No name for now
New member
מקפיצה לימודי תואר שנה
מקפיצה לימודי תואר שנה
- פותח הנושא No name for now
- פורסם בתאריך
תגובה למה שמרים כתבה...
קראתי את התגובות ואני יותר נוטה להסכים אם אורן ,אך מה שמרים ניסתה להציג את הדרך לעשות "צעד חשוב ביותר בהתבגרות ובהעמדת זהות עצמאית לצד הקשר עם ההורים. " הדיון במקום להיות ממוקד במשפט הזה פנה לצד הכספי של העניין. לדעתי מה שמרים רשמה זה דברים בטלים משום שיתום צה"ל מעצם היותו בסטטוס שלו והתמודדיות היום-יומיות אינו צריך לחפש תהליך התבגרות ויציאה לעולם ללא תמיכת ההורים,וזאת משום שתהליך השיקום כולל בתוכו את כל התהליכים האלה -היתום צריך להחליט כיצד הוא ישתקם ולאן הוא יפנה קדימה כאשר אין לו מורי דרך ואף בתהליך האובדן -ההשלמה ופנייה קדימה היתום יצבור יותר כלים להתמודדות עצמאית מאשר אחד שיצא לעולם החליט שהוא משכיר דירה עם שותף יממן את השכירות ע"י שימצא עבודה ,אך מבחינה הכרתית -תפיסתית הוא יודע שבמקרה ולא ילך לו הוא ידע לאן לחזור....
קראתי את התגובות ואני יותר נוטה להסכים אם אורן ,אך מה שמרים ניסתה להציג את הדרך לעשות "צעד חשוב ביותר בהתבגרות ובהעמדת זהות עצמאית לצד הקשר עם ההורים. " הדיון במקום להיות ממוקד במשפט הזה פנה לצד הכספי של העניין. לדעתי מה שמרים רשמה זה דברים בטלים משום שיתום צה"ל מעצם היותו בסטטוס שלו והתמודדיות היום-יומיות אינו צריך לחפש תהליך התבגרות ויציאה לעולם ללא תמיכת ההורים,וזאת משום שתהליך השיקום כולל בתוכו את כל התהליכים האלה -היתום צריך להחליט כיצד הוא ישתקם ולאן הוא יפנה קדימה כאשר אין לו מורי דרך ואף בתהליך האובדן -ההשלמה ופנייה קדימה היתום יצבור יותר כלים להתמודדות עצמאית מאשר אחד שיצא לעולם החליט שהוא משכיר דירה עם שותף יממן את השכירות ע"י שימצא עבודה ,אך מבחינה הכרתית -תפיסתית הוא יודע שבמקרה ולא ילך לו הוא ידע לאן לחזור....
No name for now
New member
ליאור, אי-אפשר לומר זאת יותר טוב
שבוע טוב
שבוע טוב
כשכתבתי למרים שאין לה מושג וחצי מוש
הנה הסבר מפורט יותר, (אם כי מתומצת על ידי) שמסביר מדוע אדם שאינו מבין בנושא מסויים, צריך לחשוב אם יש לו מספיק ידע בנושא כדי להעביר ביקורת. ומדוע השקפה שמתאימה לאדם אחד, או ציבור מסוים, אינה בהכרח מתאימה לאחר, ומדוע אסור לעשות הכללות, בעיקר כשאין ידע ונסיון בנושא. אם דברי אלה יפגעו במישהו, מתנצלת מראש, אלו לא דברי, אלא דברי מלומדים וחוקרים. מחקרים רבים הראו כי ילדים מצליחים ביותר כאשר הם במערכת יחסים עם שני ההורים. הסבירות שיימלטו מנזק פסיכולוגי היא הרבה יותר גבוהה מאשר זו של ילדים שאינם זוכים לקיים מערכת יחסים עם שני ההורים. לאבות יש תפקיד חשוב בהתפתחות הילד, אבות הם גם מקור לתמיכה רגשית, עזרה מעשית, מידע, הדרכה, מעורבות האב מביאה לתוצאות חיוביות אצל הילד, כולל תפיסה עצמית, הישגים אקדמיים, השתלבות חברתית והתאמה פסיכולוגית. בהתחשב ביתרונות של שני הורים מעורבים ותומכים, היעדרות האב עלולה להיות בעייתית לילדים. אובדן נטו של מקורות הוריים, הינה הרסנית לנפשו של הילד, ילד שחווה אובדן הורה, הופך להיות פחות רגוע, כיוון שהוא אינו בטוח היכן אביו, ומתי יגיע. בנסיונות הילד לחפש מיומנויות, וטקטיקות התמודדות שיעזרו לו להתמודד עם האבל והחסר, האסטרטגיה שהוא בוחר בה, היא התבגרות מהירה, זו עוזרת לו להתגבר על ההתמודדות. ההתמודדות היומיומית, גורמת לילד להתבגר מהר יותר, כשהוא לומד להסתדר ללא אותו מקור תמיכה רגשית, שאמור היה לקבל מהאב. חסרון ההדרכה של אביו גורמת לו להיות עצמאי זמן רב מהממוצע אצל ילדים אחרים.
הנה הסבר מפורט יותר, (אם כי מתומצת על ידי) שמסביר מדוע אדם שאינו מבין בנושא מסויים, צריך לחשוב אם יש לו מספיק ידע בנושא כדי להעביר ביקורת. ומדוע השקפה שמתאימה לאדם אחד, או ציבור מסוים, אינה בהכרח מתאימה לאחר, ומדוע אסור לעשות הכללות, בעיקר כשאין ידע ונסיון בנושא. אם דברי אלה יפגעו במישהו, מתנצלת מראש, אלו לא דברי, אלא דברי מלומדים וחוקרים. מחקרים רבים הראו כי ילדים מצליחים ביותר כאשר הם במערכת יחסים עם שני ההורים. הסבירות שיימלטו מנזק פסיכולוגי היא הרבה יותר גבוהה מאשר זו של ילדים שאינם זוכים לקיים מערכת יחסים עם שני ההורים. לאבות יש תפקיד חשוב בהתפתחות הילד, אבות הם גם מקור לתמיכה רגשית, עזרה מעשית, מידע, הדרכה, מעורבות האב מביאה לתוצאות חיוביות אצל הילד, כולל תפיסה עצמית, הישגים אקדמיים, השתלבות חברתית והתאמה פסיכולוגית. בהתחשב ביתרונות של שני הורים מעורבים ותומכים, היעדרות האב עלולה להיות בעייתית לילדים. אובדן נטו של מקורות הוריים, הינה הרסנית לנפשו של הילד, ילד שחווה אובדן הורה, הופך להיות פחות רגוע, כיוון שהוא אינו בטוח היכן אביו, ומתי יגיע. בנסיונות הילד לחפש מיומנויות, וטקטיקות התמודדות שיעזרו לו להתמודד עם האבל והחסר, האסטרטגיה שהוא בוחר בה, היא התבגרות מהירה, זו עוזרת לו להתגבר על ההתמודדות. ההתמודדות היומיומית, גורמת לילד להתבגר מהר יותר, כשהוא לומד להסתדר ללא אותו מקור תמיכה רגשית, שאמור היה לקבל מהאב. חסרון ההדרכה של אביו גורמת לו להיות עצמאי זמן רב מהממוצע אצל ילדים אחרים.
כשמרים כתבה שעזרה מהורים
מןנעת התבגרות ועצמאות, היא אינה יודעת שילד מתייתם, אינו ממתין לבחרותו כדי להתבגר ולהיהפך לעצמאי, הוא מתבגר במהירות כפולה ומכופלת מילדים אחרים, הוא הופך להיות עצמאי מהר יותר מילד אחר, לעומת ילד ממוצע שגדל בבועה מוגנת, המאפשרת לו להיות ילד שנים רבות של תמימות, ולהתבגר אט אט, היתום חווה בגיל צעיר אובדן, שגורם לו לאבד את תמימותו, והוא מתבגר מיד, היתום הופך להיות "הגבר" בבית, הוא חש שעליו לתפוס את מקומו של אביו בבית, ובין השאר גם להגן על אימו, בלא משים לב, האם פונה אל הילד כדי להיוועץ ולשתפו בהתלבטויות בחיי יום יום, אם בבית רגיל, האם פונה אל האב, ושניהם בד"כ מחליטים החלטות בלא לערב את הילד, האלמנה, בהיעדר מבוגר בבית, מערבת את הילד בהחלטות, אין ספק שילד יתום נכנס לעולם המבוגרים מהר יותר מילד רגיל. אחת הסיבות שהוחלט לתמוך ביתום, כדי לעזור לו בלימודיו, כי הלימודים הם הדרך לשיקום, מכיוון שהוכח שהישגים אקדמיים של יתום, עלולים להיפגע כתוצאה מחסרונו של אב, הוחלט לעזור ליתום דווקא בנושא זה, אין ספק שאבא מהווה דירבון הילד ללמודים, לעתים קרובות הילד רוצה להידמות לאביו בהישגים, אם לא לעבור אותו, ילד חש שאינו רוצה לאכזב את אביו, יותר מאשר את אמו, בהיעדר אב, הטריגר הזה לא קיים, ולכן משרד הבטחון מציע דרך קלה והצעה מפתה, שנותנת דחיפה קלה ליתום. לתשומת לבה של מרים "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו"
מןנעת התבגרות ועצמאות, היא אינה יודעת שילד מתייתם, אינו ממתין לבחרותו כדי להתבגר ולהיהפך לעצמאי, הוא מתבגר במהירות כפולה ומכופלת מילדים אחרים, הוא הופך להיות עצמאי מהר יותר מילד אחר, לעומת ילד ממוצע שגדל בבועה מוגנת, המאפשרת לו להיות ילד שנים רבות של תמימות, ולהתבגר אט אט, היתום חווה בגיל צעיר אובדן, שגורם לו לאבד את תמימותו, והוא מתבגר מיד, היתום הופך להיות "הגבר" בבית, הוא חש שעליו לתפוס את מקומו של אביו בבית, ובין השאר גם להגן על אימו, בלא משים לב, האם פונה אל הילד כדי להיוועץ ולשתפו בהתלבטויות בחיי יום יום, אם בבית רגיל, האם פונה אל האב, ושניהם בד"כ מחליטים החלטות בלא לערב את הילד, האלמנה, בהיעדר מבוגר בבית, מערבת את הילד בהחלטות, אין ספק שילד יתום נכנס לעולם המבוגרים מהר יותר מילד רגיל. אחת הסיבות שהוחלט לתמוך ביתום, כדי לעזור לו בלימודיו, כי הלימודים הם הדרך לשיקום, מכיוון שהוכח שהישגים אקדמיים של יתום, עלולים להיפגע כתוצאה מחסרונו של אב, הוחלט לעזור ליתום דווקא בנושא זה, אין ספק שאבא מהווה דירבון הילד ללמודים, לעתים קרובות הילד רוצה להידמות לאביו בהישגים, אם לא לעבור אותו, ילד חש שאינו רוצה לאכזב את אביו, יותר מאשר את אמו, בהיעדר אב, הטריגר הזה לא קיים, ולכן משרד הבטחון מציע דרך קלה והצעה מפתה, שנותנת דחיפה קלה ליתום. לתשומת לבה של מרים "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו"
לפני שתקפצו
כתבתי בשפת זכר רק מטעמי נוחוית, אין הבדל בין ילד לילדה יתומים, אומנם הילדה אינה חשה כי היא צריכה לתפוס את מקום האב בבית, אך היא חשה כי עליה להיות בת-בריתה של אמה, הן הבן והן הבת, חשים אחריות גוברת להיות לצד האם, ולשמש לה משענת, הן/ם מתייחסים לתפקידן/ם ברצינות ובאחריות, לגביהן/ם תם עידן הילדות והתמימות.
כתבתי בשפת זכר רק מטעמי נוחוית, אין הבדל בין ילד לילדה יתומים, אומנם הילדה אינה חשה כי היא צריכה לתפוס את מקום האב בבית, אך היא חשה כי עליה להיות בת-בריתה של אמה, הן הבן והן הבת, חשים אחריות גוברת להיות לצד האם, ולשמש לה משענת, הן/ם מתייחסים לתפקידן/ם ברצינות ובאחריות, לגביהן/ם תם עידן הילדות והתמימות.
תודה!!!!!!
תודה על ההבהרות, על שטיחת הטיעונים, על בהירות ההסברים והנימוקים. ללא מליצה וללא ציניות תודה. דבריך הרבה יתור ברורים לי כעת ואני אפילו נוטה להסכים עם רובם. אני מוסיף עוד תודה מיוחדת על דרך הבאת הדברים שהפעם (לדידי) אינה מתלהמת ואינה פוגעת בניגוד לאמירות קודמות שמופיעות כאן. לגבי סיכומך את "התכתבותנו" בדיון הנ"ל המופיע למעלה - גם בנושא זה אני מסכים לנאמר. אכן ניסיתי בדברי למתן את הדיון ולנסות להבהיר שדיעה השונה מדעתנו, גם היא קבילה וכל הפוסל, במומו פוסל. אכן טענתי שאולי יש הגיון בדבריה של מרים ולא מוניתי ע"י אף אחד כפוסק הדור לקבוע מה נכון ומה לא. ההגיון בדבריה חד וברור גם אם איני מסכים עם הטיעונים בדיוק כפי שהוא חד וברור בשתי הודעותיך אלה המופיעות מעלה. לגבי הטענה של מרים ל"החל מגיל מסויים אנשים מפסיקים להיתמך..." הרי לא סתרתי את עמדתה וטענתה זו ואני מצטרף אליה. בדיוק כפי שאני מגדל את ילדי ולאט לאט גומל אותם מהתלות בנו ההורים ודואג לעצמאותם. אני מוחה על דרך ההתבטאות על חוסר תם לב ויושר. כל דברי נכתבו באמונה שלמה ואיני חייב בהסברים לא לך ולא לאף אחד אחר. אמנם חלק מהדברים מופיעים לצורך הדיון עצמו כטענה נגדית גם אם איני תומך בה במלואה וזו דרכו של דיון על מנת להמחיש את מכלול הטיעונים ולא פן צר בלבד המאפשר לך לחיות במציאות מדומה אותה אתה יוצר. ועכשיו אחרי שהתאפקתי וספרתי עד מאתיים אענה גם לטענות המופרכות בעניין סיווגי היתמות וההתלהמות שבהן: כל הודעתי נכתבה בדיוק מתוך המקום שאין סיווגי יתמות ואני מוחה על הסיווגים שאתה/את העליתה. להלן ציטוט מתוך הודעתך "... ואין מקום להשוואה של יתום שאביו נהרג בתאונה או ממחלה, כל יתום כואב את אובדן אביו בלא קשר לנסיבות המוות, אלא שאבי היה אדם בריא, ולא מת ממחלה, ולא נהרג בתאונה כי כך חרץ גורלו, הוא נשלח אל המוות, ואלו ששלחו אותו, אמורים לדאוג למשפחתו." לכן שאלתי האם אבי שלא נשלח אל המוות אלא חלה בעודו משרת את המדינה הוא מסווג אחרת ללא מקום להשוואה כפי שנכתב? האם לו היה חייל בקבע שחלה אבל משרת כ"ג'ובניק" זה משנה? אני מעלה את השאלות כי אי אפשר להתעלם מהן ולשאלתך, כן! אני עוסק בזה לא מעט לאורך השנים כי זה נושא שמציק לי ברמה האישית האם זה מוסרי? האם זה נכון? האם זה לגיטימי? וכו'. יחד עם זאת מעבר להתלבטות האישית ותפיסתי את יתמותי כ"בעייתית" בקהילה לה אני אמור להשתייך אני לא מסווג סיווגי יתמות לא בתוך יתומי צה"ל ולא מחוצה להם. אני עדיין חושב שיש חוט מקשר וקושר בין יתומים בכלל ללא תלות בסיבת ונסיבות יתמותם שחזק הרבה יותר מהחוט הקושר בין יתומי צה"ל למיניהם. לנושא ה"עקיצה" לכאורה בהשוואה בין חייל בן 21 ואיש קבע ותיק קרבות היא הייתה בגדר עקיצה בלבד ואתה בחרת להתנגח בה והפעם להכניס מילים לפי שלא נאמרו כלל ולשייך לי השקפות שאולי הן השקפותיך. הטענה באה להמחיש בדיוק את הנקודה מדוע שניהם מסווגים כחללי צה"ל ומדוע אין זה נכון ואין זה לגיטימי להפריד בינהם או לשייך אותם לקבוצות ותת קבוצות שהרי (כמעט) כל מקרה הוא אחד, יחיד ומיוחד. למען הסר ספק ובכדי שלא יהיו יותר אי בהירויות: לדעתי אין סיווגי יתמות או גבורה נקודה. כל מי ששירת בצבא, לחם או לא לחם וקיפח את חייו בכל דרך שלא תהיה, שווה בעיני לאחר. יתרה מכך בניגוד לכמה אחרים אני חושב שאין סיווגי קבוצות ליתומים בכלל בין אם הם יתומי צה"ל ובין אם לאו. צה"ל מעצם היותו צבא העם ומעצם חוק שירות חובה ומעצם כך שהאנשים בו אולצו (ברובם) לבצע את תפקידם לעיתים גם בניגוד לרצונם, מצפונם מחוייב לטפל ולדאוג לשארים ולכן אני לא מתקומם נגד העזרה הניתנת ליתומי ואלמנות צה"ל בניגוד לסיוע מביטוח לאומי ליתומים אחרים. לאלמנה 73 - איני בקיא בטיעונים המועלים על ידך ובסוגיה המורכבת הזו. אף פעם לא בדקתי מה מגיע לי ומה לאחרים. תמיד בדקתי רק מה מגיע לי ושמחתי על כך. עד שלא אדע על מה ולמה את כועסת עלי לא אוכל להתייחס לכך. אני מבין שהסוגייה היא בנוגע לתשלומים לאלו ששירתו בקבע לעומת אלו ששירתו במילואים. מה בנוגע למוות במהלך שירות חובה? האם למי ששירת במילואים מגיעים תשלומים ממקורות אחרים כגון בטוח מנהלים ממקום העבודה? ביטוח לאומי? אני מניח שהמחוקק הניח אי אלו הנחות כשקבע את הדירוג הנ"ל ואין לי מושג מהן הנחות אלו. אני מקווה שזו לא איוולת כמו במקרה אלמנות הטייסים במילואים לעומת אלמנות אחרות ואם כך הוא המצב הרי קולי נתון לך למאבק צודק גם אם המשמעות קיצוץ בתשלומים המיועדים עבורי לטובת הרחבת תשלומים המיועדים עבורך. אני מקווה שזה מסכם את הדיון הארוך שהחל גולש מעט לטעמי. אעדיף להמשיך אותו במסרים ולא להלאות את קהל הקוראים.
תודה על ההבהרות, על שטיחת הטיעונים, על בהירות ההסברים והנימוקים. ללא מליצה וללא ציניות תודה. דבריך הרבה יתור ברורים לי כעת ואני אפילו נוטה להסכים עם רובם. אני מוסיף עוד תודה מיוחדת על דרך הבאת הדברים שהפעם (לדידי) אינה מתלהמת ואינה פוגעת בניגוד לאמירות קודמות שמופיעות כאן. לגבי סיכומך את "התכתבותנו" בדיון הנ"ל המופיע למעלה - גם בנושא זה אני מסכים לנאמר. אכן ניסיתי בדברי למתן את הדיון ולנסות להבהיר שדיעה השונה מדעתנו, גם היא קבילה וכל הפוסל, במומו פוסל. אכן טענתי שאולי יש הגיון בדבריה של מרים ולא מוניתי ע"י אף אחד כפוסק הדור לקבוע מה נכון ומה לא. ההגיון בדבריה חד וברור גם אם איני מסכים עם הטיעונים בדיוק כפי שהוא חד וברור בשתי הודעותיך אלה המופיעות מעלה. לגבי הטענה של מרים ל"החל מגיל מסויים אנשים מפסיקים להיתמך..." הרי לא סתרתי את עמדתה וטענתה זו ואני מצטרף אליה. בדיוק כפי שאני מגדל את ילדי ולאט לאט גומל אותם מהתלות בנו ההורים ודואג לעצמאותם. אני מוחה על דרך ההתבטאות על חוסר תם לב ויושר. כל דברי נכתבו באמונה שלמה ואיני חייב בהסברים לא לך ולא לאף אחד אחר. אמנם חלק מהדברים מופיעים לצורך הדיון עצמו כטענה נגדית גם אם איני תומך בה במלואה וזו דרכו של דיון על מנת להמחיש את מכלול הטיעונים ולא פן צר בלבד המאפשר לך לחיות במציאות מדומה אותה אתה יוצר. ועכשיו אחרי שהתאפקתי וספרתי עד מאתיים אענה גם לטענות המופרכות בעניין סיווגי היתמות וההתלהמות שבהן: כל הודעתי נכתבה בדיוק מתוך המקום שאין סיווגי יתמות ואני מוחה על הסיווגים שאתה/את העליתה. להלן ציטוט מתוך הודעתך "... ואין מקום להשוואה של יתום שאביו נהרג בתאונה או ממחלה, כל יתום כואב את אובדן אביו בלא קשר לנסיבות המוות, אלא שאבי היה אדם בריא, ולא מת ממחלה, ולא נהרג בתאונה כי כך חרץ גורלו, הוא נשלח אל המוות, ואלו ששלחו אותו, אמורים לדאוג למשפחתו." לכן שאלתי האם אבי שלא נשלח אל המוות אלא חלה בעודו משרת את המדינה הוא מסווג אחרת ללא מקום להשוואה כפי שנכתב? האם לו היה חייל בקבע שחלה אבל משרת כ"ג'ובניק" זה משנה? אני מעלה את השאלות כי אי אפשר להתעלם מהן ולשאלתך, כן! אני עוסק בזה לא מעט לאורך השנים כי זה נושא שמציק לי ברמה האישית האם זה מוסרי? האם זה נכון? האם זה לגיטימי? וכו'. יחד עם זאת מעבר להתלבטות האישית ותפיסתי את יתמותי כ"בעייתית" בקהילה לה אני אמור להשתייך אני לא מסווג סיווגי יתמות לא בתוך יתומי צה"ל ולא מחוצה להם. אני עדיין חושב שיש חוט מקשר וקושר בין יתומים בכלל ללא תלות בסיבת ונסיבות יתמותם שחזק הרבה יותר מהחוט הקושר בין יתומי צה"ל למיניהם. לנושא ה"עקיצה" לכאורה בהשוואה בין חייל בן 21 ואיש קבע ותיק קרבות היא הייתה בגדר עקיצה בלבד ואתה בחרת להתנגח בה והפעם להכניס מילים לפי שלא נאמרו כלל ולשייך לי השקפות שאולי הן השקפותיך. הטענה באה להמחיש בדיוק את הנקודה מדוע שניהם מסווגים כחללי צה"ל ומדוע אין זה נכון ואין זה לגיטימי להפריד בינהם או לשייך אותם לקבוצות ותת קבוצות שהרי (כמעט) כל מקרה הוא אחד, יחיד ומיוחד. למען הסר ספק ובכדי שלא יהיו יותר אי בהירויות: לדעתי אין סיווגי יתמות או גבורה נקודה. כל מי ששירת בצבא, לחם או לא לחם וקיפח את חייו בכל דרך שלא תהיה, שווה בעיני לאחר. יתרה מכך בניגוד לכמה אחרים אני חושב שאין סיווגי קבוצות ליתומים בכלל בין אם הם יתומי צה"ל ובין אם לאו. צה"ל מעצם היותו צבא העם ומעצם חוק שירות חובה ומעצם כך שהאנשים בו אולצו (ברובם) לבצע את תפקידם לעיתים גם בניגוד לרצונם, מצפונם מחוייב לטפל ולדאוג לשארים ולכן אני לא מתקומם נגד העזרה הניתנת ליתומי ואלמנות צה"ל בניגוד לסיוע מביטוח לאומי ליתומים אחרים. לאלמנה 73 - איני בקיא בטיעונים המועלים על ידך ובסוגיה המורכבת הזו. אף פעם לא בדקתי מה מגיע לי ומה לאחרים. תמיד בדקתי רק מה מגיע לי ושמחתי על כך. עד שלא אדע על מה ולמה את כועסת עלי לא אוכל להתייחס לכך. אני מבין שהסוגייה היא בנוגע לתשלומים לאלו ששירתו בקבע לעומת אלו ששירתו במילואים. מה בנוגע למוות במהלך שירות חובה? האם למי ששירת במילואים מגיעים תשלומים ממקורות אחרים כגון בטוח מנהלים ממקום העבודה? ביטוח לאומי? אני מניח שהמחוקק הניח אי אלו הנחות כשקבע את הדירוג הנ"ל ואין לי מושג מהן הנחות אלו. אני מקווה שזו לא איוולת כמו במקרה אלמנות הטייסים במילואים לעומת אלמנות אחרות ואם כך הוא המצב הרי קולי נתון לך למאבק צודק גם אם המשמעות קיצוץ בתשלומים המיועדים עבורי לטובת הרחבת תשלומים המיועדים עבורך. אני מקווה שזה מסכם את הדיון הארוך שהחל גולש מעט לטעמי. אעדיף להמשיך אותו במסרים ולא להלאות את קהל הקוראים.
במבי פונפונים
New member
רוצה להביא עוד טיעון
דווקא "יבש" (לא כל כך מתאים לי בדרך כלל, אבל מאוד מתאים לכאן): כשאדם מתבגר, ומתחיל להיות בעל משפחה, עולה גם השאלה של ביטוח חיים. כמעט כל מקום עבודה מסודר מציע כחלק מהתנאים, והעצמאיים דואגים לעצמם. אבל מה עושה אדם שהוא חייל שנשלח על ידי המדינה ללחום למענה? המדינה "רוכשת" עבורו ביטוח חיים. וביטוח החיים אמור להבטיח לאותו אדם שהמדינה תדאג לבני משפחותו השכולים. בלי ה"ביטוח" הזה, המדינה לא יכולה לשלוח חיילים להילחם. האחריות מוטלת עליה. עכשיו, הויכוח יכול להיות מה כולל הביטוח. אז כן - כולנו מבוטחים, ומותר לנו לחלוק על תנאי הפוליסה, ומותר לאחרים לחשוב שהפוליסה יקרה מדי. מה שצריך להיות ברור לכולם זה שבכל הנוגע למלחמה המדינה אחראית לאזרחיה (לכן יש שמאות ופיצוי על רכוש שנפגע מטילים ופיצוי על אובדן הכנסה) ולחייליה ומשפחותיהם (לכן יש ביטוח חיים למקרה של נכות או של מוות). אני מאוד מופתעת, אגב, לראות דיון כזה ארוך כאן, תמיד חשבתי ש"עליתי" עך איזשהו סינדרום שיתומי צה"ל לא ממש ששים להתייחס לעצמם כאל קבוצת ייחוס, ולא אוהבים "לדבר על זה" (כולל אותי כמובן
)
דווקא "יבש" (לא כל כך מתאים לי בדרך כלל, אבל מאוד מתאים לכאן): כשאדם מתבגר, ומתחיל להיות בעל משפחה, עולה גם השאלה של ביטוח חיים. כמעט כל מקום עבודה מסודר מציע כחלק מהתנאים, והעצמאיים דואגים לעצמם. אבל מה עושה אדם שהוא חייל שנשלח על ידי המדינה ללחום למענה? המדינה "רוכשת" עבורו ביטוח חיים. וביטוח החיים אמור להבטיח לאותו אדם שהמדינה תדאג לבני משפחותו השכולים. בלי ה"ביטוח" הזה, המדינה לא יכולה לשלוח חיילים להילחם. האחריות מוטלת עליה. עכשיו, הויכוח יכול להיות מה כולל הביטוח. אז כן - כולנו מבוטחים, ומותר לנו לחלוק על תנאי הפוליסה, ומותר לאחרים לחשוב שהפוליסה יקרה מדי. מה שצריך להיות ברור לכולם זה שבכל הנוגע למלחמה המדינה אחראית לאזרחיה (לכן יש שמאות ופיצוי על רכוש שנפגע מטילים ופיצוי על אובדן הכנסה) ולחייליה ומשפחותיהם (לכן יש ביטוח חיים למקרה של נכות או של מוות). אני מאוד מופתעת, אגב, לראות דיון כזה ארוך כאן, תמיד חשבתי ש"עליתי" עך איזשהו סינדרום שיתומי צה"ל לא ממש ששים להתייחס לעצמם כאל קבוצת ייחוס, ולא אוהבים "לדבר על זה" (כולל אותי כמובן
No name for now
New member
קבוצת ייחוס?
תמיד ידעתי שאני
האמת היא שלא אני לא רואה את עצמי כחלק מקבוצה נבחרת, מורמת מהעם או whatever, אבל חובה על משרד הבטחון לדאוג לכך שיהיו לי הכלים לדאוג לעצמי ולחיות באופן עצמאי כי אבא שלי כבר לא יכול לעשות את זה ואמא שלי לבד עושה מה שהיא יכולה (ואני גם חושבת שהיא עשתה עבודה טובה) אז יכול להיות שעכשיו בגילי המופלג (29) משרד הבטחון עוד עוזר לי להסתדר בחיים, אבל זה בשביל שבקרוב (אני מקווה) אוכל לעמוד על 2 רגליי בעצמי
תמיד ידעתי שאני
במבי פונפונים
New member
לא התכוונתי חס וחלילה
לקבוצה נבחרת - אלוהים אדירים, מה פתאום!!!! הייתי נפטרת בשמחה מהתואר הזה, ובשמחה לא פחותה מהתארים שילדים אחרים (משני הצדדים) "זוכים" בהם עכשיו במלחמה איומה. לא לא לא. פשוט שמתי לב שאין יותר מדי דיאלוג בין יתומים מהצצות פה ושם בפורום הזה, וחשבתי שזה לא אופייני למרחב הוירטואלי, שבו כל רגע נפתחים מאות בלוגים ויש השתפכויות רגשיות ו-וידויים... חשבתי שבטח יהיה כאן שיתוף מסויים (ולא תקבלו את זה ממני, מה פתאום
) וראיתי שהכל כאן מאוד "קורקטי", ממש כמו היחס שלי לעניין. ולכן זה העלה אצלי מחשבות. אבל זה באמת לא קשור לדיון עצמו.
לקבוצה נבחרת - אלוהים אדירים, מה פתאום!!!! הייתי נפטרת בשמחה מהתואר הזה, ובשמחה לא פחותה מהתארים שילדים אחרים (משני הצדדים) "זוכים" בהם עכשיו במלחמה איומה. לא לא לא. פשוט שמתי לב שאין יותר מדי דיאלוג בין יתומים מהצצות פה ושם בפורום הזה, וחשבתי שזה לא אופייני למרחב הוירטואלי, שבו כל רגע נפתחים מאות בלוגים ויש השתפכויות רגשיות ו-וידויים... חשבתי שבטח יהיה כאן שיתוף מסויים (ולא תקבלו את זה ממני, מה פתאום
No name for now
New member
זה היה בצחוק ../images/Emo13.gif
אבל לא הבנתי את שאר הודעתך
אבל לא הבנתי את שאר הודעתך
No name for now
New member
תראה אורן
לכל אחד יש גישה שונה לחיים ואני משערת שמרים דוגלת בגישה שונה משלך ולכן היא פועלת לפיה וכנראה גם מגדלת (או תגדל) את ילדיה לפיהם מדובר בעניין של השקפה. אני מזמינה את מרים לפגוש הרבה יתומים שאמא ומשרד הבטחון עוזרים להם לעזור לעצמם ועדיין הם מתפקדים, תורמים למדינה ובזכות השיקום גם מסוגלים לדאוג לעצמם ולא לשקוע במרה שחורה על מר גורלם בגלל המדינה שלקחה להם את אבא בגיל צעיר
לכל אחד יש גישה שונה לחיים ואני משערת שמרים דוגלת בגישה שונה משלך ולכן היא פועלת לפיה וכנראה גם מגדלת (או תגדל) את ילדיה לפיהם מדובר בעניין של השקפה. אני מזמינה את מרים לפגוש הרבה יתומים שאמא ומשרד הבטחון עוזרים להם לעזור לעצמם ועדיין הם מתפקדים, תורמים למדינה ובזכות השיקום גם מסוגלים לדאוג לעצמם ולא לשקוע במרה שחורה על מר גורלם בגלל המדינה שלקחה להם את אבא בגיל צעיר
a l m a n a 7 3
New member
תשובה לבמבי, אכן אתה צודק
והתגמולים כאילו ביטוח חיים, אלא שגם המדינה נוהגת "איפה ואיפה", ולא כל החיילים הנשלחים על ידה, מקבלים אותו ביטוח, למרות שחייהם שווים הם, ולמרות שבני משפחותיהם זכאים כולם לאותם תנאי ביטוח. משפחות חיילי מילואים מקבלות תגמולים משפחות חיילי קבע מקבלות תגמולים + גימלה משפחות טייסים מקבלות תגמולים + גימלה + ביטוח חיים לגבי משפחות הטייסים, היתה זו תקנה שהוציא עזר וייצמן כשהיה מפקד חיל האויר, והיה מקורב לטייסים. האפלייה הנוספת, מכיוון שהגיעו למסקנה שאכן הנ"ל מפלה, האפלייה תוקנה בשנת 1999, ומשנה זו כל משפחות החיילים מקבלות אותו דבר, כלומר, משפחות מילואים מקבלות אף הן את הגימלה ואת הביטוח, וכאן נוצרה אפלייה על אפלייה, שמשפחות חיילי מילואים שנפלוו לפני 1999 אינן מקבלות את מה שמקבלות משפחות חיילי מילואים שנפלו אחרי 1999. כנראה שצריך לדעת באיזו שנה משתלם להיהרג, וצריך לדעת שלא כדאי להישלח כחייל מילואים, כי הוא "הזול" ביותר.
והתגמולים כאילו ביטוח חיים, אלא שגם המדינה נוהגת "איפה ואיפה", ולא כל החיילים הנשלחים על ידה, מקבלים אותו ביטוח, למרות שחייהם שווים הם, ולמרות שבני משפחותיהם זכאים כולם לאותם תנאי ביטוח. משפחות חיילי מילואים מקבלות תגמולים משפחות חיילי קבע מקבלות תגמולים + גימלה משפחות טייסים מקבלות תגמולים + גימלה + ביטוח חיים לגבי משפחות הטייסים, היתה זו תקנה שהוציא עזר וייצמן כשהיה מפקד חיל האויר, והיה מקורב לטייסים. האפלייה הנוספת, מכיוון שהגיעו למסקנה שאכן הנ"ל מפלה, האפלייה תוקנה בשנת 1999, ומשנה זו כל משפחות החיילים מקבלות אותו דבר, כלומר, משפחות מילואים מקבלות אף הן את הגימלה ואת הביטוח, וכאן נוצרה אפלייה על אפלייה, שמשפחות חיילי מילואים שנפלוו לפני 1999 אינן מקבלות את מה שמקבלות משפחות חיילי מילואים שנפלו אחרי 1999. כנראה שצריך לדעת באיזו שנה משתלם להיהרג, וצריך לדעת שלא כדאי להישלח כחייל מילואים, כי הוא "הזול" ביותר.
כשהינכם כותבים
שה"מדינה" תדאג לבני המשפחה השכולה, ושעל ה"מדינה" מוטלת האחריות, ושה"מדינה" רוכשת ביטוח חיים, חשוב לזכור שמרים כתבה ש "מדינה איננה בן אדם. אך נוצר דימוי שהמדינה אחראית לגורלם בהילקח ההורה מהם" (ציטוט) משתמע מכך, (לפי השקפתה) שלא המדינה שולחת את החיילים למלחמה, ולא המדינה צריכה לדאוג למשפחותיהם, ולא על המדינה מוטלת האחריות, כי המדינה איננה בן אדם, ומכיוון שכך, אינה אחראית לגורל המשפחה. למען הסר ספק, אלו לא דעותי, אלא השאלה של אחרים.
שה"מדינה" תדאג לבני המשפחה השכולה, ושעל ה"מדינה" מוטלת האחריות, ושה"מדינה" רוכשת ביטוח חיים, חשוב לזכור שמרים כתבה ש "מדינה איננה בן אדם. אך נוצר דימוי שהמדינה אחראית לגורלם בהילקח ההורה מהם" (ציטוט) משתמע מכך, (לפי השקפתה) שלא המדינה שולחת את החיילים למלחמה, ולא המדינה צריכה לדאוג למשפחותיהם, ולא על המדינה מוטלת האחריות, כי המדינה איננה בן אדם, ומכיוון שכך, אינה אחראית לגורל המשפחה. למען הסר ספק, אלו לא דעותי, אלא השאלה של אחרים.
No name for now
New member
בהחלט בהחלט ובהחלט
האבות שלנו שירתו את המדינה אם בשירות סדיר, קבע או מילואים המדינה נושאת באחריות, הרי אם אבי לא היה יוצא לאותו שירות מילואים ביולי 89 הוא היה בחיים
האבות שלנו שירתו את המדינה אם בשירות סדיר, קבע או מילואים המדינה נושאת באחריות, הרי אם אבי לא היה יוצא לאותו שירות מילואים ביולי 89 הוא היה בחיים
אם הורי היו מחליטים לחיות בארץ אחרת
אבי היה בחיים. אבי החליט, מרצונו החופשי, לחיות בארץ, ומאהבת הארץ, גם לשרת אותה, ועל כך שילם בחייו, שהיו כה קצרים. לו היה פחות ציוני ויותר אגואיסט, היה נענה להצעות לחיות במקום אחר, הייתי זוכה לגדול גם עם אבי, ונכדי היו זוכים להכיר את סבם, שלא לדבר על כך שהיה זוכה לחוות את חווית גידול בנו, ואולי זוכה לילדים נוספים, ולנחת והנאה מנכדיו, ולהזדקן.
אבי היה בחיים. אבי החליט, מרצונו החופשי, לחיות בארץ, ומאהבת הארץ, גם לשרת אותה, ועל כך שילם בחייו, שהיו כה קצרים. לו היה פחות ציוני ויותר אגואיסט, היה נענה להצעות לחיות במקום אחר, הייתי זוכה לגדול גם עם אבי, ונכדי היו זוכים להכיר את סבם, שלא לדבר על כך שהיה זוכה לחוות את חווית גידול בנו, ואולי זוכה לילדים נוספים, ולנחת והנאה מנכדיו, ולהזדקן.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.