מרגישה בסיוט וחייבת תמיכה

[אובדתעצות1]

מרגישה בסיוט וחייבת תמיכה

אני בשבוע 15 ואיבחנו לי אתמול בסקירה המוקדמת שפה שסועה בשני מקומות וחיך שסוע.
על פי הרופאים מום חמור מאוד מאוד והומלץ לי להפסיק את ההריון.
אני מרגישה שהשמים נפלו עלי ואני לא אשמח יותר בחיים.
חייבת להגיד שאני בת 37 וראיתי מסביב דברים ועברתי דברים בחיים ולא חייתי באשליה שהריון
בהכרח שווה תינוק. אבל להצטרך להחליט בעצמי על הפסקת חיים של עוברית כל כך אהובה זה לא נתפס לי.
יש לי שלושה בנים מתוקים בבית וזאת היתה אמורה להיות הבת הראשונה שלי.
תעזרו לי להאמין שקמים מפה..... שיהיה עוד אור.
איך עוברים גרידה בשבוע כזה?
הצילו

 

[mimi831]

האמת שלא יודעת מה להגיד ורק רוצה לחזק אותך

אולי כדאי להתייעץ עם מומחה נוסף?
האם זה מום שמחייב הפסת הריון?

 

[אובדתעצות1]

תודה רבה

התייעצנו. הרופאים כולם תמימי דעה שהמום חמור מדי.

 

[כבשה0פועה]

שולחת לך חיבוק

אין מלים לנחם.
קוראת מתוך מה שכתבת שהתייעצתם ביותר מרופא אחד לפני שקבלתם את ההחלטה. לבי אתכם על המצב הזה בו אתם נדרשים לקבל החלטה לטובת העוברית עצמה וגם למען עתידם של שלושת הבנים האהובים שלכם. באמת שזה נורא קשה, ויהיו רגעים קשים והרבה התמודדות, אנחנו כאן כדי לתמוך ואולי - תלוי איך תרגישי - גם תמיכה מקצועית. לאט לאט הכאב יקבל צורה אחרת, ולצדו תוכלי לנשום מחדש ובסוף יהיה אור.
חוזרת כמובן לכאן ועכשיו - האם הבנים מודעים להריון? האם סיפרתם להם? מניחה ששירה וחברות אחרות כאן תוכלנה לתרום מהידע המקצועי והאישי לגבי השיחה והמונחים שכדאי להשתמש בהם בעת הקשה הזאת. אני לא הגעתי לשבועות כאלה, אבל ממרעישה ומאחרות הבנתי שרצוי שתבקשי מרשם לכדור דוסטינקס, כדי שלא תצטרכי להתמודד גם עם גודש שעלול להווצר בשבוע כזה.

 

[אובדתעצות1]

מזל עצום שהילדים שלי לא יודעים

אני אברר לגבי הגודש באמת. תודה רבה

 

[כבשה0פועה]

הייתי שוקלת לעדכן את הצוות החינוכי במסגרות

יש סיכוי שהאווירה בבית תהיה שונה בתקופה הקרובה ואולי זה יתבטא בהתנהגות של חלק מהילדים. בין אם הגננות/ מורות הבחינו או עדכנת אותן בדבר ההריון, הייתי שוקלת לשתף אותן לקונית כדי שתהינה עם יד על הדופק וכמובן מבקשת שלא לשתף את הילדים כיוון שהם לא מודעים.
&nbsp
לגבי הדוסטינקס - נדמה לי שתצטרכי לקנות (לא יסופק בבית החולים), אבל שוב - הידע מקריאה כאן.

 

[אובדתעצות1]

למזלי לא רואים את ההריון בכלל

ולא שיתפתי אף אחד.
שניים מהילדים שלי גדולים.... ורואים את אמא חולה מאוד ולא מתפקדת כבר שלושה חודשים כי היה לי שליש ראשון מזעזע.
והקטן שלי בן שנתיים ומזל שיש לי אותו לחיבוק וניחום.
אני משתדלת להתרומם קצת שלפחות לא אאלץ בעצמי להחליט.
מניחה שעוד אתרסק לרב.
בהחלט מעריכה את מה שיש לי, אני מבינה שזה הרבה.

 

[כבשה0פועה]

הרבה ובכל זאת

נכון, יש לך שלושה בנים יקרים וזה לא מובן מאליו. אבל מותר לרצות עוד ילד. ומותר לרצות גם ילדה. ומותר לקנא ולכאוב ולהרגיש מנעד רגשות, ולהיות לא רציונאלית.
אנחנו כאן בשביל רגעי ההתרסקות.

 

[אובדתעצות1]

אתן מחזקות אותי מאוד

אני מאוד מאוד רוצה בת, אפילו עכשיו אני רוצה בת. ברור לי שזה רצון לגיטימי ונקווה שאזכה.
אני מאוד מאוד כואבת, שבוע הבא יומולדת 37 שלי וממש לא ככה תכננתי לחגוג.
לא מאמינה בכלל שזה לא חלום רע. אבל שמחה שזה התגלה מוקדם.
אני מוקפת בהמון נשים בהריון ותינוקות קטנים, וחברה מאוד טובה שלי ואני היינו צריכות ללדת יחד בקיץ.
לגבי קנאה אני אומרת לעצמי שלכל אחד יש את השק שלו שהוא סוחב. לכל החברות שלי יש איזו נקודה בחיים שההתמודדות בה קשה מאוד. ולצערי להמון נשים יש התמודדות כזאת או אחרת בעולם ההריונות.
ובכלליות יש לי לצערי עוד נקודות בחיים שהן לגמרי לא פשוטות לי, אז האובדן הזה לא עומד בריק.
מקווה שכולן פה יזכו לשלווה ולסוף טוב.
מקווה שאזכה לחגוג את יומולדת 38 בבשורות טובות יותר.

 

[מרעישה בשקט]

אכן סיוט

לא ציינת אם את בזוגיות או יחידנית, אבל אם את בזוגיות, מאוד חשוב שההחלטה תהיה משותפת כדי למנוע טינה וכעסים בהמשך, בין אם ההריון יופסק ובין אם יסתיים בידיים מלאות.

אני לא מתמצאת בשפה שסועה וחיך שסוע. שפה שסועה מהווה לדעתי בעיקר פגם אסתטי, חיך שסוע עלול להשפיע בצורה יותר רצינית על מגוון היכולות שקשורות בפה: אכילה, בליעה, הפקת צלילים ואולי אף נשימה. אני יודעת ששני הפגמים ניתנים לתיקון בניתוחים, אבל אני לא זוכרת מאיזה גיל ניתן לבצע את הניתוחים.
ממה שקראתי על הנושא לפני כמה שנים, ואם אני לא טועה, הרבה פעמים שפה וחיך שסועים מהווים חלק מפגמי קו אמצע. אני לא יודעת האם במקרה שלכם הרופאים חוזים פגמים נוספים חמורים יותר כגון בעיות בעמוד השדרה.

אני חושבת שכדי לקבל החלטה שקולה, את צריכה להבין מהרופאים באופן ברור מה המשמעות של הפגמים שנמצאו עד כה והאם הם מרמזים על פגמים נוספים שיתגלו בהמשך ומה המשמעויות מבחינת חייה העתידיים של העוברית.
יכול להיות שכדאי להתייעץ כעת עם כירורג ילדים כדי להבין מה יקרה אם תחליטי להמשיך את ההריון.

בפן הטכני של הפסקת הריון בשבוע כזה, יש לעבור ועדה להפסקת הריון ובדרך כלל אחריה לתאם את הגרידה בביה"ח שבו את בוחרת.
לדעתי רוב בתי החולים מבצעים גרידות עד שבוע 16 או 17, אח"כ יש מעט מאוד בתי חולים שמאפשרים גרידה מאוחרת: יודעת בוודאות על אסף הרופא וקפלן, כנראה גם תל השומר מאפשר, לא יודעת לגבי בתי החולים האחרים.
אם תחליטי להפסיק את ההריון, נוכל להסביר יותר בפירוט על תהליך הגרידה ומה אמור לקרות.

לגבי האם ואיך קמים ומצליחים לנשום גם אחרי שהשמיים נופלים והיקום קורס לתוך עצמו, אני אהיה קלישאתית ואכתוב שבסופו של דבר הזמן עושה את שלו.
אף אחת מאיתנו לא חזרה להיות מה שהיתה לפני האובדן/ים, אבל החיים ממשיכים והשמש ממשיכה לזרוח ולשקוע, והימים עוברים, והשבועות, החודשים והשנים, ואין ברירה אלא להמשיך בחיים.
חשוב לי לציין שלמרות שהמילים שלי נראות מאוד קלישאתיות ודביקות, אני כותבת מתוך נסיון אישי ואחרי שנפלתי לתהום וקמתי ממנה יותר מדי פעמים.
בתוך 3 שנים עברתי 3 הפסקות הריון יזומות (שבוע 21 ואח"כ פעמיים בשבוע 13) והיו גם 2 הפלות בשבועות מוקדמים שבהם דופק העובר פסק מעצמו.

אם יש לך עוד שאלות, אשמח לנסות לענות עליהן.

 

[אובדתעצות1]

תודה רבה על התגובה

אני נשואה. ההחלטה קשה מנשוא, אני וגם בעלי פשוט אבודים לגמרי.
הרופאים לא ממש משאירים לנו אופציה אופטימית.
כנראה שיש משמעות לגודל השסע.... ושלנו בשני הצדדים והחייך כנראה פגוע מאוד.
כמובן שהם גם חושדים בתסמונות נוספות.... זוועה.
מצטערת מאוד לשמוע על האובדנים שלך, אין לי מילים בכלל.
כרגע מתכוונים לגרידה בתל השומר., מדברים איתי בנתיים רק על שבוע הבא.

 

[שירהד1]

כמו שכתבת: "זוועה"-

כך גם אני חשבתי על העובר שהיה לו טריזומיה 18 באחד ההריונות אצלי.
ברגע שהבנתי שהמצב הוא "זוועה"(וזה לקח בדיוק חצי דקה...), לא היו לי שום התלבטויות לגבי הפסקת ההריון.
אין לך ולבעלך סיבה אמתית להיות אבודים. המומים קשים ביותר, וככל הנראה גם מצביעים על תסמונת כזו או אחרת, וגם אם אין תסמונת- הפגמים הם קשים מדי ומורכבים מדי, ויש להם השפעות תפקודיות מרחיקות לכת.
ההחלטה היא למעשה לא החלטה. הפור הופל ברגע היווצרות העובר הלא תקין

.

זה נורא עצוב ונורא כואב, אך בתוך כל הכאב והעצב, רצוי לא להרגיש אבודים.
אנחנו עושות את הבדיקות במהלך ההריון כדי לוודא תקינות העובר, וכדי לנסות ולמנוע עד כמה שניתן לידות של תינוקות בעלי מומים קשים ותסמונות, שיאמללו אותנו ואותם.

חיזקו ואימצו!
שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[מרעישה בשקט]

אני חושבת שזה דווקא לגמרי בסדר להרגיש המומים ואבודים

השמיים נפלו עליה, החלום שלה מתנפץ לרסיסים ברגעים אלה ממש.
תהליך הקבלה וההשלמה וההבנה שהדברים נקבעו כבר ברגע היווצרות העובר, הוא תהליך ולא יכול לקרות מעכשיו לעכשיו.
אני מקווה שהדברים שכולנו כתבנו לה בשרשור הזה, עוזרים להפיג ולו במעט את הפחדים והחרדות מפני ההחלטה והלא נודע שמגיע ביחד איתה.

 

[שירהד1]

אני פירשתי את המילה "אבודים"

כ"לא יודעים מה לעשות ואיך להחליט". ורציתי לומר לה שלפעמים ההחלטה היא למעשה לא ממש בידינו.
אולי בגלל המקצוע שלי, אולי בגלל הטיפוס שאני, אולי בגלל האישיות שלי- אצלי, גם כאשר הייתי צריכה "להחליט"- ההחלטה היתה ברורה מאליה.
יש מקרים של שחור-לבן. יש מקרים של גווני אפור. מי כמוך יודעת.
הגבתי כך משום שנראה שמקרה זה הוא של שחור-לבן, בוודאי לפי איך שהיא הציגה זאת.

שירה דוד

ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[אובדתעצות1]

בסופו של דבר לא נשארה החלטה בכלל, ועוד שאלה על הגרידה

המצב כל כך עגום.
אני מקווה שאצליח להרים את עצמי אחרי הגרידה.
אני מבינה שלא הולך להיות פשוט ההליך.... ואכן אמרו לי שיש למינוריות להכניס. ״התמזל מזלי״ והרופא אמר שאחרי 3 לידות זמן הלמינריות יהיה קצר ולא יהיה לילה לפני אלא רק לפני ההליך עצמו. ואולי אפילו על הציטוטק נוכל לוותר.
רשם לי אנטיביוטיקה חמישה ימים, זה הליך סטנדרטי?
בנוסף אמר לי שלושה ימים לנח ולא לנהוג.... באמת זה נדרש?
תודה יקרות התמיכה שלכן לא תסולא בפז

 

[קונטרפונקט]

מצטערת לשמוע על האובדן

כתבת שתעברי את הגרידה בתה"ש ככל הנראה, אז רציתי לספר לך מנסיוני שם כי בכל בי"ח הנהלים קצת שונים.
הם בהחלט עושים גרידה מאוחרת, נדמה לי שעד שבוע 24.
עברתי שם וועדה להפסקת הריון שלאחריה גרידה בשבוע 18, וגרידה בהריון אחר בשבוע 12.
מנסיוני, את הלמינריות הם מכניסים יום קודם. קחי בחשבון שתהיי במעמד זה בבי"ח לפחות שעתיים שלוש, כי מחכים לתוצאות בדיקת דם שלוקחים ממך כשאת מגיעה. אני הגעתי לחלק הזה לבד ונהגתי לבד הביתה, אבל לחלק מהנשים כואב יותר וקשה להן לנהוג חזרה.
בשתי הפעמים הללו לא נתנו לי ציטוטק.
הרופאים עשו עלי רושם מקצועי מאד. הקושי העיקרי שלי מולם היה שבפעם הראשונה היה תור של שלושה שבועות לגרידה. זה כמובן נצח בסיטואציה הזאת. הצלחתי במזל להקדים אותו לשבוע המתנה.
בגרידה השניה היה תור של שבוע, ואני יודעת שגם בבתי חולים אחרים היה תור בסדר גודל דומה באותה תקופה.
&nbsp
בהצלחה

 

[אובדתעצות1]

בגלל התורים עברתי למדיקל סנטר

ואכן הם אמרו לי לבוא יום קודם לבדיקות דם וועדה.
הלמינריות דווקא בבוקר כי הגרידה בלילה....
אני מרגישה שאני חייבת לסיים את ההליך הפיזי.... ולנח השבת.
מצטערת עד עומק נשמתי לשמוע על האובדנים שלך, הם היו קשורים אחד לשני?
הרופאים טוענים שהמום שיש לעוברית לא אמור לחזור שוב... אני ממש מקווה.
ומקווה גם שהסיפור שלך בנתיים נגמר בסוף טוב.

 

[קונטרפונקט]

תשובה

אני מבינה לגמרי את הרצון לגמור כבר עם ההליך הפיזי. לחכות לתור לגרידה, במיוחד עם עובר חי בבטן, זאת תחושה איומה ונוראה

&nbsp
תודה על האמפתיה.
הסיפור שלי עדיין לא נגמר. האובדנים כנראה אכן היו קשורים אחד לשני, אבל לא בשל מומים. ככל הנראה העוברים היו בריאים ביסודם, אבל משהו בגוף שלי הורס את השיליות ולכן לא נותן לעוברים לגדול והורג אותם בסופו של דבר. (לפחות בשני האובדנים שציינתי. היה בנוסף אליהם עוד אובדן בשבוע מוקדם מאד, שבו אין דרך לדעת מה היתה הבעיה).
אני נאחזת בתקווה שעם שינוי התרופות והמינונים שאקבל בהריון הבא השילייה תצליח להחזיק מעמד, או שיקרה קסם כמו שקרה בהריון הראשון שממנו יש ילד בבית.
בכל מקרה, אני מאמינה לרופאים שאומרים שהמום של חיך ושפה שסועים הוא אקראי ונדיר ואין סיבה שיחזור על עצמו. ומקווה שעוד שנה מעכשיו תחבקי תינוקת מתוקה

 

[אובדתעצות1]

אוי יקרה

כה קשה ההרגשה שהגוף שלנו בוגד בנו.
מזל שהרפואה מתקדמת היום ואני מקווה מאוד שההריון הבא שלך יצלח וימלא את ידייך וביתך.
הלוואי שנזכה כולנו לחבק תינוקות מתוקים.

 

[קונטרפונקט]

תודה רבה. הלוואי