בית אלון
למי שתמה מה יש לי נגד בית אלון, אני רוצה להאיר את עינכם:
המזנון מזעזע ולפי גודלו, הוא ידע ימים טובים יותר. הקונים יכלו להכניס ירקות לכריכים בעזרת אצבעותיהם הענוגות, או כלי חד פעמי ששימש אותנו באופן רב פעמי.
אין כניסה של נכים לאולם, אין מעלית לנכה שרוצה לרדת לשירותים!
המבואה (פואייה, לובי) הייתה קטנה מלהכיל את האורחים ואת הפעילות של המוזיאון (התצוגה והדוכנים).
בגלל הצפיפות הרבה שנוצרה במבואה אנשים נתקלו כל הזמן בגופי התאורה של התערוכה שהיו על הרצפה והסיטו אותם ממקומם.
לכל קהל הנשים הגדול הזה היו שירותים ללא נייר וללא סבון ואפשרות לייבוש ידיים. מאות אנשים מבוגרים למדי טלטלו את עצמם לצפת במאמץ לא מבוטל, כי הם שמחים להיפגש זה עם זה ורוצים להעביר לנו מסר הלאה. נראה לי שהם אוהבים את המוזיאון ומעריכים את פועלו. חבל שאי אפשר להרחיב את המבנה. המדינה לא בונה מוזיאונים הם נשענים על תרומות ותקציבים עירוניים. בהפעלה יש תקציבים ממשלתיים זעומים של משרד הספורט, המדע והתרבות או איך שלא יקראו למשרד הזה.