")

 

[galibal2]

אני אוהבת מאוד את החג, לשמחתי גם האיש

וגם ילדונת אוהבים.
אני כבר לא זוכרת את רוב התחפושות אבל חלקן הנכבד היו תחפושות מהעולם הרחב, שההורים הביאו לנו כיצאו לחו"ל. הייתה מצריה, מרוקאית, הולנדית, הודית וכאלה.
בשנה אחת, אחותי החליטה לחפש אותי לבובה הכל היה מניירות קרפ,כמובן שירד גשם וכל התחפושת נקרעה וצבעה את מה שלבשתי מתחת - מזלי שהייתה לי חצאית. ולמרות הכל נהנתי.
אני דווקא רציתי תחפושות מיוחדות אבל להורים זו הייתה תקופה עמוסה בעבודה אז לא היה זמן להכין.

לילדונת לעומת זאת, גם תפרתי וגם קניתי.אני מאוד רוצה להכין לה דברים מיוחדים רק מחכה שהיא תבוא עם רעיונות... בנתיים היא רק מבקשת נסיכות

י

 

[r a k a n i]

התחפושת הכי אהובה היתה מנקה ארובות...

מהילדים העניים והמלוכלכים האלה כמו באוליבר טוויסט... ממש אהבתי את התחפושת הזו כי ציירו לי נמשים