TikvaBonneh
New member
בגלל זה היא שאלה על עצמאות
אבל קשה מאוד להביא בחשבון רצון של ילד שעדיין לא נולד
אבל קשה מאוד להביא בחשבון רצון של ילד שעדיין לא נולד
מקווה שאני בפורום הנכון,
- פותח הנושא amysh
- פורסם בתאריך
שאלת את הילד שלך?
אני לא יודע בן כמה הילד שלך, אבל איי פעם שאלת אותו , אם הוא היה מעדיף שלא להוולד? אם היה מעדיף שהיו מפילים אותו כשהוא היה עוד בבטן?
קשה לי להאמין שהוא יגיד שעדיף היה שלא להוולד.
ויחד עם זאת אני חושב שהגישה של ההורים ומה שהילדים סופגים מהם מאוד משפיעה על איך הם גדלים.
ילד אוטיסט להורה שחושב שעדיף לעשות הפלה בהריון של אוטיסט, עלול לגדול לאדם שלא מקבל את עצמו, ואולי אף רואה את עצמו כמי שבא לעולם הזה בטעות, כלא רצוי ואולי עדיף שלא היה נולד בכלל.
לעומת זאת, ילד שסופג בבית, ערכים שכל חיי אדם הם "קדושים" שלכל אדם יש תכלית ומשמעות לחייו, שאוהבים אותו וששמחים שהוא נולד, לילד כזה לדעתי סיכוי טוב יותר לגדול ולהיות אדם שמקבל את עצמו, ואוהב את עצמו ומרגיש שיש לו מקום בעולם.
אני חושב שהדעות של ההורים לכאן או לכאן ישפיעו גם על ילד רגיל.
ילד רגיל שגודל למשפחה שבה הוא יודע, שלא משנה מה מי ומו, יקבלו אותו כמו שהוא ויואבו אותו אהבה ללא תנאי. יגדל להיות אדם יותר "בריא", מאדם שגדל למשפחה בה, הוא צריך להודות לאלוהים שהוא לא נולד "פגום" כי ככזה היו מפילים אותו, או שהיה גדל בתחושה של אהבה מותנית.
אנחנו לא בוחרים את הילדים שלנו!!!
אני חושב שהגישה של ההורים להפלות והיחס לבעלי "מום" או "לקות" יכולה להשפיע באופן מכריע, במיוחד כשמדובר בילד שהוא בעל "מום" או "לקות".
אני לא אחראי(או אשם) לזה שנולד לי ילד "מיוחד" (אולי כן אם זה גנטי).
אבל אני כן אחראי לדאוג לכך שיגדל בריא בנפשו וישרגיש שאין בעולם אהבה, כמו אהבה של אבא ואמא. ושהאהבה הזו היא ללא תנאים, ושאנחנו שמחים שהוא נולד, ושבחיים לא היינו רוצים ילד אחר במקומו.
את אומרת דברים קשים.
אני מקווה שהילד שלך לא יספוג מהם דברים שיערערו את הביטחון שלו בעולם , באנשים, ובמשפחה שלו, כי גם בלי זה, אני בטוח שמספיק קשה לו.
אני לא יודע בן כמה הילד שלך, אבל איי פעם שאלת אותו , אם הוא היה מעדיף שלא להוולד? אם היה מעדיף שהיו מפילים אותו כשהוא היה עוד בבטן?
קשה לי להאמין שהוא יגיד שעדיף היה שלא להוולד.
ויחד עם זאת אני חושב שהגישה של ההורים ומה שהילדים סופגים מהם מאוד משפיעה על איך הם גדלים.
ילד אוטיסט להורה שחושב שעדיף לעשות הפלה בהריון של אוטיסט, עלול לגדול לאדם שלא מקבל את עצמו, ואולי אף רואה את עצמו כמי שבא לעולם הזה בטעות, כלא רצוי ואולי עדיף שלא היה נולד בכלל.
לעומת זאת, ילד שסופג בבית, ערכים שכל חיי אדם הם "קדושים" שלכל אדם יש תכלית ומשמעות לחייו, שאוהבים אותו וששמחים שהוא נולד, לילד כזה לדעתי סיכוי טוב יותר לגדול ולהיות אדם שמקבל את עצמו, ואוהב את עצמו ומרגיש שיש לו מקום בעולם.
אני חושב שהדעות של ההורים לכאן או לכאן ישפיעו גם על ילד רגיל.
ילד רגיל שגודל למשפחה שבה הוא יודע, שלא משנה מה מי ומו, יקבלו אותו כמו שהוא ויואבו אותו אהבה ללא תנאי. יגדל להיות אדם יותר "בריא", מאדם שגדל למשפחה בה, הוא צריך להודות לאלוהים שהוא לא נולד "פגום" כי ככזה היו מפילים אותו, או שהיה גדל בתחושה של אהבה מותנית.
אנחנו לא בוחרים את הילדים שלנו!!!
אני חושב שהגישה של ההורים להפלות והיחס לבעלי "מום" או "לקות" יכולה להשפיע באופן מכריע, במיוחד כשמדובר בילד שהוא בעל "מום" או "לקות".
אני לא אחראי(או אשם) לזה שנולד לי ילד "מיוחד" (אולי כן אם זה גנטי).
אבל אני כן אחראי לדאוג לכך שיגדל בריא בנפשו וישרגיש שאין בעולם אהבה, כמו אהבה של אבא ואמא. ושהאהבה הזו היא ללא תנאים, ושאנחנו שמחים שהוא נולד, ושבחיים לא היינו רוצים ילד אחר במקומו.
את אומרת דברים קשים.
אני מקווה שהילד שלך לא יספוג מהם דברים שיערערו את הביטחון שלו בעולם , באנשים, ובמשפחה שלו, כי גם בלי זה, אני בטוח שמספיק קשה לו.
TikvaBonneh
New member
את כל כך צודקת
אני רואה את הגיס שלי, אחיו של בעלי. חמותי זיכרונה לברכה גידלה אותו באהבה, ועכשיו הוא בודד. הוא מגיע אלינו ביום שישי בערב לא מתקשר עם אף אחד מאיתנו, רק יושב ליד בעלי ומדבר אליו. ופעם בשבוע הוא הולך עם בעלי לארוחת בוקר בבית קפה. וזהו. בן 60, בלי משפחה, בלי חברים, בלי עבודה.
אני רואה את הגיס שלי, אחיו של בעלי. חמותי זיכרונה לברכה גידלה אותו באהבה, ועכשיו הוא בודד. הוא מגיע אלינו ביום שישי בערב לא מתקשר עם אף אחד מאיתנו, רק יושב ליד בעלי ומדבר אליו. ופעם בשבוע הוא הולך עם בעלי לארוחת בוקר בבית קפה. וזהו. בן 60, בלי משפחה, בלי חברים, בלי עבודה.
התגובה שלי ללא קשר לעמדתך.
גם כתבתי שאני לא נגד או בעד הפלות.
לדעתי השאלה של המתלבטת זה להחליט עם איזה מצב היא תוכל לחיות יותר במצב סביר (כי שני המצבים קשים) : 1. להיות עם ילד א"ס שלא ידוע מה יהיה איתו כשהיא כבר לא תהיה. 2. להישאר ללא ילדים בכלל (ואז לא צריך לדאוג מה יהיה א"כ).
אם הבחירה היא אופציה ראשונה - לא עושים הפלה.
אם הבחירה היא אופציה שניה - עושים הפלה.
בכל מקרה לגבי המצב אחרי ההחלטה אף אחד לא יכול לדעת מראש מה יקרה.
גם כתבתי שאני לא נגד או בעד הפלות.
לדעתי השאלה של המתלבטת זה להחליט עם איזה מצב היא תוכל לחיות יותר במצב סביר (כי שני המצבים קשים) : 1. להיות עם ילד א"ס שלא ידוע מה יהיה איתו כשהיא כבר לא תהיה. 2. להישאר ללא ילדים בכלל (ואז לא צריך לדאוג מה יהיה א"כ).
אם הבחירה היא אופציה ראשונה - לא עושים הפלה.
אם הבחירה היא אופציה שניה - עושים הפלה.
בכל מקרה לגבי המצב אחרי ההחלטה אף אחד לא יכול לדעת מראש מה יקרה.
TikvaBonneh
New member
בעיני אין משמעות לשאלה כזו
כשמחליטים על ההפלה עדיין אין ילד במשוואה. זה הורה מול עובר שעדיין לא התפתח. מה פתאום לשאול ילד אם הוא היה מעדיף שלא להיוולד. כששואלים אותו את זה הוא כבר ילד, עם תודעה, וזה בעצם מיתרגם לשאלה "האם הוא רוצה לחיות". בוודאי שהוא רוצה לחיות, אלא אם הוא בדיכאון קליני.
הלואי שאהבה של אמא ואבא הייתה מספיקה לכל החיים. למרבה הצער, ההורים בדרך כלל נפטרים קודם.
כשמחליטים על ההפלה עדיין אין ילד במשוואה. זה הורה מול עובר שעדיין לא התפתח. מה פתאום לשאול ילד אם הוא היה מעדיף שלא להיוולד. כששואלים אותו את זה הוא כבר ילד, עם תודעה, וזה בעצם מיתרגם לשאלה "האם הוא רוצה לחיות". בוודאי שהוא רוצה לחיות, אלא אם הוא בדיכאון קליני.
הלואי שאהבה של אמא ואבא הייתה מספיקה לכל החיים. למרבה הצער, ההורים בדרך כלל נפטרים קודם.
מקווה שאני בפורום הנכון,
אני בהריון, בדיוק באמצע. בדיקת צ'יפ גנטי שמתלווה לדיקור מי שפיר גילתה תסמונת שיש בה סיכון של 20% לתינוק עם פיגור שכלי קל או עיכוב התנהגותי, פסיכיאטרי או תקשורתי. מאוד מתלבטים מה לעשות. מצד אחד מאוד מאוד קשה לוותר על ההריון הזה (אני לא צעירונת), מצד שני חוששים מהסיכון. אני שואלת פה הורים לילדים עם פיגור קל- מה אתם הייתם עושים במקומי? יודעת שהתשובה האוטומטית היא "רק אתם יכולים להחליט עבורכם" וזה נכון. אבל אני ממש קלולס לגבי פיגור (קל או אחר). מנסה להבין מה זה, עד כמה זה קשה. היום, כשאתם הורים לילדים עם פיגור קל- אם הייתם יודעים על כך באמצע ההריון- הייתם מפסיקים את ההריון? האם אדם עם פיגור קל יכול לחיות חיים עצמאיים? המון תודה מראש.
בבקשה לא לפרסם בעמוד הראשי.
אני בהריון, בדיוק באמצע. בדיקת צ'יפ גנטי שמתלווה לדיקור מי שפיר גילתה תסמונת שיש בה סיכון של 20% לתינוק עם פיגור שכלי קל או עיכוב התנהגותי, פסיכיאטרי או תקשורתי. מאוד מתלבטים מה לעשות. מצד אחד מאוד מאוד קשה לוותר על ההריון הזה (אני לא צעירונת), מצד שני חוששים מהסיכון. אני שואלת פה הורים לילדים עם פיגור קל- מה אתם הייתם עושים במקומי? יודעת שהתשובה האוטומטית היא "רק אתם יכולים להחליט עבורכם" וזה נכון. אבל אני ממש קלולס לגבי פיגור (קל או אחר). מנסה להבין מה זה, עד כמה זה קשה. היום, כשאתם הורים לילדים עם פיגור קל- אם הייתם יודעים על כך באמצע ההריון- הייתם מפסיקים את ההריון? האם אדם עם פיגור קל יכול לחיות חיים עצמאיים? המון תודה מראש.
בבקשה לא לפרסם בעמוד הראשי.
אני מבין את העניין...
גם אני דואג לילדים שלי , מהרגע שהבנתי שיש אצלם בעיה , אני חושב כל הזמן מה יהיה איתם כשאני כבר לא אהיה בעולם.
נסבול מנדודי שיינה ללא קשר במסלול שנבחר.
יש כאן כמובן שוני בהשקפות עולם...
כל אחד שיבחר בדרך שתאפשר לו לישון יותר טוב בלילה.
האישה נכנסה שנעזור לה...
אני לא מצטער אם עשיתי לה את הבחירה יותר קשה.
גם אני דואג לילדים שלי , מהרגע שהבנתי שיש אצלם בעיה , אני חושב כל הזמן מה יהיה איתם כשאני כבר לא אהיה בעולם.
נסבול מנדודי שיינה ללא קשר במסלול שנבחר.
יש כאן כמובן שוני בהשקפות עולם...
כל אחד שיבחר בדרך שתאפשר לו לישון יותר טוב בלילה.
האישה נכנסה שנעזור לה...
אני לא מצטער אם עשיתי לה את הבחירה יותר קשה.
אני חושבת שיש הבדל בין פיגור קל
לבין עיכוב תקשורתי או התפתחותי...בכל אופן מבינה שהסיכוי הוא לכל אחד מהם.
נראה לי שזה תלוי בכמה גורמים כמו: עד כמה את לא צעירה, האם זה הריון ראשון, האם הושג בטיפולים ובאמת עד כמה את מוכנה לקחת את הסיכון.
20 אחוז זה לא מעט- מה הרופאים מייעצים?
עם פיגור קל או עיכוב התפתחותי יכול להיוולד ילד מקסים שיגדל יפה ויסב לכם הרבה אושר.
יש גם 80 אחוז סיכוי שהוא יהיה ״רגיל״..
אבל זאת החלטה רק שלכם ואולי תצטרכי לפעול מהבטן..
לבין עיכוב תקשורתי או התפתחותי...בכל אופן מבינה שהסיכוי הוא לכל אחד מהם.
נראה לי שזה תלוי בכמה גורמים כמו: עד כמה את לא צעירה, האם זה הריון ראשון, האם הושג בטיפולים ובאמת עד כמה את מוכנה לקחת את הסיכון.
20 אחוז זה לא מעט- מה הרופאים מייעצים?
עם פיגור קל או עיכוב התפתחותי יכול להיוולד ילד מקסים שיגדל יפה ויסב לכם הרבה אושר.
יש גם 80 אחוז סיכוי שהוא יהיה ״רגיל״..
אבל זאת החלטה רק שלכם ואולי תצטרכי לפעול מהבטן..
חשבתי שזה יהיה ברור...
לא חשבתי שאצטרך להסביר...
מה שכתבתי , כמובן נאמר בציניות גמורה...
אוקי אז יש לי או לך ילד אוטיסט, אם היית יכולה לחזור אחורה בזמן לתקופת ההריון , היית הורגת אותו?
זה מה שאני שמעתי , זה מה שאני הבנתי וזה מזעזע אותי.
איך אפשר לשאול הורים אם הם היו מעדיפים שהילדים שלהם לא היו נולדים?
הרי ברור שכל הורה לא היה מוותר על הילדים שלו , אפילו אם הם לא 100% לפי הנורמה.
זעזע אותי עניין האחוזים, אם זה 20% סיכוי לפיגור קל או בעית תקשורת, אז זה 20% להרוג את התינוק שברחם?
מה אם הרופאים היו אומרים שזה וודאי ב100% שהילד יצא עם פיגור קל או אוטיסט?
זאת אומרת שזה גם 100% שהולכים על להרוג אותו?
קשה לי עם הקלות שאנשים נפתרים(הורגים) תינוקות לא רצויים.
נכון שהתינוק עדיין ברחם, אבל זה תינוק קטן ובן אדם, ולהרוג בן אדם גם אם הוא עדיין רק עובר זה לא דבר פשוט , אפילו אם מדובר בעובר בעל מוגבלות.
גיל עוברי של בדיקת מיי שפיר זה לגמרי גיל שבו קיים בנאדם קטן בתוך הבטן, איך אפשר לחיות עם עצמנו כשאנחנו יודעים שהרגנו את הילד שלנו כי הוא לא התאים לציפיות שלנו.
לפעמים אני מרגיש שאנחנו חיים בחברה ספרטנית, רק שהיום התירוץ הוא , שעובר בניגוד לתינוק, זה לא באמת בן אנוש בעל זכויות.
שוב פעם... קשה לי עם הקלות שאנשים שוקלים הפלה...
ולי זה בסך הכול אותו דבר כמו לעשות את ההפלה (או ההריגה) אחרי הלידה.
לא חשבתי שאצטרך להסביר...
מה שכתבתי , כמובן נאמר בציניות גמורה...
אוקי אז יש לי או לך ילד אוטיסט, אם היית יכולה לחזור אחורה בזמן לתקופת ההריון , היית הורגת אותו?
זה מה שאני שמעתי , זה מה שאני הבנתי וזה מזעזע אותי.
איך אפשר לשאול הורים אם הם היו מעדיפים שהילדים שלהם לא היו נולדים?
הרי ברור שכל הורה לא היה מוותר על הילדים שלו , אפילו אם הם לא 100% לפי הנורמה.
זעזע אותי עניין האחוזים, אם זה 20% סיכוי לפיגור קל או בעית תקשורת, אז זה 20% להרוג את התינוק שברחם?
מה אם הרופאים היו אומרים שזה וודאי ב100% שהילד יצא עם פיגור קל או אוטיסט?
זאת אומרת שזה גם 100% שהולכים על להרוג אותו?
קשה לי עם הקלות שאנשים נפתרים(הורגים) תינוקות לא רצויים.
נכון שהתינוק עדיין ברחם, אבל זה תינוק קטן ובן אדם, ולהרוג בן אדם גם אם הוא עדיין רק עובר זה לא דבר פשוט , אפילו אם מדובר בעובר בעל מוגבלות.
גיל עוברי של בדיקת מיי שפיר זה לגמרי גיל שבו קיים בנאדם קטן בתוך הבטן, איך אפשר לחיות עם עצמנו כשאנחנו יודעים שהרגנו את הילד שלנו כי הוא לא התאים לציפיות שלנו.
לפעמים אני מרגיש שאנחנו חיים בחברה ספרטנית, רק שהיום התירוץ הוא , שעובר בניגוד לתינוק, זה לא באמת בן אנוש בעל זכויות.
שוב פעם... קשה לי עם הקלות שאנשים שוקלים הפלה...
ולי זה בסך הכול אותו דבר כמו לעשות את ההפלה (או ההריגה) אחרי הלידה.
אז אני מבינה שאתה לגמרי נגד הפלות?
אני חושבת שלהפיל עובר, זה עדיין לא אותו דבר כמו להרוג תינוק, חס ושלום.
אני גם חושבת שלהורים (לא כל שכן - לאמא...) זכות מוחלטת ולגיטימית לבחור אם רצונם לגדל ילד שיהיה שונה מאחרים, ואולי יהיה להם קשה יותר לגדל - בסופו של דבר הם אלה שלוקחים הכל על עצמם.
ברור שיש גם ילדים "רגילים" שעושים להורים שלהם צרות, בורחים להודו, מסוממים, עוברים על החוק, מאכזבים, מתרחקים, עוברים לחו"ל, כפויי טובה, ממש לא עונים על הציפיות שלנו...וכו....ואי אפשר לדעת איך יהיה הילד.
כשילד כבר נולד, אז גם אם יש לו מום או פיגור או אוטיזם או שונות כלשהי בהגדרה - אנחנו לא מתחרטים שהוא נולד, הוא כבר פה וזה אחרת...
אבל אני כן יכולה להעיד על עצמי, שלו הייתי יודעת מראש שילד שלי ייצא 100 אחוז עם פיגור, הייתי מעדיפה לוותר על ההריון הזה ולנסות ללדת ילד רגיל.
אגב, לדעתך, אם אישה נכנסת להריון לא רצוי מסיבות אחרות (למשל, חוסר יכולת כלכלית/נפשית/פיזית לגדל את הילד) - זאת גם לא סיבה מספיק "טובה" לעשות הפסקת הריון?
אני מכבדת כל דעה...פשוט חושבת שזכותה של אישה להחליט על הגוף שלה.
נכון שעובר הוא כבר יצור שיש לו דופק ואיברים וחי ונושם ברחם - אבל מישהו גם צריך לגדל אותו כשיהפוך לילד, ואני חושבת שמוטב לו לבוא לעולם שבו הוא רצוי.
אני חושבת שלהפיל עובר, זה עדיין לא אותו דבר כמו להרוג תינוק, חס ושלום.
אני גם חושבת שלהורים (לא כל שכן - לאמא...) זכות מוחלטת ולגיטימית לבחור אם רצונם לגדל ילד שיהיה שונה מאחרים, ואולי יהיה להם קשה יותר לגדל - בסופו של דבר הם אלה שלוקחים הכל על עצמם.
ברור שיש גם ילדים "רגילים" שעושים להורים שלהם צרות, בורחים להודו, מסוממים, עוברים על החוק, מאכזבים, מתרחקים, עוברים לחו"ל, כפויי טובה, ממש לא עונים על הציפיות שלנו...וכו....ואי אפשר לדעת איך יהיה הילד.
כשילד כבר נולד, אז גם אם יש לו מום או פיגור או אוטיזם או שונות כלשהי בהגדרה - אנחנו לא מתחרטים שהוא נולד, הוא כבר פה וזה אחרת...
אבל אני כן יכולה להעיד על עצמי, שלו הייתי יודעת מראש שילד שלי ייצא 100 אחוז עם פיגור, הייתי מעדיפה לוותר על ההריון הזה ולנסות ללדת ילד רגיל.
אגב, לדעתך, אם אישה נכנסת להריון לא רצוי מסיבות אחרות (למשל, חוסר יכולת כלכלית/נפשית/פיזית לגדל את הילד) - זאת גם לא סיבה מספיק "טובה" לעשות הפסקת הריון?
אני מכבדת כל דעה...פשוט חושבת שזכותה של אישה להחליט על הגוף שלה.
נכון שעובר הוא כבר יצור שיש לו דופק ואיברים וחי ונושם ברחם - אבל מישהו גם צריך לגדל אותו כשיהפוך לילד, ואני חושבת שמוטב לו לבוא לעולם שבו הוא רצוי.
בעיקרון אני לגמרי נגד הפלות, מלבד אולי...
מצב שבו ההריון מהווה סכנת חיים גבוה ואמיתית לאם, אז אם הבחירה היא בין המשך ההריון לבין הסיכוי למות האם, כאן אני מקבל שיש מקום לחשוב על הפלה , ועדיין להצטער על אובדן חיי אדם.
לא יודע...
לי קשה מאוד ריגשית עם האפור הזה.
יש הורים שנולד להם תינוק עם מום והם נוטשים ומפקירים אותו בבית החולים.
ואם המום מאובחן רק בגיל 3? , עכשיו זה יותר קשה להפתר מהילד?,נניח להשליך אותו לאיזה "מוסד" שאחרים ייטפלו בו? , ועדיין יש אנשים שעושים את זה.
למה בגיל 3 זה יותר קשה? כי באספקט האישי כבר נקשרנו לילד ויש לנו רגשות אליו?
אולי...
אבל באספקט המוסרי, להפקיר תינוק זה פחות מלהפקיר ילד?
לא יודע...
נולדו לי שלושה ילדים, על כולם עשינו אולטרסאונד , אבל על-אף ההמלצות לא עשינו בדיקות מיי שפיר או בדיקות חלופיות אחרות לזיהוי מומים, כי זה היה ברור לנו שמה שבא ברוך הבא.
היום האולטרסאונד הוא כל כך משוכלל, את רואה את התינוק הקטן שלך בתלת מימד ריאליסטי, זז, בועט, מוצץ אצבע, מפהק...
את באמת יכולה להביט עליו ולומר , יש לו מום אז בו נעיף אותו?
את באמת מרגישה שלמה עם תפיסת עולם שבה את אומרת לילד המיוחד שלך: "אם היית מראש יודעת שתצא מיוחד , אז היית דואגת לסיים את חייך לפני שנולדת?
מצב שבו ההריון מהווה סכנת חיים גבוה ואמיתית לאם, אז אם הבחירה היא בין המשך ההריון לבין הסיכוי למות האם, כאן אני מקבל שיש מקום לחשוב על הפלה , ועדיין להצטער על אובדן חיי אדם.
לא יודע...
לי קשה מאוד ריגשית עם האפור הזה.
יש הורים שנולד להם תינוק עם מום והם נוטשים ומפקירים אותו בבית החולים.
ואם המום מאובחן רק בגיל 3? , עכשיו זה יותר קשה להפתר מהילד?,נניח להשליך אותו לאיזה "מוסד" שאחרים ייטפלו בו? , ועדיין יש אנשים שעושים את זה.
למה בגיל 3 זה יותר קשה? כי באספקט האישי כבר נקשרנו לילד ויש לנו רגשות אליו?
אולי...
אבל באספקט המוסרי, להפקיר תינוק זה פחות מלהפקיר ילד?
לא יודע...
נולדו לי שלושה ילדים, על כולם עשינו אולטרסאונד , אבל על-אף ההמלצות לא עשינו בדיקות מיי שפיר או בדיקות חלופיות אחרות לזיהוי מומים, כי זה היה ברור לנו שמה שבא ברוך הבא.
היום האולטרסאונד הוא כל כך משוכלל, את רואה את התינוק הקטן שלך בתלת מימד ריאליסטי, זז, בועט, מוצץ אצבע, מפהק...
את באמת יכולה להביט עליו ולומר , יש לו מום אז בו נעיף אותו?
את באמת מרגישה שלמה עם תפיסת עולם שבה את אומרת לילד המיוחד שלך: "אם היית מראש יודעת שתצא מיוחד , אז היית דואגת לסיים את חייך לפני שנולדת?
אבל אם הייתי יודעת מראש
שייצא לי ילד עם בעיה שאני לא רוצה להתמודד איתה - זה היה *מראש*- כלומר לפני שהילד נולד וממילא אני כבר אוהבת אותו ונקשרת אליו. אז אי אפשר לעשות את ההשוואה הזאת, לדעתי.
להפקיר או לנטוש ילד זה גרוע מאוד, ממש מפלצתי בעיניי. אם בוחרים ללדת ילד אז לקחת אחריות ולטפל בו. גם חוקית וגם מוסרית.
שייצא לי ילד עם בעיה שאני לא רוצה להתמודד איתה - זה היה *מראש*- כלומר לפני שהילד נולד וממילא אני כבר אוהבת אותו ונקשרת אליו. אז אי אפשר לעשות את ההשוואה הזאת, לדעתי.
להפקיר או לנטוש ילד זה גרוע מאוד, ממש מפלצתי בעיניי. אם בוחרים ללדת ילד אז לקחת אחריות ולטפל בו. גם חוקית וגם מוסרית.
בגלל זה אמרתי שאנחנו חברה ספרטנית.
בספרטה גילו את המום ברגע הלידה
היום הטכנולוגיה משוכללת מאפשרת להציץ לתוך הרחם.
הטכנולוגיה השתכללה, אבל החברה נשארה עתיקה וספרטנית כמו בעבר.
בטח כשמדובר על גיל הריון שבו לגמרי יש מאחורי העור , בן אדם קטן.
בגיל עוברי כזה, להשמיד את הילד גם לי נשמע ממש מפלצתי.
אפשר להתווכח פילוסופית מה קורה עם הריון בן שבועות בודדים בהם עדיין הבוטן הקטן לא נראה כמו אדם.
ואפשר להתווכח על מצב בו מגלים באולטרסאונד שהעובר מתפתח בצורה כל כך פגומה שבה נניח הוא בסך הכול גוש של בשר ושיער.
אבל כמו שאמרתי לי קשה עם האפורים.
אבל כאן לא מדובר על אפור לדעתי.
אלה על מצב שהטכנולוגיה התקדמה , אבל החברה האנושית והמוסריות שלה עדיין לא הדביקה את הפער.
אני אשאל אותך...
מה לדעתך לגבי תינוק מושלם יפה טוהר וללא שום מום.
האם במצב בו ההורים בגיל הריון מתקדם מחליטים נניח להתגרש ושהם לא רוצים יותר את הילד הזה, האם לעשות הפלה במקרה הזה זה בסדר???
בספרטה גילו את המום ברגע הלידה
היום הטכנולוגיה משוכללת מאפשרת להציץ לתוך הרחם.
הטכנולוגיה השתכללה, אבל החברה נשארה עתיקה וספרטנית כמו בעבר.
בטח כשמדובר על גיל הריון שבו לגמרי יש מאחורי העור , בן אדם קטן.
בגיל עוברי כזה, להשמיד את הילד גם לי נשמע ממש מפלצתי.
אפשר להתווכח פילוסופית מה קורה עם הריון בן שבועות בודדים בהם עדיין הבוטן הקטן לא נראה כמו אדם.
ואפשר להתווכח על מצב בו מגלים באולטרסאונד שהעובר מתפתח בצורה כל כך פגומה שבה נניח הוא בסך הכול גוש של בשר ושיער.
אבל כמו שאמרתי לי קשה עם האפורים.
אבל כאן לא מדובר על אפור לדעתי.
אלה על מצב שהטכנולוגיה התקדמה , אבל החברה האנושית והמוסריות שלה עדיין לא הדביקה את הפער.
אני אשאל אותך...
מה לדעתך לגבי תינוק מושלם יפה טוהר וללא שום מום.
האם במצב בו ההורים בגיל הריון מתקדם מחליטים נניח להתגרש ושהם לא רוצים יותר את הילד הזה, האם לעשות הפלה במקרה הזה זה בסדר???
זאת שאלה לא פשוטה.
אכן יש שלב בהריון (קשה לי לומר מתי בדיוק) שבו ההחלטה לוותר עליו נעשית בעיניי פחות מוסרית, מן הסתם ככל שההריון מתקדם יותר זה קצת מאוחר ״להיזכר״ שאינו רצוי.
אני רק אומרת באופן כללי - שאם לא רוצים את ההריון, עדיף לסיים את חיי העובר מאשר להביא לעולם ילד שלא רוצים בו ושממילא לא בחר להגיע לכאן - הוא בטח לא צריך לגדול בנסיבות האלה.
או ללדת אותו ולקחת עליו את מלוא האחריות ולגדל אותו באהבה.
ועדיף לבחור שעה אחת קודם...
אכן יש שלב בהריון (קשה לי לומר מתי בדיוק) שבו ההחלטה לוותר עליו נעשית בעיניי פחות מוסרית, מן הסתם ככל שההריון מתקדם יותר זה קצת מאוחר ״להיזכר״ שאינו רצוי.
אני רק אומרת באופן כללי - שאם לא רוצים את ההריון, עדיף לסיים את חיי העובר מאשר להביא לעולם ילד שלא רוצים בו ושממילא לא בחר להגיע לכאן - הוא בטח לא צריך לגדול בנסיבות האלה.
או ללדת אותו ולקחת עליו את מלוא האחריות ולגדל אותו באהבה.
ועדיף לבחור שעה אחת קודם...
שייך למיעוט
New member
ואם האמא תדע שתמות מתאונת דרכים מטופשת
כשהילד יהיה בן 3 היא תשנה את הנהיגה שלה ?
או תוותר על להביא ילד לעולם ?
יש את מה שעכשיו
וזהו
כל השאר מניפולציות שאחרים מרוויחים מהם
ואנחנו נופלים בפח
כי ככה כולם עושים
אנחנו מוכנים לקחת אחריות ע"י אחרים
לא בעצמנו
בגלל זה רופאים שואלים שאלות שלוקחות בחשבון את טובת הביטוח הרפואי שלהם
ולא את טובת המטופל
בגלל זה יש פקקים בכבישים
אז אפשר להתאפר או להתעסק בנייד ועל הדרך ליצור פקק
או לדרוס מישהוא
האחריות היא של מי שגרם לפקק כמו עבודות הרכבת
לא שלי
ככה זה בחיים
כשהילד יהיה בן 3 היא תשנה את הנהיגה שלה ?
או תוותר על להביא ילד לעולם ?
יש את מה שעכשיו
וזהו
כל השאר מניפולציות שאחרים מרוויחים מהם
ואנחנו נופלים בפח
כי ככה כולם עושים
אנחנו מוכנים לקחת אחריות ע"י אחרים
לא בעצמנו
בגלל זה רופאים שואלים שאלות שלוקחות בחשבון את טובת הביטוח הרפואי שלהם
ולא את טובת המטופל
בגלל זה יש פקקים בכבישים
אז אפשר להתאפר או להתעסק בנייד ועל הדרך ליצור פקק
או לדרוס מישהוא
האחריות היא של מי שגרם לפקק כמו עבודות הרכבת
לא שלי
ככה זה בחיים
TikvaBonneh
New member
מה אני הייתי עושה במקומך
אני הייתי מעדיפה להסתכן בכך שיהיה לי ילד עם צרכים מיוחדים מאשר שלא יהיה לי ילד כלל. לגבי חיים עצמאיים, קשה לדעת. יש לי בן בגיל 21 על הספקטרום האוטיסטי, שאינו מסוגל לחיים עצמאיים, והוא גר איתנו כרגע. אני מאמינה שניתן יהיה בעתיד להכשיד אותו לחיים עצמאיים, אבל עדיין לא ניסינו.
אני הייתי מעדיפה להסתכן בכך שיהיה לי ילד עם צרכים מיוחדים מאשר שלא יהיה לי ילד כלל. לגבי חיים עצמאיים, קשה לדעת. יש לי בן בגיל 21 על הספקטרום האוטיסטי, שאינו מסוגל לחיים עצמאיים, והוא גר איתנו כרגע. אני מאמינה שניתן יהיה בעתיד להכשיד אותו לחיים עצמאיים, אבל עדיין לא ניסינו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.