מסכים איתך בכל, למעט המסקנה
"בגדול" אני מסכים איתך. הבעיה היא בפיתרון, והבעיה העוד יותר גדולה היא איכלוס הכיסאות של קובעי המדיניות.
אנסה "על קצה המזלג", תשובה לך וגם לעמית, שביקש.
העובדות:
ג'סר הנו ישוב מצוקה, מכל הבחינות שרק ניתן להעלות על הדעת - חברתית, כלכלית, תכנונית, תרבותית. למעשה, אם אנסה להגדיר בקצרה: הישוב הינו "גטו של מצוקה", בכל המובנים.
תכנית האב שהסתיימה לפני כשנה, הראתה שלטווח של שנת היעד 2035 בג'סר יהיה מחסור בקרקע לכל השימושים (התכנית לא התייחסה לתעסוקה, אבל זו סוגייה שכבר תמ"א 35 נתנה כלים והנחיות לפתרון).
המחסור האקוטי ביותר הנו למבני ומוסדות ציבור.
רוב האוכלוסיה החזקה בורחת מהישוב, אם היא רק יכולה.
רוב תושבי ג'סר מודעים לערכיות המיקום (סביבתית וגאוגרפית), אבל גם מודעים למצוקות ("חוזקות וחולשות").
המצוקה לא מתחשבת בגבולות מוניציפאליים, שטחי שיפוט, קווים כחולים, דת ותרבות וגם מכשולים פיזיים לא ממש עוצרים אותה.
הפתרון הנדרש:
זיהוי החולשות והפחתתן/הסרתן. וקונקרטית: יש להוסיף שטחי ציבור (שצ"פים), יש להוסיף מבני ציבור (וברמה המיידית - בתי ספר), יש לתקן ולשפר תשתיות, יש לרווח את צפיפות הדיור
הנתפסת ויש לחזק/להשתמש בחוזקות - הן לצורך העלאת הדימוי הפנימי והחיצוני של הכפר, והן למטרות כלכליות - פנימיות וכלליות/ארציות.
מה נדרש?
אין ברירה - תוספת קרקע.
עד כאן כולם מסכימים. ואין בעיה.
איפה מתחילה הבעיה? כאשר נצמדים לחשיבה המיושנת, הסטנדרטית, המקובעת ו
העצלנית.
העיניין ש
עדיין קיימת אופציה אחרת. אופציה זו הועלתה, ע"י עבדכם הנאמן, בפני מספר "מקבלי החלטות" וטוטאה אל מתחת לשטיח, למרות תמיכה רבה מאנשי מקצוע מן המעלה הבכירה ביותר במדינה.
מה האופציה? את זה לא אוכל כרגע להעלות כאן...
