התפיסה שמוצגת כאן היא תפיסתי האישית
אדם אחראי על
ה כ ל בחייו, כל הזמן! למה? כי אי אפשר לשנות דברים שתלויים בגורל, באלוהים או בחוסר מזל. החיים שלנו רצופים אתגרים ושיעורים. ביהדות קוראים לזה תיקונים. עקרונית, זהו רעיון רוחני ב- I AM היה רעיון שאהבתי:
The World is Your GURU העולם הוא ה- GURU (מגרש החושך, המדריך הרוחני) שלך מה זה אומר? אני רוצה מאוד ... ועושה הכל כדי שזה יקרה. המציאות (העולם) היא שזה לא קורה. מסקנה: יש בתוכי משהו ש'לא רוצה' או שרוצה משהו אחר... את רוצה לעשות משהו ו'כולם' נגד? הם רק משקפים את ההתנגדות הפנימית
ש ל ך, זו שאת לא מוכנה לראות - תקשיבי פנימה, חפשי מהי... והכי חשוב: מיצאי למה את לא יכולה להכיר בה - מה את מפסידה? ונכון שזו מחשבה שקשה לחיות איתה. החיים הם פסיכוסומטיים - הכל גוף-נפש. לא מתאים לך מה שיש - תשני. את לא יודעת איך? - תמצאי מישהו שיודע!! כבר אמרתי היכנשהו שאי אפשר לאבחן באינטרנט. עוד יותר בלתי אפשרי זה לטפל באינטרנט. כל אדם = כל רסיסי חייו: כל החוויות, התכונות, הרגשות, המחשבות והנסיבות. כשבאים למצוא מענה, מענה אמיתי, אי אפשר להתעלם מכלום. אין מידע לא חשוב. יש מידע שאנחנו לא יודעים מה הוא אומר, או מה לעשות איתו. אין "לא בכל מקרה" יש "אין לי מושג מה זה היה" דיברת על שמיעה. יש דברים שקשה לך להתמודד עם שמיעתם. הטיניטוס שלך דומה לילד שצועק כשאומרים לו משהו שהוא מסרב לשמוע. ילדים עם בעיות שמיעה = במקרים רבים: מריבות בין ההורים. שפעת (נזלת, עיניים דומעות) = הגוף בוכה בכי שהאדם (או הילד) לא בכה. שום דבר לא קורה סתם. זה שמישהו נכנס לך במכונית מאחור אומר: 1. יש סיבה למה זה קרה לו. 2. למה את לא מוגנת מאחור? מה גרם לפירצה הזאת? מי עוד "דופק" אותך מאחור? (
סליחה על השפה) וכדומה 3. מה הקשר הנסתר ביניכם? למה דווקא האיש הזה נכנס דווקא בך, מאחור (ולא למשל, מהצד) ביום ברגע הספציפי שבו זה קרה? לא 5 דקות לפני, לא ברחוב אחר, לא אדם אחר. מה יש
לך לתרום
לו? מה יש
לו לתרום
לך? על מה חשבת בזמן שזה קרה? או שנייה קודם לכן? פעם טיפלתי באיש עם בעיות גב. נתבקשתי לראיין אותו ולהתאים לו פרחי באך. האיש סיפר לי כמה בודד היה בילדותו, כמה הוא לא אוהב אנשים ועוד. בין התמציות שנתתי לו היתה תמצית לאנשים בודדים שכאלו. לא צריכים אף אחד. במקביל התחלתי לטפל באיש בשיטות אחרות. היתה לו בעיה
בלתי ניתנת לפתרון לחלוטין!! ובכל זאת, ידעתי שאפשר לשפר את איכות חייו, להפחית את הכאב. ואכן, החל שיפור. הכאבים ירדו קצת, הוא הצליח ללכת מרחק גדול יותר, והצליח אפילו להשתתף במפגשים חברתיים. לאחר כמה זמן הוא אמר לי: הכאבים לא מאפשרים לי לבלות עם אנשים. חייכתי. עד היום אני שמחה על הראיון ההתחלתי שלנו. הזכרתי לו שהוא לא אוהב אנשים והסברתי שהכאבים נותנים לו תירוץ נהדר להימנע מחברתם. כבר שאלתי כאן פעם: מה בא קודם? הביצה או התרנגולת? כשעמדתי ללדת ידעתי: אני רוצה אותו בזרועותיי, מצד אחד ומוכנה לחיות איתו בתוכי לנצח, מצד שני. עד היום יש לי בטן - אפילו גדולה מזו שהיתה לי בזמן ההריון. וכל פעם שאני חושבת על זה, אני מחייכת. אהבתי את החיים בתוכי, את התנועה - נשארתי עם הגודל
התת מודע קלט את הרעיון, גם אם לא יישם אותו כמו שרציתי מחשבה חיובית זה טוב וחשוב, אבל זה לא בא במקום ביטוי הרגשות שיש. חשוב לדעת לבכות ולחוש עצב, חשוב לדעת לבטא כעס, תיסכול, פחד. חשוב לזהות שינאה, קינאה ורצון לנקמה ולטפל בכאב שיוצר אותן. רגש הוא רגש הוא רגש. הוא אינו טוב או רע, הוא מה שהוא. טוב או רע זה שיפוט. אנשים חושבים שכאב זה רע. אבל כאב דואג שתקחי את היד מהאש לפני שתישרף. יש ילדים שנולדו עם תת תחושות - קשה לגדל אותם הם לא יודעים להיזהר. הם מסתובבים עם שברים ופגיעות כאילו כלום. חולי סוכרת שמאבדים תחושה ברגליהם נמצאים בסכנה של פציעה ונמק. כאב הוא דבר חיובי, גם אם אינו נוח או נעים. לפני כמה שנים חשבתי שבריאותי מידרדרת ושלא אחיה עד סוף השנה. כתבתי צוואה וכתבתי גם מכתב פרידה מהילד שלי (זעזעתי את כולם
) התמודדתי עם הפחד, עם המשמעות ו... כמה חודשים אח"כ עשיתי מעשה נועז ועליתי לצפון - להתחיל מכלום. הניסיון נכשל ולפני מספר חודשים הייתי בתחתית תהום היאוש. לאורך החודשים האחרונים אני חיה בבית הוריי ונפגשת עם כל השדים. יותר מזה, אני מדברת עליהם. אני מתמודדת מול הוריי חזיתית ונאמרו כאן המון דברים קשים. זה 'ניקה' את מה שעצר אותי ומאפשר לי שוב התחלה חדשה. בעוד יומיים, אישן לילה ראשון בביתי החדש - בית ש"תפור על פי מידותיי" מצאתי בית שתואם את החלומות שלי, חתמתי חוזה שכירות חלומי - 3 שנים, מותר לי לצבוע, לא צריכה להחזיר לבן, אני יכולה לעשות כמעט כל העולה על רוחי בגינה, כולל עקירת עצים. והכי חשוב: יש לי חברה חדשה - בעלת הבית שלי. בתחושה שלי - הכל אפשרי כרגע, 7 השנים הרעות מאחוריי !! השנים הבאות מביאות לי את כל מה שאני צריכה ורוצה!! ואני יודעת שיהיו דברים שילכו לאט מהרצוי, ושיהיו רגעים קשים, ובכל זאת, הלב שלי פועם בהתלהבות של התחלה חדשה ואופטימיות. ואני שואלת את עצמי איך גופי יעמוד בכל מה שרץ לי בראש, ואומרת לעצמי: תזרמי!! תהיי אקונומית (כבר הודעתי למנקה שתבוא ביום שבת שאני לא מסוגלת לנקות) היקום יזמן לך הזדמנויות לשפע ללא עבודה פיזית קשה!! הזמיני את מה שאת צריכה ו... אל תדאגי!! ואת יודעת מה? אני רואה את הניצנים של זה... לאורך חיי, קמתי ממצבים שאין מהם תקומה. ואם אני יכולה - כולם יכולים!! זה עניין של החלטה. את תמיד יכולה לומר: אני לא יודעת איך עושים את זה. מחשבה חיובית:
אין דבר כזה, אי אפשר הכל אפשרי!! - זה עניין של החלטה!
יצא ארוךךךךךךךך וענה גם על הודעות אחרות (נדמה לי...)
