מקפיצה לימודי תואר שנה

[No name for now]

סיפור מקסים

יש לו את זה

 

[הכוכב הרביעי]

גדול ליאור ../images/Emo45.gif../images/Emo6.gif../images/Emo45.gif

ידעתי שאם אני אחכה מספיק זמן מישהו יתן פה תגובה שלא כוללת עשרות קלישאות המנוסחות ברהיטות.

 

[soso_sami]

ואצלי דווקא.... בעיה

אלמלא חיו הורי בארץ או אלמלא שירת אבי בצבא קבע עדין סביר להניח שהייתי יתום מזה למעלה משלושים שנה אלא ש"המדינה" בין כאדם ובין כישות לא הייתה מסייעת בשיקומנו כפי שסייעה. וכיוון שאמי נותרה אלמנה צעירה אני מניח שהיה לנו הרבה יותר קשה. כך שאנחנו צריכים לזכור שלא כולנו מיקשה אחת אחידה והדברים מורכבים ובאופן אישי יש לי בעיה עם גישת ה"אמים" (אם ברבים) כדוגמאת הסרט דלתות מסתובבות או סיפורו של אתגר קרת שאת שמו שכחתי. אנחנו לא באמת יודעים מה היה קורה אילו. אנחנו פשוט מפנטזים ומקווים שמה שהיה קורה היה טוב יותר. ולגבי תחושת המחסור שאורן תיאר - לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.

 

[soso_sami]

אופס... תודה ליאור.

הסיפור של אתגר קרת הזדמנות שניה כפי שמופנה מהודעתו של ליאור, תודה. פתחתי את הקישור רק אחרי שכתבתי את התגובה.

 

[הכוכב הרביעי]

לא לא לא

נו, אם כבר נכנסתי לדיון הזה אז אתרום את חלקי בנושא ה"אם"מים (ככה כותבים את זה). בכלל לא בטוח שאילו הייתם חיים במדינה אחרת גם היית יתום. רוב המחלות, בעיקר הקשות שבהם, נוצרות על תשתית של בעיה רגשית (אורן, תקן אותי אם אני טועה). מבלי לדעת במה חלה אביך, יש מצב סביר שאילו הוא לא היה עובר המון מלחמות, הסיכוי שלו לפתח מחלה היה קטן בהרבה. מצד שני, ה"אם"מים האלו באמת מיותרים. בואו נחזור רגע לסיפור של קרת. המשפט שתפס אותי היה ''אם לא ה'הזדמנות השניה' המחורבנת הזאת, בחיים, אבל בחיים לא הייתי מתחתן עם האמא המגעילה הזאת שלך". כלומר, עצם היותו של ה"אם" משפיע על ההחלטה והחיים. וכשידוע שאין "אם", הרי שאם אנחנו מתייחסים לאיזהשהו "אם" שיכול היה להיות, אנחנו מבזבזים אנרגיה שאמורה להיות מופנית לחיים שלנו. אין "אם" ואין "אילו". מה שקרה הוא מה שקרה - מציאות. מה שאנחנו עושים עם המציאות - זאת כבר הבחירה שלנו. וחוץ מזה, אל תזלזל בחיפושים עצמיים בחו"ל. למעשה כדאי שתזכור שאף פעם לא מאוחר, ושניתן לעשות את זה גם עם האישה והילדים. ותשלח תמונות

 

[2005אורן]

יש משהו בהערתו של כוכב רביעי

מבלי לעשות הכללות, אומנם מקרים רבים של חולי נוצרים כתוצאה מבעיות רגשיות, שימו לב, הגברים, אצל הגברים, הנטיה לחלות כתוצאה מבעיות רגשיות, גבוהה מאשר אצל נשים, אך נשים חזקות יותר בעמידתן בפני זעזועים, גברים אינם מצליחים לעבור תקופות קשות, כפי שנשים מצליחות, דווקא "המין החזק" חלש יותר, דבר המסביר את את נטייתם הגבוהה יותר לחלות בליבם, דווקא "המין החלש" מצליח לעבור בצורה בריאה יותר, תקופות קשות, מחקרים מצביעים על כך שנשים אלמנות מצליחות לחזור מהר יותר לתפקוד טוב, גברים אלמנים כמעט ואינם מצליחים לתפקד היטב, אלא אם כן הם חוזרים לזוגיות, אשה ליד גבר מצליחה להעמידו על רגליו,הגבר זקוק לתמיכת בת זוג, אחרת סיכוייו לחלות גדולים יותר, נשים מסוגלות, גם ללא זוגיות חדשה, לתפקד באלמנותן, ובבריאות טובה. גם בשכול, אבות שכולים מתקשים להתאושש לעומת אמהות שכולות, סטטיסטיקה שנערכה בארה"ב, מתוך 2,683 התאבדויות בשנה הראשונה למלחמת המפרץ, בקרב גברים שבניהם נהרגו, 2,150 היא של גברים, מי שזוכר מקרים לא מעטים בארץ, של אבות שהתאבדו מעל קברי בניהם. .

 

[2005אורן]

תיקון טעות,הסטטיסטיקה שנערכה בארה"ב

נערכה בתום מלחמת וייטנאם, אסור להסתמך על הזכרון, כפי שעשיתי עתה, אלא לפנות למקור.

 

[2005אורן]

חסרת שם,

אני רואה שהתייתמת לפני 17 שנה, אינני רוצה לייאש אותך, אך הגעגועים לאבא, אינם פוחתים עם השנים, חסרונו קשה כשהייה, הכאב אינו מתעמם, התייתמתי לפני 33 שנה, ואבי עדין חסר לי, בכל גיל, בכל סיטואציה, בכל אירוע, חסרונו צובט בלב, לעתים הכאב גדל, בפרט כשנולדים ילדים, כמה הייתי רוצה שיהיה פה ויכיר את נכדיו, כמה הייתי רוצה שילדי יכירו אותו, גם כיום, כאדם בוגר ועצמאי, חסר לי אבי כדי להתייעץ, להישען ולאהוב. המימרה שאומרת שהזמן עושה את שלו, אינה נכונה, להיפך, עם הזמן, כשהפכתי בעצמי לאבא, כשאני מביט על ילדי המתרפקים עלי, אני מבין עד כמה הפסדתי שלא התרפקתי עליו, כשאני חווה את האושר עם ילדי, אני מבין את האושר שאבי הפסיד. וזה צובט בלב, גם לאחר 33 שנה, וכנראה כך יהיה תמיד.

 

[No name for now]

למרבה הצער אני מסכימה

אין תרופה ולא תהיה אני מרגישה בחסרונו לא מעט ואני מתגעגעת